סרטי תעודה

חיפוש באתר
הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה

 

סרטי תעודה

הקרן מובילה את תחום היצירה התיעודית בישראל. במסגרת פעילותה יוזמת הקרן פרויקטים ומסלולים מיוחדים, תומכת ביצירה מקורית ומעודדת חדשנות ומצוינות קולנועית.

למועדי ההגשה בתחום התיעודי לחצו כאן

 

במסגרת פעילותה ארוכת השנים, יזמה הקרן פרויקטים רבים. להלן מבחר פרויקטים נבחרים:

  • כרטיס ביקור

    מסלול פיתוח ייחודי ליוצרים צעירים בתחום התעודה, המתקיים מדי שנה מאז 2006, והפך למוסד מרכזי בתעשיה התיעודית הישראלית. זוהי הכתובת העיקרית לבוגרי מוסדות לימוד הקולנוע בניסיונם להשתלב בתעשייה. מאות סרטים כבר פותחו במסגרת זו, 25 סרטים מתוכם הופקו לכדי סרטים מלאים, ורבים מהם זכו להכרה ופרסים.

    מהצלחות המסלול:

    • פתלתל (2)"פתלתל"

      (אבי לוי, אבי בלקין) זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל הסרטים חיפה 2014

     

    • מול התוהו שבה"מול התוהו שבה"

      (יעקב ינאי ליין) זוכה ציון לשבח בפסטיבל הסרטים חיפה 2014

     

    • הום מובי Home Movie"הום מובי"

      (ראובן ברודסקי) זוכה דוקאביב 2012

     

    • "הצלמניה"

      (תמר טל) זוכה פרס אופיר לשנת 2012

     

     

    • "החיפושית"

      (ישי אוריין) סרט הפתיחה בפסטיבל דוקאביב 2008

     

  • סדרות הדגל

    הקרן מעודדת מאז היווסדה יצירה של סדרות תעודה איכותיות, אשר מאתגרות את הפורמטים הטלוויזיוניים המוכרים מבחינה תוכנית וסגנונית, מדברות בשפה קולנועית ופותחות צוהר תיעודי לעולמות בלתי מוכרים.

    הקרן יוזמת סדרות טלוויזיה העוסקות בתכנים בעלי חשיבות תרבותית, חברתית והיסטורית.

    בין סדרות הדגל של הקרן בשנים האחרונות:

    המוסד "המוסד: סיפור כיסוי" (2017)

    יוצרים: דוקי דרור, יוסי מלמן, חן שלח וליאת קמאי אשד

    סדרה תיעודית בת 4 פרטים המאפשרת הצצה לעולמם של מפקדי ארגון המוסד ולוחמיו. חשיפת האתגרים שעמם התמודדו במבצעים החשאיים, שעיצבו את ההיסטוריה של ישראל ומשפיעים עליה עד היום.

    צל של אמת"צל של אמת" (2016)

    יוצרים: יותם גנדלמן, ארי פינס ומיקה תימור

    סדרה תיעודית בת 4 פרקים שעוסקת בפרשת הרצח של תאיר ראדה, הילדה בת ה-13 שגופתה נמצאה בשירותים של בית הספר שבו למדה בקצרין.

    מגש הכסף "מגש הכסף" (2015)

    יוצרים: דורון צברי ואמיר בן דוד

    סדרה תיעודית בת 3 פרקים העוסקת בחוליי המבנים הכלכליים והחברתיים בישראל ומציעה להם תרופות ופתרונות שונים ומהפכניים.
    שלושת הפרקים מציגים שלוש השקפות עולם אלטרנטיביות, מאתגרות מחשבה אך בהירות ומובנות, לשאלות יסוד קיומיות.

    "המקוללים" (2013)

    יוצרים: חגי לוי ולירן עצמור

    4 פרקים על גיבורי תרבות ישראלים: אביבה אורי, פנחס שדה, יונה וולך ומשה קרוי.

    סדרת טלוויזיה חדשנית ופורצת דרך בשפתה ובתכניה, המעוררת דיון נרחב ומעמיק בגבולות בין אמת ובדיה בקולנוע התיעודי, ומעמידה את המדיום עצמו במרכז השיח התרבותי.

