שנת 1990. בכל יום מאות רבים של עולים מבריה"מ מגיעים במטוסי הסוכנות. ב – 26 באוקטובר 1990, הגיעו לארץ 750 עולים. לכל אחד מהם היה דימוי משלו על הארץ ואנשיה, מלווה בחששות ובתקוות, כפי שטבעי לצפות בנקודה כה מכרעת בחיים. אליס ניימן, במאית הסרט, עלתה ארצה באותו היום, בת 20. כעבור עשור אליס בוחנת עד כמה התממשו תקוותיהם או חששותיהם של כמה מהאנשים שהגיעו אתה לארץ באותו יום. ביניהם ישנן דמויות מרתקות במיוחד, לא בהכרח "מייצגות", אלא אולי מהוות פתח הצצה לטווח האפשרויות הרחב שהיה גלום בגל עלייה זה. באותה מידה שהתמונה הרחבה של העלייה מורכבת מאינספור מקרים פרטיים, כאשר סיפורה האישי של שאליס הוא נקודת העוגן ממה מופנה המבט לשאר הדמויות. כך גם ההגירה גדולה ההיקף הינה בתורה חלק מהסיפור הגדול יותר של מפת ההתרחשויות הישראלית. סיפוריהם המצחיקים, המרגשים והעצובים גם יחד של גיבורי הסרט נוגעים עמוק לב\היסטוריה של הארץ בעשור האחרון החל ממלחמת המפרץ ועד האירועים המסעירים של האינתיפדה האחרונה.