העבודה עוסקת בתיאור מקרה שמובא על ידי הפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ויניקוט בספרו האחרון "משחק ומציאות" (1971). במהלך הטיפול, ויניקוט מציע לנערה מתבגרת בשם שרה לשחק עמו במשחק הSquiggles- (שרבוט), בספר ויניקוט מספר ומנכיח מילולית את כל שלבי יצירת הציורים, אך אינו מצרף את הציורים עצמם. תפקידם של הציורים, לשיטתו של ויניקוט, הוא לאפשר לילד לבטא את עולמו הפנימי באופן לא מילולי, השמטתם מן הספר על ידי המטפל מוחקת חלק מהותי מהתהליך המשותף.
בסרטה זה, שהוא חלק מפרויקט מתמשך, מנסה היימן לשחזר ולשקם את הממד הוויזואלי החסר של ציוריה של שרה, היא מחזירה לה את קולה ומחפשת אחריה דרך הציורים. הפעם מזמינה היימן שתי נערות מתבגרות בסביבות גילה של שרה, אלזה ובתה אמילי, מקריאה להן את תיאור המקרה ומציירת יחד אתן. חלק מהשרבוטים מציירת היימן בעיניים עצומות, באופן שמזכיר את הכתיבה והציור האוטומטיים שפיתחו הסוריאליסטים כדי להקדים רישום למחשבה ולהגיע לרבדים הסמויים של התת־מודע, טכניקה שבעצמה הושפעה מציורי ילדים ומשרבוטיהם.

מתוך "חלום. שפה"