מתוך פרויקט מבטים מסוגרים 2020.

ישראל. בת ים. בתי אבות. בתי עמידר. הבית הפך להיות מקום מוגן, מיגונית, חץ-2, חץ-3, כיפת ברזל, הקירות הפכו להיות ״שרביט קסמים״. קורונה לא תגיע לשם. אבל בית הוא גם אויב. קשה להיות בו לבד. קשה להיות בו בלי לדבר עם אף אחד. קשה להיות בו ולא להבין מה לעשות עכשיו כאשר צריך להבין עברית.

קשישים דוברי רוסית צריכים עזרה של מתנדבים. עולם ההיי-טק רחוק שנות אור. הם לא משתמשים טובים במחשב, גם לא בעברית. מריה, מתנדבת מאשדוד מקבלת שיחות ראשוניות. היא צריכה להחליט האם היא יכולה לעזור לקול שמהצד השני או שלא. יש עומס של השיחות. לכל אחד יש רגשות, גם בגיל הזהב, הכי בגיל הזהב.

הבדידות עבור אלפי קשישים דוברי הרוסית בזמן הבידוד הפכה קשה עוד יותר. חוסר האפשרות לצאת מהחדר ואי ידיעת השפה, כפו עליהם בידוד כפול ומכופל. הרדיו, הטלוויזיה ושיחות הטלפון עם מתנדבים הם קרש ההצלה שלהם.