הסופר אלי עמיר והבמאי בוריס מפציר חברים ושכנים בירושלים. יום אחד ביקש אלי לפגוש את אורית, הבת הבכורה של בוריס – רקדנית בטן מהידועות בעולם. אלי רצה לקיים ערב המוקדש לזמרת המצרית הנודעת אום כולתום. הוא מספר – ואורית רוקדת לצלילי המוסיקה שלה. למפגש באוניברסיטה העברית הייתה מטרה – להתריס כלפי הציבור הישראלי האשכנזי שמבלי להבין ולהכיר את תרבות הערבית – לעולם נשאר זרים במרחב. אמירה זאת טלטלה את בוריס והוציאה אותו למסע אחרי הזהות של אלי עמיר – לשורשים של הילד שעלה מבגדד ושמר באדיקות על השפה והצליל משם. אלי הנציח את הסיפור האישי בטרילוגיה האוטוביוגרפית – "מפריח יונים" על הילדות בבגדד, "תרנגול כפרות" – על הנער העולה הנאבק על זהותו בקבוץ ו"יסמין" – על הנער מהקיבוץ שהיה לקצין קישור ישראלי למזרח ירושלים אחרי מלחמת ששת הימים, ומתאהב בפלסטינאית אוהדת אש"פ.במקביל למסע אחרי זהותו המורכבת של אלי עמיר לומד בוריס מפציר על אובדן הזהות שלו עצמו. מפציר – שמגיל 19היה פעיל בקבוצה ציונית מחתרתית בריגה, נעצר על ידי ק.ג.ב. (המשטרה החשאית הסובייטית)  ונדון לשנת מאסר – מחק מהזיכרון את הילדות והנעורים והתכחש לשורשיו הרוסים/הסובייטים. דרך שיחזור הזיכרונות המודחקים לומד מפציר גם על עולמה הקרוב ויחד עם זאת הלא מוכר של אורית בתו – שאימצה בטבעיות את  העושר של התרבות הערבית ושילבה הלכה למעשה את חלומו של אלי עמיר.