העבודה מציגה עולם בלתי יציב, בעל גבולות מטושטשים בין מציאות ובדיה, חוץ ופנים, אם ובנה. הטלוויזיה חודרת אל תוך המציאות, אפקטים קוליים מוקלטים נשמעים במרחב הסלון, ולהפך – המציאות האפורה והקודרת חודרת אל תוך הטלוויזיה באופן המטיל אימה על הילד ומבלבל אותו.
האמן משחק את שני התפקידים – הבן והאם, ובכך מצביע על הקשר העמוק ולעתים הבלתי ניתן להתרה בין אמהות לילדיהן, קשר שבו האם מוכלת בתוך הילד והילד מוכל בתוך האם.

מתוך "חלום. שפה"