עבודתה של אלונה פרידברג, "שעות הפנאי" (ורוניקה), נפתחת בשוט ארוך המשתהה על עבודתו הנודעת והמזוהה עם סגנון הפוינטליזם של האמן ג'ורג' סרה
"יום ראשון אחר הצהריים על גדות האי 'לה גרנד ז'אט'" (1884).
המצלמה מתמקדת בצווארה של נערה שלגופה מקועקעת הכתובת "ורוניקה" – שם המעלה באוב את שמה של הקדושה ורוניקה, שלאחר שמחתה במטפחתה את זיעתו של ישו בדרכו אל הצליבה, נותרה על המטפחת הטבעת פניו. סיפור זה אף הקנה לה במאוחר מעמד מיתולוגי של פטרונית הצילום. ברקע בשירת אה–קפלה, נשמעת הקלטה היסטורית של שירת חלוצה, שקולה ישוב שנית בסופה של העבודה. בין לבין מוזמן הצופה לסביבה לילית, הזויה, בחוף ים לא מזוהה, ובה נראים צעירים נתונים במרחב בו מוקרנים סרטי אימה הרוויים באלימות קיצונית ומכילים אלמנטים סוריאלסטים של במאים פורצי דרך ובהם וורנר הרצוג, דיויד קורננברג, וטים ברטון. העבודה מציעה לחשוב על הקשר בין קולנוע לבין ההצטברות החומרית והלא חומרית שלו בתודעה. הקולנוע מייצר מרחב מפוצל, בו–זמני, מולטי–לינארי וכאוטי ועם זאת הוא לא פעם מציג את עצמו כאחדות אופטית באופן שמכחיש את ההתקיימות המתמשכת והמהבהבת של חלקיו השונים בתודעה. העבודה מציעה לחשוב על האופן בו דימויים חלוציים עשויים גם לייצר מרחב חדש, בעוד הם שומרים במובנים שונים על צורתם הראשונית.

מתוך פרויקט: "עולם אחר אפשרי".