בבית משותף ביפו חיים בצפיפות ערבים ויהודים, ימנים ושמאלנים. חסקי – ועד הבית הנצחי, עומר – מוסלמי מריר המקווה לטוב, צ'רלי וסמיה – ערבים נוצרים המנסים להנחיל לבניהם את ערכי הכנסייה, איציק – יו"ר מועדון מעריצי אלוויס פרסלי, שהיה אחד המתנגדים לכניסת ערבים לבניין, מזל – בולשת אחרי בתה אותה תפסה פעם יוצאת עם ערבים, עודד – חובב כלבים ושונא ערבים מוצהר ואילנה – חברה ב"נשים בשחור" המפגינה כל שבוע למען הפלסטינים, אך מנותקת לחלוטין משכניה. דו-קיום עדין, שבו מפגש הפסגה החשוב ביותר הוא אספת הדיירים בליל ירח חורפי בחצר, כשעל הפרק איומי ההתפטרות הנצחיים של ראש הועד. "הבית המשותף ב'אלברט קיוסו 3' היה עבורנו מעין 'מעבדה של חדר מדרגות' בה הדו קיום המיוחל נבחן בפן אנושי, יומיומי, מרגש ורחוק מסיסמאות" (תמי גרוס ויובל כהן).