    "לוד – בין ייאוש לתקווה" (2013)

    יוצרים: אורי רוזנווקס ואייל בלחסן

    6 פרקים. מיצירות התעודה הגדולות של השנים האחרונות – דיוקן ישראלי חריף ומעורר השתאות של העיר לוד, מוכת הפשע והאבטלה, השרויה במתח מתמיד בין תושביה היהודים והערבים.

    פרס סדרת התעודה הטובה ביותר, פורום היוצרים 2013, פרס סדרת התעודה הטובה ביותר פרס האקדמיה לטלוויזיה.

    "לא תשקוט הארץ" (2013)

    יוצרים: עמית גורן, לוי זיני, אידו סלע, אמיר אורן, מיכה פרידמן

    4 פרקים. במלאות 40 שנה למלחמת יום כיפור, סדרה היסטורית מקיפה ומטלטלת, מהחשובות שנוצרו על מלחמות ישראל לדורותיהן.

    "Made in Israel – סיפורה של התעשייה הישראלית" (2014)

    5 פרקים על העבר, ההווה והעתיד של התעשיה בישראל: היי טק, התעשיה הביטחונית, תעשיית האנרגיה, תעשיית היהלומים ותעשיית המזון.

    סדרות הדגל: מקוללים, לוד בין יאוש לתקווה, made in Israel, לא תשקוט הארץ

  • DOC.LAB.TLV

    מעבדה ייחודית מבית דוקאביב ובשיתוף הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה, מציעה ייעוץ מקצועי, חניכה והיכרות אישית עם מנטורים בכירים בינלאומיים מתחומי ההפקה, ההפצה ועולם הפסטיבלים, לפרויקטים דוקומנטריים שנמצאים בעריכה בשלב ראף-קאט.

    למעבדה נבחרו ארבעה פרויקטים ישראלים בעלי פוטנציאל בינלאומי, אשר מקבלים ייעוץ והכוונה מקצועית כקרש קפיצה להצלחה משמעותית בישראל ובעולם. יוצרי הסרטים (במאי/ת + עורכ/ת) מוזמנים לקחת חלק במפגשים קבוצתיים ופרטניים, וכן בהקרנת קטעים נבחרים מהראף-קאט בפני קהל מקצועי מתעשיית הקולנוע. המעבדה מתקיימת במסגרת פסטיבל דוקאביב.

    בשנת 2017 בראש המעבדה עמדה ז'ואל אלכסיס – עורכת בכירה עטורת שבחים ופרסים של סרטי קולנוע דוקומנטריים ועלילתיים רבים ("גט", "הנסיך הירוק", "שתיקת הארכיון")
    המנטורים הנוספים: פטר יגר – מייסד חברת ההפצה Autlook Filmsales בווינה ו- Jaeger Creativee המוקדשת למציאת פתרונות חדשניים למימון והפצת סרטים. מתיאס ווטר קנול – מנהל שוק הסרטים האירופי (EFMM) של פסטיבל ברלין, מפיק קולנוע תיעודי, ולשעבר אחראי על הקופרודוקציות בפסטיבל הקולנוע התיעודי IDFA. סיאולו גו ((Xiaolu Guo) – קולנוענית, מסאית וסופרת סינית-בריטית ("SHE, A CHINESEE").

    פרויקטים שהשתתפו במעבדה בשנת 2017:

    אחרייך وَراءكِ // במאית: רנא אבו פריחה, עורכת: עליזה אסקירה

    מסיבת פרישה //  במאי: אסף ארנרייך, עורכת: טלי גולדרינג

    משפחה בטרנס //  במאי: אופיר טריינין, עורך: רועי בן עמי

    שמע ישראל //  במאי: שי פוגלמן, עורכת: אור סיני

    doc.lab.tlvדוקאביב Docaviv שחור על לבן

  • דוקו חו"ל

    הקרן יוזמת פעילויות קולנועיות בינלאומיות הזוכות ליוקרה רבה בעולם, כגון 'גרינהאוס מזרח תיכון', ותומכת בסרטים המרחיבים את המבט מעבר לגבולות ישראל, בנושאים בעלי חשיבות וערך ציבוריים וחברתיים, כגון:

    "קרדיט לרצחקרדיט לרצח" (2015)

    במאי ומפיק: ולאדי (ואדים) אנטונביץ

    ב-2007 התפרסם ב-YouTube סרטון זוועתי המציג רצח כפול שהתרחש ברוסיה. חקירת המשטרה הרוסית נתקלה במבוי סתום. שנתיים אחרי הרצח, במאי הסרט – ולאדי אנטונביץ', יחד עם חברו המוסקבאי דימה "שוראבי" – יוצאים למסע בלשי נועז.

