לפני ארבעים שנה בחיפוש אחר מקומו בעולם, קבע לו ניסים קחלון (67) את מושבו בתוך מצוק כורכר מתחת לגן הלאומי -אפולוניה, צפונית לחופי הרצליה. בין רחש הגלים להר הכורכר השברירי חצב מערה בכדי שיוכל ללון בה ואשר תגן עליו מפני החום והקור. שנים חי בלי חשמל ומים. כיום ״הבית״ אשר נבנה מכל הבא ליד: אבנים, פסולת וחול הים, מכיל יותר מערות ומחילות משניתן למנות, ובכל זאת מתעקש ניסים להמשיך ולעמול בו יום יום. עבודתו לעולם אינה נגמרת. הים שאותו הוא כל כך אוהב, נוגס בעיקשות בביתו ומסכן את מפעל חייו. הבניה הבלתי פוסקת גובה את מחירה, גופו כואב ובוגד בו. לאחר נתק של שנים, ניסים מציע לבנו, משה (18) שנולד במערה ועומד לפני גיוס לצה"ל לבוא לגור עמו בכוונה שיירש את מקומו בבוא העת. משה נכנס מחדש לחייו וביחד הם עמלים לבניית מערה שתשמש את משה למגורים. דרך עבודה סזיפית נחשפת מערכת יחסים מורכבת בין אב ובנו