אמא חוזרת הביתה

חיפוש באתר
לוח אירועים
אוקטובר 2021
אבגדהוש
      1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31       
« ספט   נוב »
לכל אירועי החודש »
הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה

 

אמא חוזרת הביתה

ב-1990 עזבה מריסה בת ה-22 את בנה בן השלוש וילדתה הפעוטה בבית הוריה בבוליביה ויצאה לחפש פרנסה מעבר לים. 15 שנים מפרכות עברו עליה בעבודות שחורות בישראל, בעוד את הכסף היקר שהיא מרוויחה היא שולחת להוריה מבוליביה כדי שידאגו לעתיד ילדיה. מהילדים עצמם, היא שומעת לעיתים רחוקות בשיחות טלפון קצובות ומעטות. בפברואר 2005 חזרה לבוליביה, כדי לנסות ולהתאחד מחדש עם ילדיה ומשפחתה, מקווה לכפר על השנים הארוכות מחוץ לבית ולשוב להיות אמא אמיתית. החזרה לבוליביה מתגלה כאמוציונאלית וכואבת כאחת. ילדיה שגדלו בינתיים להיות נערים בני 16 ו- 18 מקבלים את פני אמם באדישות מאופקת שלא לומר בעוינות. שניהם מתעקשים להמשיך ולקרוא לה דודה ולא אמא, ומתחמקים מלבלות זמן בחברתה. בית, שהיה אמור להיבנות עבורה, בכסף ששלחה מדי חודש מישראל, מתגלה כשלד בטון, לא גמור ולא ראוי למגורים. עם דמעות בעיניים מבינה מריסה שהולכה שולל על ידי משפחתה, ושהכסף ששלחה עבור ביתה העתידי, בוזבז ונעלם. סיפור חייה של מריסה מביא את הדילמה בה ניצבים העובדים הזרים, ומשקף נושאים אוניברסלים קשים ובוערים של עוני, זרות וניכור תרבותי בשוק העבודה הגלובלי. ומעל לכל הסיפור מראה עד היכן מוכנה ללכת, אישה אמיצה אחת, למען הצלת משפחה – לעיתים מאבדת ומצילה אותם באותו מעשה עצמו. הצהרת הבמאים: הכרנו את מריסה על תכונותיה השקטות והנעימות לפני יותר מעשר שנים. שמענו שמועות שהיא אמא ושהיא שולחת את מרבית הכנסותיה למשפחתה בבוליביה. אולם מעולם לא התעמקנו או ניסינו לברר מעבר לכך. אולי לא רצינו לדעת. בתחילת 2005 מריסה הודיעה לנו שזמנה בישראל תם. הגעגועים לביתה ולילדיה היו גדולים מנשוא והיא חשפה בפנינו מעט מסיפור חייה. כיוצרי סרטים, הבנו כיצד הסיפור המרגש שלה, יכול להשפיע ולגעת בלבבות רבים, ובאותה מידה גם לחשוף את הדילמה המוסרית העצומה בה ניצבים אלו הבוחרים לבחיי "העובדים הזרים", שמקריבים את הזכות להיות הורים, בניסיון להבטיח את עתידם של ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרסי אופיר 2007 - מועמד לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר; פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות; זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בניו ג'רזי ; הקרנה מיוחדת בטנג'יר מרוקו ,2007; הקרנה מיוחדת במלגה, 2007; דוקו-פסט, מינכן ,2007;דוקומנטה, מדריד  ,2007; פסטיבל הסרטים בקרקוב  ,2007; פסטיבל ים תיכוני יוון  ,2007; פסטיבל הקולנוע האלטרנטיבי, ברצלונה  ,2007; פסטיבל הסרטים האפרו-אמריקאי בניו יורק  ,2007; בפסטיבל סרטים ברפובליקה הדומינקאנית ,2007; פסטיבל זכויות האדם בוורשה  ,2007; הפסטיבל הבין לאומי במומביי  ,2008; פסטיבל סרטי זכויות האדם מטעם אירגון אמנסטי, אמסטרדם  ,2008; פסטיבל הסרטים הבינלאומי במיאמי  ,2008; פסטיבל הסרטים בגדנסק בחודש  ,2008; פסטיבל לזכויות האדם-עולם אחד-פראג  ,2008

