שיר ויאיר היו בני עשר כשתוכנית ההתנתקות מעזה, הפרה את שלוות חייהם. שניהם נולדו בגוש קטיף. אותו המקום שנתפס לנו כאדמת מריבה ואזור קרבות היה עבורם היה זה גן עדן של טבע ומרחבים מקום מוכר ובטוח אותו הם נאצלים לעזוב. לשני החברים הכי טובים ההתנתקות היתה זרז רציני להתבגרות ורגע בו הם היו צריכים לבחור את עמדותיהם הפוליטיות ואת דרך המאבק שלהם.משפחתו של שיר נשארה להאבק בחיילים ומשפחתו של יאיר הובילה את המהלך של פינוי מרצון ללא עימות. במשך שש שנים אנו מלווים אותם במסע ההתבגרות שלהם מיום הלימודים האחרון שלהם בגוש קטיף דרך בתי המלון ובתיהם החדשים. הם משתפים אותנו ברגשותיהם, בחלומותיהם ובוחנים כל פעם מחדש את חברותם ואת הדרך שבו הם מעצבים את אישיותם. זהו מסע כנה ותמים של שני ילדים שהופכים לנערים וחושפים את המורכבות ואת סימני השאלה הרבים בתוך חברת המתנחלים אותה חברה שהורגלנו לראות כקיצונית , דתית וחד ממדית.