מ פ ע ל של דליה מרקוביץ’ הוא בגדר מחווה למפעלי התעשייה הנטושים המנקדים בשיממונם את “אזורי הפיתוח” המצויים בפריפריה של ישראל. היה זה חלק ממגמת התיעוש שרווחה בעשור הראשון להקמת המדינה, והיוותה אינדיקציה לשגשוג וצמיחה שביקשו לשאת אופי מודרני-מערבי. מרבית המפעלים — תוצרים של יוזמות פרטיות שנהנו מתמיכתה הנדיבה של המדינה — היו למעסיקים העיקריים של תושבי עיירות הפיתוח באזורי הסְפר. סגירתם, לעיתים כעשור אחד לאחר הקמתם, הותירה עדות אילמת בדמותו של מפעל נטוש, מעין אנדרטה לפרולטריון, המספרת את הסיפור שאולי לא תועד מעולם בשלמותו — סיפורם של עובדי המפעל בישראל.
הנרטיב הרב מימדי שמייצרים קטעי הצילום, הסטילס ופסי הקול של העובדים, מנסה לתאר מחדש פיסת היסטוריה זו, בה משמשים בערבוביה בעלי הון ומהגרים,
סוציאליזם ולאומיות, פיתוח וקמילה ומנות גדושות של עזובה והשכחה.

מתוך פרויקט: "עולם אחר אפשרי".