שידור 'לא תשקוט הארץ', פרק 4 / עמית גורן, ערוץ 1

חיפוש באתר
לוח אירועים
דצמבר 2019
אבגדהוש
1 2 3 4 5 6 7
8 9 10 11 12 13 14
15 16 17 18 19 20 21
22 23 24 25 26 27 28
29 30 31     
« נוב   ינו »
לכל אירועי החודש »
הרשמה לניוזלטר

הרשמו לניוזלטר כדי לקבל חדשות ועדכונים על פעילות הקרן ומועדי הגשה

 

שידור 'לא תשקוט הארץ', פרק 4 / עמית גורן, ערוץ 1

סדרת תעודה בת ארבעה פרקים העוסקת באותה שנה מעצבת, 1973, באביב השאננות ובקיץ האשליות, בסתיו ההלם ובחורף הדמעות. 
ארבעה עשורים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הקשה במלחמותיה של מדינת ישראל מאז השגת עצמאותה, אפשר סוף-סוף להציב עדשה מול הפנים המיוסרות, למודות הלקח, של הדור שהלך אל המלחמה ושב ממנה, אם שב, שונה מאד. 
ארבעה הפרקים מתעדים לראשונה לעומק ובהרחבה, עם חשיפות וגילויים את מלחמת יום הכיפורים; את מעגלי המודיעין, המדיניות, הקרבות והלוחמים. ההפתעה, המחדל, הקריסה והאימה, בין שתיים בצהריים של יום הכיפורים לצליחת התעלה והכרעת המלחמה. הקרע והמחלוקת לגבי תפקידו של הסוכן מרואן אשרף, דילמת הכניעה הישראלית ותחושת חורבן הבית בקרב ההנהגה הבכירה, הקלטות נדירות של הפיקוד העליון, משיחות סודיות בבית הלבן ומחדר הישיבות של גולדה.

פרק 4 – כזאת וכזאת תאכל החרב
בעורף הישראלי מצטיירת תמונה קודרת – רשימות הולכות ותופחות של חללים, פצועים, שבויים, נעדרים. הבעייה המעסיקה את גולדה, דיין, דדו ועמיתיהם היא איך לסיים את המלחמה ולהתחיל לשקם את צה״ל; לכן נחוצה הפסקת-אש מיידית, גם ללא הישג קרקעי בחזית המצרית. קיסינג׳ר מסביר שהפסקת-אש מעמדת חולשה ישראלית תהיה הצלחה אדירה לערבים ולסובייטים ותקרין לרעה על המצב המדיני שלאחר המלחמה. הוא משכנע את ניקסון לכפות על הפנטגון רכבת אווירית למילוי מחסני צה״ל ומגלגל הלאה ללא חשק את יוזמת הפסקת-האש של ישראל, אך סאדאת פוקד להעביר מזרחה את האוגדות המשוריינות. צה״ל, שממתין לכך בזכות התרעה של המוסד, מכה את השריון המצרי ומוכן סוף-סוף לצלוח מערבה, בתקווה לפגוע בסוללות טילי הקרקע-אוויר, לקעקע או לכתר את המאחז המצרי שממזרח לתעלה ולהתייצב בקווים נוחים יותר בתום המלחמה. הצליחה מתבצעת בקושי רב, באווירת מאבקים בין מפקדים בכירים והפרת הוראות (״לא מפתיע אותי שאריק שרון משקר,״ אומר דיין לדדו) ולנוכח האצת המהלכים הסובייטים-אמריקאים. הפסקת-האש הראשונה מופרת, צה״ל ממשיך להתקדם, נקלע לשני קרבות אחרונים יקרים – בחרמון ובסואץ – וגורר את המעצמות להסלמה, כולל כוננות גרעינית. המלחמה מסתיימת בדרום – ונמשכת כהתשה בצפון – בנימה מרה, בלי שבהנהגה הישראלית תימצא תבונה ותעוזה להתקדם לשלום, בנוסחה שתתקבל בעקבות ביקור סאדאת לאחר ארבע שנים. מנהלי המלחמה – דדו, דיין, גולדה – מאבדים את מישרותיהם הרמות בלחץ ועדת חקירה או זעם ציבורי, אך לנפגעי המלחמה, ששילמו בגופם ובנפשם את מחיר העיקשות והיהירות, אין טעם בהצגת השאלה, מי ניצח. הם יודעים מי הפסיד ומי ימשיך להפסיד גם במלחמות הבאות, אם ישיב בחיוב על התהייה הקדומה, הלנצח תאכל חרב.

לעמוד הסדרה