הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה
הדירה, בקומה השלישית של בניין באוהאוס ברחוב גורדון בתל אביב, היא המקום בו סבא וסבתא שלי גרו מאז שהיגרו לפלשתינה. לולא הנוף המציץ מבעד לחלונות, אפשר היה לטעות ולחשוב לרגע שאנחנו נמצאים בלב ברלין. כך, היא עמדה שם, מרוהטת בכבדות אירופאית, עמוסה במיטב הספרות הגרמנית, וטבולה בשכבות אבק והיסטוריה. ואז, בגיל 98, סבתא נפטרה וכולנו נקראנו לדירה, בכדי לפנות את מה שנותר. כשהגענו ערימות של חפצים, תמונות, מכתבים ומסמכים חיכו לנו, חושפים את חייהם המורכבים של גרדה וקורט טוכלר, סבי וסבתי, וגם עקבות של עבר מטריד, מבלבל וכואב. לפתע, בלא יכולת התנגדות, נעלמו ממני כללי הנימוס הבסיסיים, ומצאתי את עצמי, מחטט בכל מגירה, פותח כל מעטפה, והולך ומסתבך בפענוח הרמזים. ונשאלת השאלה האם בכלל ישנה משמעות לידיעת ההיסטוריה המשפחתית שלך, או שמא מדובר בנטל כבד ומיותר? התשובה כנראה תלויה באדם אותו אתה שואל. במשפחה שלי, מכל מקום, השאלה אף פעם לא עלתה. למען האמת, אצלנו, לא נהוג לדבר על מה שכבר עבר. עד שנפתחו הארונות… הסרט, שמתחיל בפינויה של דירה, מתפתח לכדי עלילה מותחת, המערבת אינטרסים לאומיים בלתי צפויים, חברות החוצה קווי אויב, ועומק של רגשות משפחתיים מודחקים היטב. ואפילו נחשפים בו סודות שיתכן והיה מוטב שלא לספר…
פסטיבלים ופרסים:
פסטיבל הקולנוע בירושלים 2011 ;פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר, 2011 ; פרס הבימוי, התחקיר והסרט הטוב ביותר באורך מלא בטקס חלוקת פרסי פורום היוצרים הדוקומנטרים , 2011; פרס הקולנוע של בוואריה לסרט התיעודי הטוב ביותר ;בחירת איגוד בתי הקולנוע בגרמניה לסרט התיעודי הטוב ביותר שהוקרן באותה שנה ברחבי המדינה. נבחר לרשימת המועמדים לפרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע . פרס העריכה לסרט תיעודי בפסטיבל טרייבקה ;בפרס חבר השופטים לסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל מישיגן 2011; מייקל מור כתב על הסרט: "אחד מהסרטים הטובים של השנה. הוא מתפתח כמו תעלומה גדולה – וזה אכן מה שהוא. כך צריך להיות סרט תיעודי – פיקח, מרגש, עמוק ולא צפוי – במילים אחרות, כל מה שהיינו מצפים מסרט 'גדול'. "הדירה" הוא כל אלו ויותר מזה". כמו כן זכה הסרט בפרסי הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל הבינלאומי מיניאפוליס, ארצות הברית, ובפסטיבל הקולנוע היהודי בטורונטו, קנדה. זכה בציון לשבח בפסטיבל דוק אדג' בניו-זילנד, בפרס הביקורת הבינלאומית בפסטיבל קרקוב, פולין ובפרס הגדול "פניקס הזהב", בפסטיבל 'מוטיבים יהודיים' בוורשה 2013
בימוי: ארנון גולדפינגר
הפקה: ארנון גולדפינגר, תומס קופוס
צילום: פיליפ בלאיש, טליה (טוליק) גלא
עריכה: טלי הלטר-שנקר
עריכת פס קול: ארז עיני שביט
מוזיקה מקורית: יוני רכטר
גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה, Filmförderungsanstalt", "Medienboard Berlin-Brandenburg", "Deutscher Filmförderfonds", שותפים להפקה נגה תקשורת – ערוץ 8 ותחנות הטלוויזיה הגרמניות "ART","ZDF" ו"SWR".
