הגלויה האחרונה

חיפוש באתר
לוח אירועים
מאי 2019
אבגדהוש
    1 2 3 4
5 6 7 8 9 10 11
12 13 14 15 16 17 18
19 20 21 22 23 24 25
26 27 28 29 30 31  
« אפר   יונ »
לכל אירועי החודש »
הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה

 

הגלויה האחרונה

"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי " הגלויה האחרונה. הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת – לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם.
האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרס European Grand Off בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל ורשה, פולין, 2008; פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, ישראל, 2007; פסטיבל סלוניקי, יוון, 2008;  פסטיבל מונטריאול, קנדה, 2008; הוקרן בהקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ.

במאי/ת: סילבן ביגלאייזן

צלם/ת: סילבן ביגלאייזן

עורך/ת: ג'ואל אלקסיס

עריכת פס קול: מיכאל גורביץ

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מוזיקאי/ת: עדי רנרט

תרגום: אנגלית, עברית

שם הסרט באנגלית: The Last Card

"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי " הגלויה האחרונה. הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת – לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם.
האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.

פסטיבלים ופרסים:

פרס European Grand Off בקטגורית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל ורשה, פולין, 2008; פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים, ישראל, 2007; פסטיבל סלוניקי, יוון, 2008;  פסטיבל מונטריאול, קנדה, 2008; הוקרן בהקרנות מסחריות בסינמטקים ברחבי הארץ.

במאי/ת: סילבן ביגלאייזן

צלם/ת: סילבן ביגלאייזן

עורך/ת: ג'ואל אלקסיס

עריכת פס קול: מיכאל גורביץ

גופים תומכים: הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

מוזיקאי/ת: עדי רנרט

תרגום: אנגלית, עברית

שם הסרט באנגלית: The Last Card

אולי תמצאו עניין גם בסרטים הבאים
  • אנחנו, תושבי שכונת סימנס

    אנחנו, תושבי שכונת סימנס

    סטודנטים / 26 דקות / תיעודי
    במאי/ת: אופיר פלדמן

    מידע נוסף >>

  • פתח את הפה

    פתח את הפה

    תיעודי / 58 דקות
    במאי/ת: תמרה ממון

    מידע נוסף >>

  • החבר דב

    החבר דב

    תיעודי / 75 דקות
    במאי/ת: ברק הימן, במאי שותף: אורי לוי

    מידע נוסף >>