אורית:

״את דני הכרתי דרך שידוך של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. ליוויתי את התסריט הקצר שלו, 'ואז הגיעה מריאן', שעסק בקשיש שמתאהב בפיליפינית שלו. בתהליך שעברנו יחד, 'הגוף האחר' קם לתחייה.״

דני:

״השתתפתי בסדנת 'תסריטאות עד הבית' שהעבירה טלי יעקב בתמיכת הקרן, ותסריט הגמר שלי היה אחד משני התסריטים המצטיינים של המחזור. כשנתיים מאוחר יותר הקרן רצתה לנסות להפיק את אחד התסריטים מהמחזורים של הסדנה. חיברו אותי עם אורית, והקרן החליטה לתמוך בהפקה של הסרט.״

ספרו על נקודת מפנה בעשייה של הסרט

אורית:

״נקודת המפנה העיקרית הייתה התובנה של דני במה הסרט עוסק באמת וההבנה של שנינו שהוא צריך לשחק בעצמו.״

״התסריט המקורי סיפר על גבר קשיש שמתאהב או נמשך למטפלת הפיליפינית שלו. זה היה תסריט טוב, אבל היה חסר הפיצוח שיעשה את הסיפור טוב יותר ואמיתי יותר. הייתי תקוע. ואז החלטתי לעשות RESET ולכתוב את התסריט מחדש על גבר נכה צעיר שנמשך למטפל שלו. ברגע שהבאתי את הדמות למשהו קרוב יותר אליי, הסיפור קיבל עומק ומשמעות. ככל שעבר הזמן, כולל דחיות של קרנות, הסיפור נעשה עמוק יותר, מורכב יותר ואישי יותר, וזה אפשר גם את הפיצוח הסופי שנתן לסרט את העומק והרגש האותנטיים.״

מה בתוך התהליך היה הכי מאתגר?

אורית:

״כמו תמיד, הכי מאתגר זה חוסר הידיעה אם הדברים שאת מדמיינת שיעבדו אכן יעבדו על המסך. יש בצורת הבימוי שאני בוחרת בה המון אי ודאות. הטקסט הוא רק אופציה למה שיכול לצאת בפועל, ואני משאירה המון מקום לכאן ועכשיו המצטלם. אז מצד אחד זה מאתגר ומעורר חשש אצלי ואצל הצוות, ומצד שני זה מה שגורם בעיניי לדברים לחיות ולהתקיים באמת על המסך.״

״השילוב בין חשיפה פיזית של הגוף לעיני המצלמה והקהל לבין חשיפה פנימית ורגשית של סוגיות הנוגעות בזהות מינית ובמיניות בכלל. אבל צללתי ראש לתוך הסרט והשלתי את השריון, במלוא מובן המילה.

אמנם בשנים האחרונות אני כותב, מספר ומרצה לא מעט על הנושא של מיניות ודימוי גוף, אך כאן רמת החשיפה הייתה גבוהה יותר ודרשה לשחרר עכבות אחרונות שנותרו בי. אף שלא מדובר בסרט אוטוביוגרפי, ישנן נקודות רבות המשיקות בין הדמות של מיקי לביני. אני נותן לכל צופה את החופש לנחש איפה נגמר דני ומתחיל מיקי, ולהפך.״

עם איזו תחושה או מחשבה הייתם רוצים שהצופים יצאו מהאולם?

אורית:

״הייתי רוצה שיצאו עם תחושות ומחשבות על עצמם, על העזה ועל גילויים חדשים שלהם. וגם אולי שיסתכלו אחרת על נכות פיזית בעקבות הצפייה.״