    לכודים ברשת"לכודים ברשת" (2013)

    במאיות ומפיקות: שוש שלם, הילה מדליה

    סין הינה המדינה הראשונה שסיווגה את ההתמכרות לאינטרנט כהפרעה קלינית. הסרט מתעד את המתרחש בקליניקת הראשונה בעולם לגמילת בני נוער מאינטרנט ודן בנושא זכויות המאושפזים.

    כופר נפש"כופר נפש" (2014)

    במאית: קרן שעיו, מפיקה: אסנת טרבלסי

    מאז שאירופה סגרה שעריה למבקשי מקלט אפריקאים, אלפי אריתראים בורחים משלטון דיקטטורי אכזרי במולדם צפונה לישראל. בחציית מדבר סיני רבים מהם נחטפים על ידי מבריחים בדואים, מוחזקים תחת עינויים קשים ונדרשים לשלם כופר.

    "טמאים" (2017)

    במאי: דניאל נחנסון; מפיקים: הלל רוזמן ויעל אבקסיס

    עוסק בסיפורו האפל והבלתי מוכר של ארגון הפשע "צבי מגדל" – ארגון סרסרות יהודי שפעל במדינות דרום אמריקה בראשית המאה ה-20. הפרויקט זכה למענק פיתוח מיוחד של 50,000 ₪, שאיפשר תחקיר וצילומים ראשוניים בארגנטינה. בעקבות תהליך הפיתוח זכה הפרויקט במענק הפקה מלא של הקרן ובתמיכת רשות השידור, ונמצא בתהליכי הפקה.

  • המסלול הירוק

    הקרן תומכת באופן שוטף בפרויקטים וסרטים העוסקים באיכות הסביבה וביחסי אדם וסביבה.

    לדוגמא בשנת 2013 יזמה הקרן, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה וערוץ yes דוקו, מועד מיוחד להפקת סרטי תעודה העוסקים בהיבטים שונים של איכות הסביבה, תוך התמקדות בנושא תרבות הצריכה: סרטים העוסקים בקונפליקטים סביב הצריכה המוגזמת ונזקיה לחברה האנושית ולטבע במאה ה-21, באמצעות קולנוע מסוגנן, מטריד ומעורר מחשבה.
    הפרויקט הנבחר "עוד" (במאי: ניצן גלעדי; מפיק: אריק ברנשטיין), עוסק "בשלושת הקודקודים של משולש הצריכה: "עבוד": מרוץ העכברים שבו הפכה העבודה למרכיב העיקרי בחיינו ; "קנה": בולמוס הקניות הבלתי המרוסן המרכיב את יומנו, ו"זרוק" – הצבירה הבלתי פוסקת הן של רכוש מיותר והן של ערימות זבל. הפרויקט נמצא בתהליכי הפקה.

    "שאריות" (2016)

    במאים: ורד ירוחם, אורן רייך, מפיקים: למה הפקות.

    שאריותמה קורה לספה הבלויה שהשלכנו לפינת הרחוב אחרי הביקור באיקאה? מה עולה בגורלם של כלי המטבח הישנים שהנחנו ליד הפח בניקיון פסח האחרון? "שאריות" משרטט את המסע שעושים החפצים המשומשים שאנחנו משליכים מדי יום לרחוב.

    "עסק מלוכלך" (2015)

    במאי ומפיק: ואדים דומש

    עסק מלוכלךעשיית הפחם המסורתית באזור הגליל המערבי וג'נין. הסרט בוחן את המצבים והתהליכים המעוותים בהם לכודים האנשים.

