כותרת הפרויקט היא רעב: זכותו של כל אדם בעולם שלא לדעת רעב וחובתו של כל אדם לתת דעתו על הרעב בעולם. הסרטים עוסקים ברעב במובן הפיזי, הקונקרטי, הפוליטי, אבל גם רעב במובן המטאפיזי והמושגי. בבסיס העיסוק בשאלת הרעב אי אפשר שלא לנגוע בחוויה הקיומית של "האמן מול הריק" ובמהותה של האמנות הפלסטית, בזיקתה להעדר, לחלל הריק, לואקום המתמלא יש מאין ולתהליך האימננטי של הפחתה (רדוקציה) וצמצום. עם זאת, שאלת הרעב, כלומר, חוויה של מחסור דווקא על רקע של הצפה, עודפות גדולה ושפע, נוגעת למיקומו של הפרט בתרבות הקפיטליסטית העכשווית. אין נושא בוער מזה בסדר היום הגלובלי. אין סכסוך פוליטי כיום שהינו מחוסר זיקה לסוגיית הרעב. לרעב יש מניפה רחבה של היבטים – פרטיים וקולקטיביים. מהדחף הקיומי-הישרדותי – לאכול או למות: דחף שקודם אפילו לצורך בקורת גג או באהבה, ועד להיבט האתי – העולם השבע נעשה עוד יותר שבע ככל שהוא משכלל את ניצולו של העולם הרעב ועוד יותר רעב ככל שהוא מוצף במוצרי צריכה ומפוטם בפיתויים. נדמה כי האדם בן זמננו נדון לרעב שאין להשביעו, רעב לעוד. תמיד עוד. מכל דבר.

אוצרת: נעמי אביב

1. “יוקאלי"/ דנה גורן
2. "דרך המלך”/ עפרי כנעני
3. “ריאליטי שואו”/ שרון חמו
4. “גרגירים”/ נורית אביב
5. “מלחמה בא מלחם”/ איבון מיקלוש
6. “הגן”/ אורי קצנשטיין
7. “קייפ מקליר”/ לירן ברלב, אריאל גליקסון
8. “שרשרת המזון”/ אריאלה אזולאי
9. "ABC בנגלור”/ תמנע רוזנהיימר
10. “רעב כאמנות”/ דניאל שבתאי מילוא
11. “תקנון רעב”/ מאשה יוזפפולסקי
12. “השד”/ טל ברלי
13. “הרעב ומערכת העיכול של התקשורת”/ אילן זיו
14. “צום”/ אבי דבאח