הפצה: Ruth Diskin Films
כתוביות: אנגלית, עברית
שם הסרט באנגלית: The Flat
קישורים חיצוניים:
ראיון עם הבמאי בעיתון הארץ כתבה באתר Ynet ביקורת באתר סינמסקופ עמוד הסרט בויקיפדיההדירה, בקומה השלישית של בניין באוהאוס ברחוב גורדון בתל אביב, היא המקום בו סבא וסבתא שלי גרו מאז שהיגרו לפלשתינה. לולא הנוף המציץ מבעד לחלונות, אפשר היה לטעות ולחשוב לרגע שאנחנו נמצאים בלב ברלין. כך, היא עמדה שם, מרוהטת בכבדות אירופאית, עמוסה במיטב הספרות הגרמנית, וטבולה בשכבות אבק והיסטוריה. ואז, בגיל 98, סבתא נפטרה וכולנו נקראנו לדירה, בכדי לפנות את מה שנותר. כשהגענו ערימות של חפצים, תמונות, מכתבים ומסמכים חיכו לנו, חושפים את חייהם המורכבים של גרדה וקורט טוכלר, סבי וסבתי, וגם עקבות של עבר מטריד, מבלבל וכואב. לפתע, בלא יכולת התנגדות, נעלמו ממני כללי הנימוס הבסיסיים, ומצאתי את עצמי, מחטט בכל מגירה, פותח כל מעטפה, והולך ומסתבך בפענוח הרמזים. ונשאלת השאלה האם בכלל ישנה משמעות לידיעת ההיסטוריה המשפחתית שלך, או שמא מדובר בנטל כבד ומיותר? התשובה כנראה תלויה באדם אותו אתה שואל. במשפחה שלי, מכל מקום, השאלה אף פעם לא עלתה. למען האמת, אצלנו, לא נהוג לדבר על מה שכבר עבר. עד שנפתחו הארונות… הסרט, שמתחיל בפינויה של דירה, מתפתח לכדי עלילה מותחת, המערבת אינטרסים לאומיים בלתי צפויים, חברות החוצה קווי אויב, ועומק של רגשות משפחתיים מודחקים היטב. ואפילו נחשפים בו סודות שיתכן והיה מוטב שלא לספר…
פסטיבלים ופרסים:
פסטיבל הקולנוע בירושלים 2011 ;פרס אופיר לסרט התיעודי הטוב ביותר, 2011 ; פרס הבימוי, התחקיר והסרט הטוב ביותר באורך מלא בטקס חלוקת פרסי פורום היוצרים הדוקומנטרים , 2011; פרס הקולנוע של בוואריה לסרט התיעודי הטוב ביותר ;בחירת איגוד בתי הקולנוע בגרמניה לסרט התיעודי הטוב ביותר שהוקרן באותה שנה ברחבי המדינה. נבחר לרשימת המועמדים לפרס האקדמיה הגרמנית לקולנוע . פרס העריכה לסרט תיעודי בפסטיבל טרייבקה ;בפרס חבר השופטים לסרט הזר הטוב ביותר בפסטיבל מישיגן 2011; מייקל מור כתב על הסרט: "אחד מהסרטים הטובים של השנה. הוא מתפתח כמו תעלומה גדולה – וזה אכן מה שהוא. כך צריך להיות סרט תיעודי – פיקח, מרגש, עמוק ולא צפוי – במילים אחרות, כל מה שהיינו מצפים מסרט 'גדול'. "הדירה" הוא כל אלו ויותר מזה". כמו כן זכה הסרט בפרסי הסרט התיעודי הטוב בפסטיבל הבינלאומי מיניאפוליס, ארצות הברית, ובפסטיבל הקולנוע היהודי בטורונטו, קנדה. זכה בציון לשבח בפסטיבל דוק אדג' בניו-זילנד, בפרס הביקורת הבינלאומית בפסטיבל קרקוב, פולין ובפרס הגדול "פניקס הזהב", בפסטיבל 'מוטיבים יהודיים' בוורשה 2013
קישורים חיצוניים:
ראיון עם הבמאי בעיתון הארץ כתבה באתר Ynet ביקורת באתר סינמסקופ עמוד הסרט בויקיפדיהבימוי: ארנון גולדפינגר
הפקה: ארנון גולדפינגר, תומס קופוס
צילום: פיליפ בלאיש, טליה (טוליק) גלא
עריכה: טלי הלטר-שנקר
עיצוב פס קול: ארז עיני שביט
מוזיקה מקורית: יוני רכטר
גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה, Filmförderungsanstalt", "Medienboard Berlin-Brandenburg", "Deutscher Filmförderfonds", שותפים להפקה נגה תקשורת – ערוץ 8 ותחנות הטלוויזיה הגרמניות "ART","ZDF" ו"SWR".
הפצה: Ruth Diskin Films
כתוביות: אנגלית, עברית
שם הסרט באנגלית: The Flat