1970, תנועת מחאה המונהגת על – ידי בני נוער משכונות המצוקה בירושלים פורצת לתודעת הציבור הישראלי בפעילות חריגה, אנטי-ממסדית ולפעמים גם אלימה. היו אלה "הפנתרים השחורים".בשנת 1971 פגש אותם לראשונה נסים מוסק, אז עורך סרטים מתחיל בטלוויזיה, בבית הקפה המיתולוגי טעמון. מוסק הוקסם מהתלהבותם ומכנות כוונותיהם של הצעירים המרדנים, התחבר לדרכם המהפכנית שנראתה בעיניו נכונה וצודקת, והתחיל לתעד מיד את פעילותם התוססת. במשך מספר שנים יצר מוסק יחד עם הפנתרים סרט מחאה בשם : "שמעת על הפנתרים השחורים, אדון משה?" הסרט בא להציג את המחאה ואת המסר החברתי של תנועת המצוקה הראשונה והמשמעותית ביותר בתולדות המדינה. אולם כבר תוך כדי עשיית הסרט, החלה התנועה שפעלה אז כשנתיים להתפורר, ובסופו של דבר התרסקה, בשל ניגודי תפיסות ואינטרסים, יריבויות אישיות ומתחים פוליטיים. נגטיב הסרט שאבד לפני שנים רבות, נמצא רק לאחרונה. על בסיס הסרט המקורי יוצא מוסק למסע חיפוש אישי של גיבורי הסרט: סעדיה מרציאנו צ'רלי ביטון ילידי שנות החמישים, בני שכונת מוסררה, וכוכבי שמש המבוגר מהם, מהקטמונים. המסע יערך בשכונות, בעיירות ובמקומות שונים בארץ בחיפוש, אחר הפנתרים ודמויות אחרות שהופיעו בסרט המקורי.