    "זבל טוב" (2012)

    במאיות ומפיקות: עדה אושפיז, שוש שלם

    זבל טובסיפורה של המזבלה בהר חברון, המשרתת את ההתנחלויות בסביבה ומספקת פרנסה לפלשתינאים מכפר יטא הסמוך, דרך ארבעה סיפורים אישיים נוגעים ללב.

  • סרטים לבני נוער

    הקרן יוזמת מאז היווסדה פרויקטים מיוחדים של סרטי תעודה העוסקים בעולמם של בני נוער, במטרה לחשוף קהלים אלו לקולנוע תיעודי איכותי ככלי לביטוי אמנותי, וככלי חינוכי להתבוננות בקונפליקטים של גיל ההתבגרות ובהתמודדות עמם.

    • הדוק הבא

    הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הקרן ופסטיבל דוקאביב יזמו מועד מיוחד לדור הבא של הצופים בקולנוע תיעודי: "הדוק הבא" – הפקת סרטים באורך של 25 דק' לסרט. הסרטים הוצגו בהקרנות בכורה במסגרת פסטיבל דוקאביב ושודרו במסגרת שידורי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. הסרטים שנבחרו לתמיכה במסלול זה הינם:

    • אמיצות"אמיצות"

      (במאית: כרמית שלומי, מפיק: איתי מאיר)
      נעם, אופל ואלינה הן שחקניות כדורגל בנבחרת ישראל לנערות עד גיל 19. בשנה בה מתקיים בארץ טורניר אליפות אירופה, הן נאבקות לגלות את עצמן, להתגבר על חולשות וקשיים, ולהאמין בחלומות שלהן.

    • מציאות פנטסטית (2)"מציאות פנטסטית"

      (במאית ומפיקה: אביטל קורן- בנאקוט)
      לאון בן 15 שייך לקהילת הקוספליי העולמית שבה בני נוער שמתחפשים לדמויות מסרטים וסדרות אנימציה. במהלך ההכנות לכנס הגדול ולתחרות עולות שאלות שנוגעות בזהות, משמעות ושייכות.

    • אל תקרא לי חמוד"אל תקרא לי חמוד"

      (במאית: ג'ולי שלז, מפיק: יואב לשם)
      הוא קורא לעצמו TRA. הוא ילד בן 13. והוא תמיד היה קצת אחר. ניסו לאלף אותו, פגעו בו לא מעט. מתוך הכאב הוא גילה את כוחה של האמנות ומאז לא הפסיק לצייר.

    פצעי בגרות 1• פצעי בגרות

    הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הטלוויזיה החינוכית והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, יזמו פרויקט תיעודי מיוחד לבני נוער – "פצעי בגרות". 5 יוצרי סרטים דוקומנטריים מביאים את סיפוריהם של חמישה ילדים שונים שהתבגרו מול המצלמות והתמודדו כל אחד עם אירועים חיצוניים וקשיים פנימיים, האופייניים לכל נער ולבני נוער כמותו. מנהלת אמנותית: לימור פנחסוב. הסרטים שהופקו במסגרת הפרויקט:

    • "הילד מברסלב" – סיפור התבגרותו של נער בחבורת ברסלבים.
    • "החיים יפים" – נער עולה מרוסיה המתמודד עם קשיי הפרנסה וההתאקלמות של הוריו.
    • "פול גז"- סיפור על נער הסובל מקשיי קשב וריכוז, שנושר מבית הספר.
    • "שלום לתמימות"- סיפור התבגרותו של נער ממפוני גוש קטיף, המתמודד עם הפינוי.
    • "פרידה שנייה"- סיפור פרידתם של נערים ונערות מהפנימייה בה גדלו מגיל חמש לפני הגיוס לצה"ל.
    • "הפסקה גדולה"- האינטראקציות האינטימיות והאנרגיה – כולן תחומות בעשרים וחמש הדקות של הפסקה גדולה אחת בבית הספר.

    • משחקי בגרות

    שת"פ בין הקרן החדשה הרשות השנייה והטלוויזיה החינוכית הפרויקט נועד להביא למסך הקטן 3 דרמות איכות העוסקות בעולמם של בני נוער. ההצעות שנבחרו זכו לתמיכה מלאה בפיתוח ובהפקה. מנהל אמנותי: דני (נוקיו) ורטה. 3 דרמות נבחרו להפקה:

    מקובלות1. "מקובלות" (טל אלעזר)

    סיפורה של מיקה, נערה בת 15 ששבה עם משפחתה ארצה אחרי שהות של כמה שנים בחו"ל. מיקה מגלה בהדרגה את המחיר שעליה לשלם תמורת המקובלות החברתית.