״ברמה הראשונה, ברור שהסרט עוסק בנושא שלרוב מושתק: מיניות וזהות מינית אצל אנשים עם מוגבלות, דימוי גוף והכמיהה לאינטימיות, כשהגוף המוגבל חשוף לכל כך הרבה ידיים ועיניים ומאבד מהפרטיות שלו ואיך בכל זאת נותרת תשוקה עזה לגוף אחר. זה נושא שמעסיק אותי בכתיבה ובהרצאות שאני מעביר. אבל גם מי שלא קשור בכלל לעולם המוגבלויות יכול להזדהות עם הדמות של מיקי. הסיפור שלו נוגע ברגע אוניברסלי מכונן, קטן או גדול, שמגיע מפעם לפעם: רגע של פריצת גבולות עצמיים, של העזה רגעית או מתמשכת לצאת מאזור הנוחות (והנכות) ולגעת ב-אמת הפנימית. זה רגע מפחיד ומרגש: להיות חשוף, לקחת צעד מקצה ההר, צעד שיכול להיות מאוד מתגמל ומפעים, אבל גם מאוד מסוכן בדרך להתרסקות. אני מאמין שמי שצפה או יצפה בסרט יוכל לאתר את הנקודה ההיא בחייו, רגע של דפיקות לב שבו העז, או רצה להעז, להפסיק לפחד ולהיות הוא, אפילו לכמה שניות בודדות, מרגשות ואמיתיות. לפעמים הרגע הזה מגיע פעם ב־, אבל תחושת הניצחון האישי שבו נשארת זמן רב אחר כך.״

אורית:

״כל הזמן אמרתי לאיתי, הצלם, שחשוב לי שהסרט הזה יעביר את התחושות של העור והטקסטורות שלו. שתהיה אינטימיות מקרבת לדמות של מיקי. ראינו כל מיני סרטים יחד, אבל אין אחד שהותיר בי רושם יותר מאחרים. אני בדרך כלל פחות עובדת עם רפרנסים, אלא יותר עם תחושות שאני רוצה להעביר.״

סרט שראיתם לאחרונה ונשאר איתכם

אורית:

״׳האישה בלבן׳ של עמנואל מאייר. הסרט והדמות של תמר עוררו בי השראה רבה.״

דני:

״׳קריוק׳ של משה רוזנטל. הדמות המופנמת והאינטרוברטית שמגלם ששון גבאי הנפלא ריגשה אותי ונגעה לליבי. הזדהיתי גם עם התהליך שהדמות עוברת במהלך הסרט, ההתקלפות מההגנות וההעזה לפרוץ מתוך השריון שנבנה לאורך השנים.״

אורית: ״מה החלום שלך לגבי הסרט הזה?
אני חולמת שהוא יגיע להמון אנשים, ושדני ואני נטייל איתו בעולם. ויש גם תמונה של דני שממש הייתי רוצה שתהיה תמונת שער לכתבה עליו. אני חושבת שהוא אדם מרתק ואמיץ ושמגיע לו להיראות ולהישמע.״

דני: "החלום שלי שהסרט יגיע לכמה שיותר עיניים ולבבות ברחבי העולם, שיעורר מחשבה ושיח על גוף, על מיניות, על נכות ועל הייחוד של הגיוון האנושי."

איך זה לביים תסריט שלא את כתבת?

אורית:

״הנאה גדולה ושחרור מירבי. למרות שכל תסריט הופך להיות גם שלך כשאת מביימת, אחרת לא תוכלי לביים אותו טוב בעיניי. אין פה מקום למבט חיצוני. אבל עצם זה שהוא לא נבע ממני נתן לי המון חופש פעולה והגביר את היצירתיות.״

מה הפרויקט הבא?

דני:

״שני דברים שמדגדג לי לעשות. האחד: לפני מספר שנים צילמתי פיילוט לסדרת רשת בשם 'נתי', העוסקת באדם צעיר וקורותיו במחלקת שיקום. הייתי רוצה לצלם פרקים נוספים, תסריטים כבר יש.

השני הוא מופע יחיד, או של כמה שחקנים, המבוסס על טקסטים שכתבתי לאורך השנים על החיים עם הנכות והתפרסמו בספר ׳סיט דאון קומדי׳. אולי מומחז, אולי בליווי מוזיקלי… עדיין עובד על זה!״