הסרט בוחן באופן מעמיק את היחס המתעתע שבין זיכרון – אמת , ותעוד (צילום) באמצעות סיפור הפקתו של סרט התעמולה הנאצי הארוך והמשמעותי ביותר שהופק בגטו וורשה, במאי 1942, זמן קצר לפני שליחת רוב תושבי הגטו להשמדה בטרבלינקה.

אותו סרט תעמולה הינו ללא ספק המסתורי מבין אלה ששרדו לאחר המלחמה בארכיון הסרטים של הרייך השלישי: זהותם של יוצריו מעולם לא נודעה, כמו גם הסיבה להפסקת הפקתו בטרם הושלמה עבודת עריכתו.

הסרט חושף, כבפעולה ארכיאולוגית שכבה אחר שכבה, מציאות מורכבת וקרובה יותר לזוועה עליה רומזים הדימויים. בכך מערער הסרט את ביטחונו של הצופה באמת המוצגת לפניו, אך בו בזמן מגלה את כוחם העדותי של חומרי הארכיון המצולמים, מבעד מסך המניפולציה הקולנועית.

לעמוד הסרט