סרטן של הדר מורג ותהל רן

לאחר 30 שנה של ניסיונות, תהל (רחל – בלידתה) משכנעת את אחותה ציפורה לעזוב את אברבנאל ולעבור לגור עמה. יחד, הן מאתגרות ומפרקות את השפה – המילולית והקולנועית כאחת – עד שהיא חוזרת להיות כלי שהן יכולות להשתמש בו כדי לדבר את השתיקה, את השכחה, את הכליה והניתוק; את החור השחור של הטראומה, את מה שאין הן יכולות לזכור ולכן אינן מצליחות לשכוח.

זהו מפגש המחזיר את המשתתפים בו, אם הם מוכנים להצטרף למסע מטלטל זה, אל נקודת ההתחלה, לטריטוריות לא ממופות, ולכן מעוררות אימה, של הנפש. 16 שנות תיעוד של מאבק עם קיומה של עודפות טראומטית שאינה ניתנת לדיבור ולתיווך מילולי.