לפני יותר משנתיים הגעתי לעיר רהט ללמד קולנוע קבוצת נשים בדואיות שחורות.לא מרבים לדבר על ההיסטוריה של הבדווים השחורים. הם הגיעו לנגב ולכל המזרח התיכון כעבדים. נחטפו באפריקה על ידי סוחרים ערבים ונמכרו בשווקים של זנזיבר סעודיה ומצרים. עד לפני כחמישים שנה עדיין שימשו הבדואים השחורים בנגב כעבדים לבדווים הלבנים.שהתחלתי את החוג לא ידעתי כמעט דבר מכל זה. הנשים לא הזכירו במילה את הנושא שהלך וסיקרן אותי יותר ויותר. אחרי שעבדנו ביחד יותר משנה וחצי ועשינו מספר סרטים קצרים עזרתי אומץ. הצעתי לנשים שנתחיל לעבוד ביחד על סרט שיחקור את ההיסטוריה של קהילתן, הבדואים השחורים. בחלוף ההלם הראשוני מעצם ההצעה תפסה את הנשים התלהבות עצומה. הן החלו להסתובב ברהט ובנגב לתחקר ולצלם, נחשפות לעובדות קשות על עברן ההיסטורי. הן השירו מבט נוכח הגזענות שמלווה כל פן בחייהן עד עצם היום הזה. לפתע חוג קטן לקולנוע הפך למקום בו מתמודדים מול טאבו עצום וחושפים אמת אפלה שמעולם לא דובר בה.