בגיל 76,לאחר שביימה מספר סרטים קצרים במסגרת הטלוויזיה הקהילתית, מחליטה מנוחה לעשות את סרט חייה, הסרט שינציח את אחותה מינדל שהושארה מאחור בתחנת הרכבת בוורשה ובסופו של דבר נספתה בשואה.

הסרט הדוקומנטרי מלווה את ניסיונותיה של מנוחה לשחזר את אותו רגע מכריע בילדותה בפולין. תיעוד מהלך העבודה חושף את סיפור חייה של מנוחה, את האובססיה שלה להנצחה, את השאלות הלא פתורות שיש לה כלפי הוריה וגם את הקשיים וההתלבטויות שאותן היא חווה במאמציה להפוך תמונת זיכרון מעורפלת לאימאג' קולנועי מדוייק. פרטי סיפורה הנורא של מינדל, אחותה, נחשפים בהדרגה מתוך תהליך החיפוש של אתרי הצילום, האודישנים, הדרכת השחקנים ועבודת הצילום והבימוי.