הקרן יזמה מועד ייחודי להפקת סרטי תעודה המיועדים לילדים בגילאי 10-13. מטרת המועד היתה לעודד יצירת סרטי תעודה העוסקים בעולמם של ילדים, ומאפשרים מבט מקרוב, בגובה העיניים, בבעיות המעסיקות ילדים בגילאים אלו. במסגרת המועד, שנוהל אמנותית על-ידי ארי פולמן, הופקו 8 סרטי תעודה קצרים שזכו לחשיפה והצלחה יוצאת דופן בישראל ובפסטיבלים ברחבי העולם:

"בין קריירה לאהבה" (20 דקות)

תסריט ובימוי: לינורה אסא; הפקה: גלית בנגלס, עדו צוקרמן – באזז טלוויזיה.
שיר, אלופת הארץ בריקודים סלונים, בוחרת, לעשות קריירה בריקוד למרות המחיר האישי הגבוה אותו היא משלמת. תומר, ילד מוכשר ומחונן, מפסיד בכוונה לחבריו בשחמט ובכדורגל ומוריד מיכולותיו כחלק מאסטרטגיה לחיזוק מעמדו החברתי.
דילמה של שני ילדים בני 11 האם לבחור בקריירה או באהבה, מציבה בפניהם, מחיר שיש לשלם על כל בחירה.

"נשיקה ראשונה" (14 דקות)

בימוי: מיכה קינסברונר, עמיקם קובנר; הפקה: עינת ביקל, אורי סבג – פרלייט הפקות.
הזיכרון של הנשיקה הראשונה נתפס בדרך כלל כזיכרון נוסטלגי, מתוק, והוא מעורר אצלנו, המבוגרים, איזה חיוך ואולי גם געגוע לגיל שבו הכל היה תמים וקסום. אבל כשאתה ילד בן 13 זה סיפור אחר לגמרי. הנשיקה הראשונה היא הדבר הנחשק ביותר והמפחיד ביותר, הדבר הכי מסקרן, אבל גם הכי מגעיל. הרגע שעליו מדברים שוב ושוב עם החברים, אבל בסופו של דבר נשארים לבד. כשאתה בן 13 הנשיקה הראשונה זה מרוץ. ואין לך שום כוונה להגיע אחרון.
לקורלי יש כבר חבר. היא ממש אוהבת אותו אבל היא לא בטוחה שכדאי לה להתנשק איתו. שירה, החברה הכי טובה שלה, מזהירה אותה שוב ושוב שלא תתנשק. "הוא ינצל אותך, קורלי, את תראי. אל תגידי שלא אמרתי לך".

"האוסף של ידידיה" (24 דקות)

בימוי והפקה: נעם דמסקי, מורדי קרשנר.
ידידיה בן ה-10 גר בהתנחלות מורג הדרומית ביותר בגוש קטיף. לידידיה אוסף רסיסי מרגמות, תרמילי רובים ומקלעים וכדומה – עדות למציאות החיים המורכבת. הסרט יתלווה לידידיה בשעות היום השמחות והפעילות ובשעות הלילה אז מתגברים הפחדים מנפילות המרגמות, מהאפשרות לחדירת מחבלים ומפחד ההתנתקות בעיני ילד.

"רועי רוצה לרקוד" (20 דקות)

בימוי: נועה אהרוני; הפקה: צפריר קוחנובסקי, מירי עזרא.
מאז שרועי בן ה- 9 זוכר את עצמו הוא רצה להיות רקדן בלט, אבל הוא מתבייש. הוא פוחד שהילדים בכיתה יצחקו עליו ויעשו עליו חרם. למרות זאת הוא אוזר אומץ והולך להגשים את חלומו –לרקוד בלט. מסתבר שהוא הבן היחיד בקבוצה של בנות, מה שמגביר את התחושה שהוא צריך לשמור על כך בסוד, והוא לא מגלה על כך לאף אחד, גם לא לאסף, חברו הטוב ביותר. אך ככל שעובר הזמן, הסוד שהוא שומר בבטן מכביד עליו, והשאלה שעומדת על הפרק בסוף הסרט היא: האם יתגבר רועי על פחדיו ויצא עם סודו החוצה?

"החבר הדמיוני שלי" (16 דקות)

תסריט ובימוי: יעל פלדמן; הפקה: גלית בנגלס, עדו צוקרמן – באזז טלוויזיה.
החבר הדמיוני שלי מתעד את מערכות היחסים הנרקמות בין ילדים בני חמש לבין חבריהם הדמיוניים. את החברים האלו רק הם יכולים לראות אבל עבורם הם קיימים באמת. רגע לפני כניסתם לעולם הרציונאלי של בית- הספר, הם משתפים אותנו בעולם הדמיון האינסופי שבראשם, שבו ישנן רוחות רפאים, בו אפשר לטוס לחלל ולפגוש יצורים שונים ומשונים.
באמצעות קטעי אנימציה קסומים מאפשר הסרט הצצה אל תוך עולם פנימי וכמוס זה וחושף את מורכבותם הרגשית של הילדים.

"מת לכעוס" (18 דקות)

בימוי והפקה: חיים טל.
שלוש שנים אחרי שאיבד את אביו בפיגוע טרור בתחנת הרכבת בנהריה, צריך ים בן ה-12 וחצי להחליט אם ואיך לעשות בר מצווה בלי אבא? ויש לו עוד משימה: להגיע לזירת הפיגוע.
בבוקר הפיגוע הוא נפרד מאביו בכעס, כי הוא לא לקח אותו עמו לנסיעה בה מצא את מותו .
עכשיו טעון אשמה הוא מנסה להגיע ברכבת לאביו, "רק להגיד לו סליחה וביי" . אבל המסע לזירת הפיגוע מפחיד אותו.הסרט הוא מכתב ווידאו, בו מעדכן הילד את אביו ,על הגעגועים, ההתמודדות עם בר המצווה, השינויים שהוא עובר, כולל אלה שאביו לא יאהב. סיפורו של ילד נפגע טרור שיש לו רשיון לכעוס, אבל אין לו על מי.

"מישהי לאהוב" (16 דקות)

בימוי: אופיר טריינין; הפקה: יניב רייז, שרונה ברגר.
שלוש שנים עברו מאז התגרשו הוריו של שי בן העשר וכמעט שאף אחד לא דיבר איתו על הנושא, לא הוריו ולא אחיו הגדולים. שי נפתח ומספר בגלוי לב על כאבו האישי והאהבה שחסרה לו. במהלך הסרט מתאהב שי בילדה ודרכה מקווה למצוא את אותה אהבה חסרה.

"נבדל" (16 דקות)

בימוי: דניאל סיון, דורית תדיר; הפקה: אסנת טרבלסי.
איסחאק, ילד פלסטיני בן 13 רוצה לשחק כדורגל עם חבריו. עבור כולם זהו סתם עוד משחק, אך עבורו זוהי מלחמה. יצחק חי בשטח צבאי סגור אשר נוצר לאחר בניית גדר ההפרדה; הגדר נבנתה סביב ביתו, ויצרה מובלעת בה הבית מנותק מפלסטין ומישראל. יצחק חייב להגיע למשחק, אך בדרכו צצים מכשולים, בינתיים השעון דופק וחבריו מאבדים סבלנות… האם יגיע למשחק בזמן? "נבדל" מנסה להעביר את חווית הטירוף של הכיבוש הישראלי דרך סיטואציה אנושית מופשטת ותוך בריחה מהזירה הפוליטית. יצחק רוצה לשחק כדורגל עם חבריו ולהיות חפשי כמו שמגיע לכל ילד בעולם.