הזוג יעקב (78) ומרים (68) פריימן, מנהלים שיגרה מוקפדת הטבעית לבני גילם. משבר חיצוני כבד, מאיים על כל מעגלי הנאמנות שלהם. הנאמנות הזוגית, הנאמנות הדתית והנאמנות הערכית, עומדות לפתע במבחן קשה, כמותו לא היה להם לאורך כל חייהם! קיץ 2005 – בעוד כחודש אמורה לצאת לפועל תכנית ה"התנתקות". במסגרתה יאלצו תושבי גוש קטיף ובתוכם משפ' פריימן מנווה דקלים, לפנות את ביתם שלא ברצונם ולהיפרד ממנו לתמיד. כחלק מהתמודדותם וכפועל יוצא של גילם, הם בנו לעצמם "מבצר" של שיגרה בתוך המטבח. מבוקר עד לילה – קפה ראשון, אמירת תהילים משותפת, שיחות טלפון זוגיות, בישול, קבלת אורחים וארוחות זוגיות, הכל מתנהל במטבח. בעיתות שגרה – נעימות, רוגע, בטחון והומור – אלה מאפייניו המובהקים של מטבח זה, אך המציאות בחוץ הולכת וסוערת וסודקת אט אט את ההגנות שבנו לעצמם הפריימנים. ממערכת הכריזה של הישוב בוקעת הודעה. מרים ניגשת לחלון ופותחת אותו בזהירות. היא שומעת "כינוס דחוף של התושבים". היא ממהרת לסוגרו, שמא הסכנה שבחוץ תגלוש פנימה. ככל שחולפים הימים, נכנס אט אט אל מבצרם הקושי והספק. מבחן אהבתם זה לזה ואמונתם בקב"ה, הולך וקשה. זהו סרט מעקב אינטימי, כואב ומרגש, לפעמים גם מחויך, הנותן הצצה אל מבחן חוסנם של הזוגיות והאמונה של בני הגיל השלישי בזמן משבר.