מוחמד בכרי, שחקן ובמאי, מבקר את קיברו של אמיל חביבי, סופר ופוליטיקאי פלסטיני שהיה במשך שנים המורה הרוחני של מוחמד ומספר לאמיל את הקורות אותו מאז פטירתו. על רקע מאורעות אוקטובר 2000, אינתפדאת אל-אקצה, הפיגועים ופעולות צה"ל, מוחמד מנסה לחיות חיים יצירתיים ולהפיץ את דעותיו התומכות בפיוס והשלמה הדדית בין הישראלים לפלסטינים. שני אירועים משנים את מסלול חייו. האחד הפיגוע במירון שבו נחשדו והורשעו בני משפחתו של מוחמד בסיוע למפגע והשני הפקת והצגת סרטו "ג'נין ג'נין". תגובות הציבור הישראלי לשני האירועים הנ"ל, שהיו ברובן מתלהמות וכעוסות והמאבק הארוך והמתיש למניעת גניזת סרטו גורמות למוחמד לפקפק האם השקפת עולמו תקפה במציאות החדשה השוררת בארץ. בעזרת ידידים ולאחר מאבק משפטי ארוך, הוא מצליח לשנות את החלטת הצנזורה למנוע את הקרנת הסרט אך המאבק מותיר צלקת עמוקה באמונתו.