    2. "סודה" (ארז תדמור, שמי שיינפלד)

    סיפורו של סבי, שלום, ואימי (בתו) בנעוריה, שגדלה בשנות ה-50 בשכונת ניצולי שואה, המלאה גברים ונשים שחיו בצל אימי השואה. הסרט "סודה" ישחזר את ימי נערותה של אימי בצל אביה וחוקי הג'ונגל הנוקשים שהביא איתו מכנופיות היער הפרטיזניות.

    התחלה חדשה3. "התחלה חדשה" (אלעד חן, אריאל בנבג'י)

    עולמו של אלירן זקן משתנה מהקצה אל הקצה ביום בו אביו הכל יכול הופך למשותק, והוא מוצא את עצמו אחראי לפרנסת המשפחה הלא תפקודית שלו.

  • סיפורי ילדים

    הקרן יזמה מועד ייחודי להפקת סרטי תעודה המיועדים לילדים בגילאי 10-13. מטרת המועד היתה לעודד יצירת סרטי תעודה העוסקים בעולמם של ילדים, ומאפשרים מבט מקרוב, בגובה העיניים, בבעיות המעסיקות ילדים בגילאים אלו. במסגרת המועד, שנוהל אמנותית על-ידי ארי פולמן, הופקו 8 סרטי תעודה קצרים שזכו לחשיפה והצלחה יוצאת דופן בישראל ובפסטיבלים ברחבי העולם:

    בין קרייריה לאהבה"בין קריירה לאהבה" (20 דקות)

    תסריט ובימוי: לינורה אסא; הפקה: גלית בנגלס, עדו צוקרמן – באזז טלוויזיה.
    שיר, אלופת הארץ בריקודים סלונים, בוחרת, לעשות קריירה בריקוד למרות המחיר האישי הגבוה אותו היא משלמת. תומר, ילד מוכשר ומחונן, מפסיד בכוונה לחבריו בשחמט ובכדורגל ומוריד מיכולותיו כחלק מאסטרטגיה לחיזוק מעמדו החברתי.
    דילמה של שני ילדים בני 11 האם לבחור בקריירה או באהבה, מציבה בפניהם, מחיר שיש לשלם על כל בחירה.

    נשיקה ראשונה"נשיקה ראשונה" (14 דקות)

    בימוי: מיכה קינסברונר, עמיקם קובנר; הפקה: עינת ביקל, אורי סבג – פרלייט הפקות.
    הזיכרון של הנשיקה הראשונה נתפס בדרך כלל כזיכרון נוסטלגי, מתוק, והוא מעורר אצלנו, המבוגרים, איזה חיוך ואולי גם געגוע לגיל שבו הכל היה תמים וקסום. אבל כשאתה ילד בן 13 זה סיפור אחר לגמרי. הנשיקה הראשונה היא הדבר הנחשק ביותר והמפחיד ביותר, הדבר הכי מסקרן, אבל גם הכי מגעיל. הרגע שעליו מדברים שוב ושוב עם החברים, אבל בסופו של דבר נשארים לבד. כשאתה בן 13 הנשיקה הראשונה זה מרוץ. ואין לך שום כוונה להגיע אחרון.
    לקורלי יש כבר חבר. היא ממש אוהבת אותו אבל היא לא בטוחה שכדאי לה להתנשק איתו. שירה, החברה הכי טובה שלה, מזהירה אותה שוב ושוב שלא תתנשק. "הוא ינצל אותך, קורלי, את תראי. אל תגידי שלא אמרתי לך".

    האוסף של ידידיה"האוסף של ידידיה" (24 דקות)

    בימוי והפקה: נעם דמסקי, מורדי קרשנר.
    ידידיה בן ה-10 גר בהתנחלות מורג הדרומית ביותר בגוש קטיף. לידידיה אוסף רסיסי מרגמות, תרמילי רובים ומקלעים וכדומה – עדות למציאות החיים המורכבת. הסרט יתלווה לידידיה בשעות היום השמחות והפעילות ובשעות הלילה אז מתגברים הפחדים מנפילות המרגמות, מהאפשרות לחדירת מחבלים ומפחד ההתנתקות בעיני ילד.

