בית חולים לעולם לא נח. קיומו הנצחי מזכיר לתושביו שתמיד יהיה מישהו שישמור על חייהם. הוא מייצג בחברה את מיתוס החיים הנצחיים, בעוד שלמנתח הטראומה יש את המפתח להתמודד. יש לו קארד בלאנש. כמנתח הטראומה היחיד בבית החולים איכילוב, ד“ר דרור סופר, בן 47, עובד מסביב לשעון. עליו להיות אבן הנגף בפני המוות בכל מחיר. “בבית המשפט שלי, אני שופט את כולם לחיים“, מצהיר סופר בחיוך. האלימות החברתית שמתדפקת על דלתו של כוח העבודה במדינה שלו, אינה מאפשרת לו לשקוט על שמריו. ד“ר סופר מחויב להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו כשמולו מטרה אחת: להחזיר את צעירי החברה לשוק העבודה. אך המצבים הקיצוניים אליהם הוא נחשף כופים עליו להתמודד עם הקונפליקטים של מקצועו. המחלקה שלו מאוישת תמיד באזרחים בהם החברה לא מעוניינת. ד“ר סופר מבקש להציע להם מפלט ומזור על מנת לאפשר להם את החזרה לחיים ולצאת מבית החולים בריאים ושלמים. בעוד שעתידם של רבים מהמטופלים נראה חסר תוחלת, כל מטופל מתייחס לעתידו ולחייו בצורה שונה. מסביב לשעון הינו דיוקן טראגי של מנתח טראומה המשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת לשחרר את מטופליו מכבלי האלימות בתוכה הוא עצמו כלוא.