משה מרגלית וחבריו, ניצולי שואה מהעיר לודמיר שבאוקראינה, נדהמו לגלות שמרכז יד ושם בירושלים העניק תואר חסיד אומות עולם לסטפן וורמצ'וק, על כך שהציל כ-50 יהודים מהעיר בהיותו ילד בן שמונה.

וורמצ'וק טוען כי הוא ואמו החביאו יהודים בחצר ביתם במהלך המלחמה, והעבירו אותם ליחידת הפרטיזנים קרוק, מרחק של כ-120 ק"מ. מרגלית וחבריו משוכנעים שסיפורו של וורמצ'וק אינו נכון.

מהעיר לודמיר, שחיו בה 22,000 יהודים לפני המלחמה, שרדו 85 בלבד, ואף אחד מהם לא שמע על סיפורו של וורמצ'וק או ניצל על ידו. מרגלית, חבר בוועד של לודמיר משנת 1953, מכיר כל סיפור וכל סמטה הקשורים לעיר ולניצולים. הם פנו לחברי יחידת קרוק ובדקו איתם את הסיפור; תשובתם היתה נחרצת : אף יהודי לא הגיע ליחידה במהלך המלחמה

משה וזאב רווה מיחידת קרוק החלו לאסוף עדויות ונתונים נוספים כדי לחשוף את האמת ולהביא אותה בפני יד ושם, כדי להעמיד אותם על טעותם, אולם פקידי יד ושם, האמונים על איסוף עדויות ומתן כבוד לזכרון הניצולים, הדפו אותם פעם אחר פעם בטענות שונות ומשונות, הטילו ספק ביכולתם לסתור את גירסת וורמצ'וק, המציאו עדויות חדשות לאישוש הסיפור, לא חשפו בפניהם את תהליך קבלת ההחלטה והמליצו להם להניח לכל הפרשה.סרט מלווה את משה מרגלית וחבריו, במאבק שהם מנהלים מול יד ושם להסרת תואר חסיד אומות עולם מסטפן וורמצ'וק.