    רועי רוצה לרקוד"רועי רוצה לרקוד" (20 דקות)

    בימוי: נועה אהרוני; הפקה: צפריר קוחנובסקי, מירי עזרא.
    מאז שרועי בן ה- 9 זוכר את עצמו הוא רצה להיות רקדן בלט, אבל הוא מתבייש. הוא פוחד שהילדים בכיתה יצחקו עליו ויעשו עליו חרם. למרות זאת הוא אוזר אומץ והולך להגשים את חלומו –לרקוד בלט. מסתבר שהוא הבן היחיד בקבוצה של בנות, מה שמגביר את התחושה שהוא צריך לשמור על כך בסוד, והוא לא מגלה על כך לאף אחד, גם לא לאסף, חברו הטוב ביותר. אך ככל שעובר הזמן, הסוד שהוא שומר בבטן מכביד עליו, והשאלה שעומדת על הפרק בסוף הסרט היא: האם יתגבר רועי על פחדיו ויצא עם סודו החוצה?

    החבר הדמיוני שלי"החבר הדמיוני שלי" (16 דקות)

    תסריט ובימוי: יעל פלדמן; הפקה: גלית בנגלס, עדו צוקרמן – באזז טלוויזיה.
    החבר הדמיוני שלי מתעד את מערכות היחסים הנרקמות בין ילדים בני חמש לבין חבריהם הדמיוניים. את החברים האלו רק הם יכולים לראות אבל עבורם הם קיימים באמת. רגע לפני כניסתם לעולם הרציונאלי של בית- הספר, הם משתפים אותנו בעולם הדמיון האינסופי שבראשם, שבו ישנן רוחות רפאים, בו אפשר לטוס לחלל ולפגוש יצורים שונים ומשונים.
    באמצעות קטעי אנימציה קסומים מאפשר הסרט הצצה אל תוך עולם פנימי וכמוס זה וחושף את מורכבותם הרגשית של הילדים.

    מת לכעוס"מת לכעוס" (18 דקות)

    בימוי והפקה: חיים טל.
    שלוש שנים אחרי שאיבד את אביו בפיגוע טרור בתחנת הרכבת בנהריה, צריך ים בן ה-12 וחצי להחליט אם ואיך לעשות בר מצווה בלי אבא? ויש לו עוד משימה: להגיע לזירת הפיגוע.
    בבוקר הפיגוע הוא נפרד מאביו בכעס, כי הוא לא לקח אותו עמו לנסיעה בה מצא את מותו .
    עכשיו טעון אשמה הוא מנסה להגיע ברכבת לאביו, "רק להגיד לו סליחה וביי" . אבל המסע לזירת הפיגוע מפחיד אותו.הסרט הוא מכתב ווידאו, בו מעדכן הילד את אביו ,על הגעגועים, ההתמודדות עם בר המצווה, השינויים שהוא עובר, כולל אלה שאביו לא יאהב. סיפורו של ילד נפגע טרור שיש לו רשיון לכעוס, אבל אין לו על מי.

    מישהי לאהוב"מישהי לאהוב" (16 דקות)

    בימוי: אופיר טריינין; הפקה: יניב רייז, שרונה ברגר.
    שלוש שנים עברו מאז התגרשו הוריו של שי בן העשר וכמעט שאף אחד לא דיבר איתו על הנושא, לא הוריו ולא אחיו הגדולים. שי נפתח ומספר בגלוי לב על כאבו האישי והאהבה שחסרה לו. במהלך הסרט מתאהב שי בילדה ודרכה מקווה למצוא את אותה אהבה חסרה.

