כמה ימים במחיצתו של הצייר משה גרשוני מהווים סיכום חיים ויצירה – מעין הכנה לפרידה מהחיים ומהאומנות. גרשוני, אחד האומנים החשובים של ישראל, מייצג בדמותו ובעבודותיו, בצורה מגוונת ורבת סתירות את האדם הישראלי. גרשוני הוא אמן טוטאלי במובן שאין הבדל בין חייו ואומנותו. הבעיות המעסיקות אותו בחייו- החיפוש המתמיד, הזיכרון והשיכחה, מעסיקות אותו גם בעבודתו האומנותית.ברבות מיצירותיו מופיעים שורות של שירים או אזכורים של מוסיקאים, ולכן למוסיקה חלק דומיננטי בסרט. קצב הסרט והעריכה גורמים לכך שהצופה לא יוכל להבדיל בין החיים והאמנות, בדיוק כמו במהלך חייו של גרשוני האדם והיוצר. "לזכור: מאיפה יצאת ,לאן באת, לאן את הולכת. אם תזכרי, תוכלי להפוך את הזיכרון למעשה. שלא יעברו חייך בארץ הזאת קטועה מהשורשים של עצמך" (זיוה פוסטק)