אב ובנו הדוקומנטריסט, מספרים את הסיפור שלא סופר על אלף יהודים מוינה, התקועים על הדנובה הקפואה בחורף 1941, כשהם ממתינים להחלטה של חיים או מוות שאמורה להתקבל ע"י סוכני המוסד לעליה ב". הכוונה המקורית של האב, נחום לאופר, היתה לספר את סיפור בריחתו עם אמו מאירופה. אלא שאז, תוך כדי חיטוט ארכיוני הוא נתקל בסיפורה של אישה אחרת, רות קליגר, "הגברת הראשונה של המוסד". התחקיר שלו בעקבות סיפורה של רות לוקח אותנו למסע אל פרשה כואבת ומסובכת בתולדות הישוב היהודי. הסרט הוא סיפור בתוך סיפור האורג בתוכו את המסע של האב לספר את סיפורה של רות, עם הדילמה המוסרית שעומדת בפניה, משוחק על ידי שחקנים בתסריט שהוא כתב. הסרט נע בין דוקומנטרי ועלילתי, בין הניצולים בני השמונים והשחקנים, בין העובדות ליצוגן על המסך, בניסיון של האב להבין גיבורה אחת –על רקע פרשה כאובה.