    נבדל"נבדל" (16 דקות)

    בימוי: דניאל סיון, דורית תדיר; הפקה: אסנת טרבלסי.
    איסחאק, ילד פלסטיני בן 13 רוצה לשחק כדורגל עם חבריו. עבור כולם זהו סתם עוד משחק, אך עבורו זוהי מלחמה. יצחק חי בשטח צבאי סגור אשר נוצר לאחר בניית גדר ההפרדה; הגדר נבנתה סביב ביתו, ויצרה מובלעת בה הבית מנותק מפלסטין ומישראל. יצחק חייב להגיע למשחק, אך בדרכו צצים מכשולים, בינתיים השעון דופק וחבריו מאבדים סבלנות… האם יגיע למשחק בזמן? "נבדל" מנסה להעביר את חווית הטירוף של הכיבוש הישראלי דרך סיטואציה אנושית מופשטת ותוך בריחה מהזירה הפוליטית. יצחק רוצה לשחק כדורגל עם חבריו ולהיות חפשי כמו שמגיע לכל ילד בעולם.

  • מבטים

    בין השנים 2002-2005 יזמה הקרן, בשיתוף חברת "טלעד" ופסטיבל הקולנוע בירושלים, ארבעה פרויקטים מיוחדים להפקת סרטי תעודה קצרצרים בני 3-4 דקות. הפרויקטים זכו להקרנות בכורה בפסטיבל ולחשיפה טלוויזיונית וציבורית רחבה.

    "מבטים ישראל 2002" (56 דקות, 17 יוצרים)

    מקבץ ראשון מסוגו של 17 יוצרים ישראלים, כל אחד ב–3 דקות של אמירה אישית על המצב שלנו כאן ועכשיו – בסאטירה, אנימציה, דרמה, קליפים, דוקומנטרי ועוד. הזדמנות יחידה להביט עלינו לרגע מהצד בעזרת 17 מבטים שלא מפחדים להיות ישירים. הגוון העצום של תכני הסרטים משקף נאמנה את המורכבות, הלעתים בלתי נסבלת של תחושותינו ופרשנותנו, הישראלים למציאות העכשווית.

    "מבטים 2003 – יש לי חלום" (56 דקות, 14 יוצרים)

    פרויקט "יש לי חלום" יצא לדרך כהמשך לפרויקט "מבטים. ישראל 2002". הפעם הצבנו לעצמנו כמטרה להמריא אל מעבר לגבולות הייאוש ולהתמקד בשאלה "מה הלאה?" או "מה כן?". הכלי – אותו כלי – המצלמה, בעזרתה כל יוצר הציב את האלטרנטיבה שלו הן בפורמט והן בתוכן לנרטיבים אליהם אנו נחשפים מדי יום בחיינו, בעיקר באמצעות התקשורת.
    בפרויקט "יש לי חלום", היוצרים מזמינים את הצופה להיכנס אל תוך החלום שלהם, ברמה החושית והחווייתית, אל תוך חזון עם היבטים אוניברסאליים או אישיים, ולהתחבר דרכו לאוטופיה כלשהי.

    "מבטים 2004 – הפנים של המדינה" (56 דקות, 14 יוצרים)

    פרויקט "מבטים, ישראל 2004" יצא לדרך כהמשך לפרויקט "מבטים, ישראל 2002" ו"יש לי חלום, 2003". הפעם הצבנו כמטרה להביא את פניה השונות של המדינה כפי שהם משתקפים במצלמותיהם של היוצרים. כל יוצר הציב את המראה שלו למדינה הן בפורמט והן בתוכן אליו אנו נחשפים מדי יום בחיינו, ובתקשורת. מראה בכל ז'אנר קולנועי אפשרי, מאנימציה ודרמה ועד תיעודי ותיעודי אישי.

    "מבטים 2005 – ירושלים" (60 דקות, 15 יוצרים)

    פרויקט "מבטים ישראל 2005" (15סרטים בני 4 דקות), יצא לדרך כהמשך לפרויקט "מבטים ישראל 2002", "יש לי חלום 2003" ו"הפרצוף של המדינה 2004". הפע
    ם המטרה הייתה – ירושלים. פנים רבות לה לירושלים, והיוצרים הביאו הפעם את פניה השונות כפי שהן משתקפות מבעד למצלמותיהם. כל יוצר הציב, הן בפורמט והן בתוכן את הדרך בה הוא רואה את ירושלים שלו. כך, באה לידי ביטוי העיר רבת הפנים, גם בכל ז'אנר קולנועי אפשרי, מאנימציה ועד תיעודי אישי.

    מבטים