Patient עוקבת אחר הילוכה של אחות במסדרונות בית חולים נטוש והרוס בעוד היא מקיימת שגרה של פעולות טיפול בחולים. העבודה מהדהדת את הקרבה הסמנטית והדיסקורסיבית שבין “אמנות” ו”רפואה”. למעשה בן רון מעמידה במרכזה דווקא את הדה-קונסטרוקציה של היכולת “להציל”, וזאת באמצעות סדרה של מחוות ריקות המנסות לשווא לשמר חיים. בית החולים מוצג כבניין גוסס ומחרחר, שגופו נגוע בזמן המכלה. נדמה שהעבודה אינה מתעניינת בהחלמה או ביכולת לרפא ועוסקת דווקא בפצע הפתוח ובפוטנציאל שטמון בחזרה עיוורת ואוטומטית על מחוות בחלל ריק ומתפורר. כך היא מעוררת את האפשרות לחשוב מחדש על אודות המתח שבין הרצון לשמר דברים כסדרם ובין התשוקה לשינויי צורה ולחזות במראות של התפרקות.

מתוך פרויקט: "עולם אחר אפשרי".