"ירושלים, הבית שלי במשך כ- 25 שנים, המקום שבו נולדו ילדי, העיר שבה ידעתי חוויות כה רבות, השתנתה ללא הכר. מה השתנה ולמה?' (אשר טללים). בסרטו 'ללא בית', טללים, אחד מיני ירושלמים רבים אשר עזבו בצער את ירושלים בשני העשורים האחרונים, מביט בירושלים של היום דרך האנשים אשר עדיין רואים בעיר את ביתם, ממערב העיר וממזרחה, יהודים ופלשתינים, חילוניים ודתיים. חיי היום-יום שלהם, לצד שירתם של יהודה עמיחי וט.ס. אליוט, מספקים לטללים השראה לנוע בקלילות בין העכשווי להיסטורי, בין פוליטיקה לשירה, בין האישי לאוניברסלי, בין אהבה לזעקה. ירושלים עם כל הקונפליקטים הפנימיים שלה הינה מיקרו-קוסמוס שדרכו מופיע בצורה מרתקת המקרו-קוסמוס, ישראל.

'ללא בית' הינו הפרק האחרון בטרילוגית ה'בית' של טללים, אשר החלה עם 'אל תגעו לי בשואה' (פרס האוסקר הישראלי 1994 ופסטיבל ברלין) והמשיכה עם 'גלות' (פרס מצוינות, פסטיבל אינפיניטי 2003 ופסטיבל ברלין).