הגלויה האחרונה

חיפוש באתר
לוח אירועים
מרץ 2024
אבגדהוש
      1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31       
« פבר   אפר »
לכל אירועי החודש »
הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה

 

הגלויה האחרונה

"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי " הגלויה האחרונה. הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת – לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם.
האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרס European Grand Off בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל ורשה, פולין, 2008; פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, ישראל, 2007; פסטיבל סלוניקי, יוון, 2008;  פסטיבל מונטריאול, קנדה, 2008; הוקרן בהקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ.

בימוי: סילבן ביגלאייזן

צילום: סילבן ביגלאייזן

עריכה: ג'ואל אלקסיס

עריכת פס קול: מיכאל גורביץ

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מוזיקאי/ת: עדי רנרט

כתוביות: אנגלית, עברית

שם הסרט באנגלית: The Last Card

"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי " הגלויה האחרונה. הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת – לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם.
האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרס European Grand Off בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל ורשה, פולין, 2008; פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, ישראל, 2007; פסטיבל סלוניקי, יוון, 2008;  פסטיבל מונטריאול, קנדה, 2008; הוקרן בהקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ.

בימוי: סילבן ביגלאייזן

צילום: סילבן ביגלאייזן

עריכה: ג'ואל אלקסיס

עיצוב פס קול: מיכאל גורביץ

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מוזיקאי/ת: עדי רנרט

כתוביות: אנגלית, עברית

שם הסרט באנגלית: The Last Card

אולי תמצאו עניין גם בסרטים הבאים
  • פתחי לי אחותי

    פתחי לי אחותי

    עלילתי / 11 דקות
    במאי/ת: חני אייזנשטיין

    מידע נוסף >>

  • לא גיבור

    לא גיבור

    תיעודי / 65 דקות
    במאי/ת: רובי גת

    מידע נוסף >>

  • ניסים

    ניסים

    סטודנטים / 9 דקות / אנימציה
    במאי/ת: חופית סיגאוי

    מידע נוסף >>