במאי/ת: לימור פנחסוב, ירון כפתורי

מפיק/ה: ירון כפתורי

חברת הפקה: קיקרו הפקות

צלם/ת: איתן חריס, עודד קירמה

עורך/ת: לימור פנחסוב

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ITVS

מוזיקאי/ת: אבי ליבוביץ

תרגום: עברית, אנגלית

שם הסרט באנגלית: A Working Mom

ב-1990 עזבה מריסה בת ה-22 את בנה בן השלוש וילדתה הפעוטה בבית הוריה בבוליביה ויצאה לחפש פרנסה מעבר לים. 15 שנים מפרכות עברו עליה בעבודות שחורות בישראל, בעוד את הכסף היקר שהיא מרוויחה היא שולחת להוריה מבוליביה כדי שידאגו לעתיד ילדיה. מהילדים עצמם, היא שומעת לעיתים רחוקות בשיחות טלפון קצובות ומעטות. בפברואר 2005 חזרה לבוליביה, כדי לנסות ולהתאחד מחדש עם ילדיה ומשפחתה, מקווה לכפר על השנים הארוכות מחוץ לבית ולשוב להיות אמא אמיתית. החזרה לבוליביה מתגלה כאמוציונאלית וכואבת כאחת. ילדיה שגדלו בינתיים להיות נערים בני 16 ו- 18 מקבלים את פני אמם באדישות מאופקת שלא לומר בעוינות. שניהם מתעקשים להמשיך ולקרוא לה דודה ולא אמא, ומתחמקים מלבלות זמן בחברתה. בית, שהיה אמור להיבנות עבורה, בכסף ששלחה מדי חודש מישראל, מתגלה כשלד בטון, לא גמור ולא ראוי למגורים. עם דמעות בעיניים מבינה מריסה שהולכה שולל על ידי משפחתה, ושהכסף ששלחה עבור ביתה העתידי, בוזבז ונעלם. סיפור חייה של מריסה מביא את הדילמה בה ניצבים העובדים הזרים, ומשקף נושאים אוניברסלים קשים ובוערים של עוני, זרות וניכור תרבותי בשוק העבודה הגלובלי. ומעל לכל הסיפור מראה עד היכן מוכנה ללכת, אישה אמיצה אחת, למען הצלת משפחה – לעיתים מאבדת ומצילה אותם באותו מעשה עצמו. הצהרת הבמאים: הכרנו את מריסה על תכונותיה השקטות והנעימות לפני יותר מעשר שנים. שמענו שמועות שהיא אמא ושהיא שולחת את מרבית הכנסותיה למשפחתה בבוליביה. אולם מעולם לא התעמקנו או ניסינו לברר מעבר לכך. אולי לא רצינו לדעת. בתחילת 2005 מריסה הודיעה לנו שזמנה בישראל תם. הגעגועים לביתה ולילדיה היו גדולים מנשוא והיא חשפה בפנינו מעט מסיפור חייה. כיוצרי סרטים, הבנו כיצד הסיפור המרגש שלה, יכול להשפיע ולגעת בלבבות רבים, ובאותה מידה גם לחשוף את הדילמה המוסרית העצומה בה ניצבים אלו הבוחרים לבחיי "העובדים הזרים", שמקריבים את הזכות להיות הורים, בניסיון להבטיח את עתידם של ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרסי אופיר 2007 - מועמד לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר; פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים רחובות; זוכה פרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בניו ג'רזי ; הקרנה מיוחדת בטנג'יר מרוקו ,2007; הקרנה מיוחדת במלגה, 2007; דוקו-פסט, מינכן ,2007;דוקומנטה, מדריד  ,2007; פסטיבל הסרטים בקרקוב  ,2007; פסטיבל ים תיכוני יוון  ,2007; פסטיבל הקולנוע האלטרנטיבי, ברצלונה  ,2007; פסטיבל הסרטים האפרו-אמריקאי בניו יורק  ,2007; בפסטיבל סרטים ברפובליקה הדומינקאנית ,2007; פסטיבל זכויות האדם בוורשה  ,2007; הפסטיבל הבין לאומי במומביי  ,2008; פסטיבל סרטי זכויות האדם מטעם אירגון אמנסטי, אמסטרדם  ,2008; פסטיבל הסרטים הבינלאומי במיאמי  ,2008; פסטיבל הסרטים בגדנסק בחודש  ,2008; פסטיבל לזכויות האדם-עולם אחד-פראג  ,2008

 

במאי/ת: לימור פנחסוב, ירון כפתורי

מפיק/ה: ירון כפתורי

חברת הפקה: קיקרו הפקות

צלם/ת: איתן חריס, עודד קירמה

עורך/ת: לימור פנחסוב

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלויזיה, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ITVS

מוזיקאי/ת: אבי ליבוביץ

תרגום: עברית, אנגלית

שם הסרט באנגלית: A Working Mom

אולי תמצאו עניין גם בסרטים הבאים
  • קרוב רחוק

    קרוב רחוק

    תיעודי / 6 פרקים של 28 דקות כל אחד - סה"כ 168 דקות.
    במאי/ת: איילת בכר

    מידע נוסף >>

  • עייב

    עייב

    עלילתי / 5 דקות / אנימציה
    במאי/ת: שאול לוי

    מידע נוסף >>

  • רוסו

    רוסו

    עלילתי / 19 דקות
    במאי/ת: אתי ציקו

    מידע נוסף >>