רעמת שיער בלונדיני צבוע, שפתיים משוחות באדום עז-­ ממול כיסא ריק. הכיסא, מתמלא ומתרוקן, מתמלא ומתרוקן. כל פעם באשה אחרת. צעירות, זקנות, לבד וביחד-­ כולן ממתינות לבשורה. ד"ר תמר ספרא היא רופאה גניקו-אונקולוגית. בקליניקה שלה היא מרפאה נשים מסרטן, אבל ברוב שעותיה, היא מוצאת את עצמה, מבשרת למטופלת אחר מטופלת כמה זמן נותר לה לחיות. היא גרה צמוד לבית החולים, לוקח לה חמש דקות להגיע מהמיטה לקליניקה, ולהיפך. היא רואה מטופלת כל רבע שעה, יש ימים שהיא רואה עשרים מטופלות ביום כבסרט נע, דרמות אדירות מצטמצמות לרגע משני צדיו של השולחן. מנקודת מבטה של המטופלת, חייה הן חד פעמיים אך מנקודת מבטה של ד"ר ספרא, המטופלת, יקרה ככל שתהיה, היא עוד שם בערימת התיקים האינסופית שנערמת על שולחנה. יום אחד היא פוגשת במירב רפאל, צעירה, יפה שנחושה לנצח את הסטטיסטיקה. האם מירב תנצח וד"ר ספרא תתחיל להאמין בניסים? סרטה של רחל זיסר הוא מסה מצמררת על איך מוצאים שברירים של אושר ותקווה בתוך שיגרה נוראה.

לעמוד הסרט