אלישבע רייז הלכה לעולמה בגיל שמונים ושתיים. אחרי מותה, מפנים ילדיה את ביתה, ומוצאים שם את יומניה. את היומנים היא כתבה בסתר לכל אחד משבעת ילדיה, ובהם היא תיעדה את חייהם במשך 57 שנים, מיום הולדתם ועד יום מותה. זה היה מפעל חייה. ערב ערב ישבה בביתה בקיבוץ עין צורים וכתבה לילדיה, אותם מעולם לא חיבקה או נישקה. עתה הם פותחים את היומנים בפעם הראשונה וקוראים את תיעוד חייהם. בעקבות האוצר שהשאירה הם יוצאים למסע מרגש וכואב, בו ילמדו על ילדות, אימהות והורות.

חיים חתואל התחיל לדקור את ילדיו בגיל חמש. זהו זיכרון הילדות המשפחתי של מאור ודלילה חתואל, כיום אלופי ישראל בסיף.

חיים, יליד מרוקו, הגיע לעכו בגיל 15. יום אחרי השחרור מהשירות הצבאי הוא נתקל במודעה ששינתה את חייו: "הטובים לסיף". חיים התקבל לאקדמיה לסיף, מיזם ספורט נדיר שמטרתו הייתה להעניק לבני הפריפריה מקצוע לחיים באמצעות ספורט. בתום שנה של הכשרה אינטנסיבית הפך חיים למאמן סיף. ב-45 השנים האחרונות הוא בנה אימפריית סיף משפחתית ויוקרתית שהעניקה לו כבוד, הצלחה והכרה. רגע לפני המשחקים האולימפיים בריו 2016 – כל האימפריה המשפחתית מתרסקת.

מסע דוקומנטרי-ספרותי אל תוך בלוק מספר 461 בעיר מעלות.
הסרט מציג שיתוף ועימות בין המבע הקולנועי-דוקומנטרי לבין הטקסט הספרותי שנכתב על ידי הסופרת שרה שילה.

השכונה – "זוהי שכונה סובלנית כמו חוף, גלים-גלים של משפחות עולים מתרפקים עליה כבר עשְֹרות שנים".
סנוואייט – "שלג ירד בדרום לבנון ביום שנולדה, ולכן קראו לה סנוואייט. דממת השלג הצונח בשמה, לובנו וצחותו".
חבורת ההודים – "הם מתגבשים לחבורה צפופה. מכוּונים לְתדר הידוע רק להם, ומאזינים ברצף שאינו פוסק לשירים שלהם, שאוויר השכונה כאילו רווי בהם".
לריסה – "…היא תאמץ אל חיקה את המחברת הזאת, שבעזרתה, כבמעשה קסמים, היא תמציא את עצמה מחדש בכל מקום שאליו תגיע".

כשאל-עד היה קטן, אמו אמרה לו: "לגדל אותך זה כמו לגדל שלושה ילדים". מאותו רגע הוא הרגיש אשם על כך שהוא חירש, והתאמץ נורא להיות כמו כולם. ההבנה שהוא שונה התעצמה אחרי מותה הטרגי של אמו והתפרקות משפחתו. אל-עד הקים לעצמו משפחה חדשה, במרכזה הילד שהוליד בהורות משותפת עם יעלי, שגם היא חירשת, ומסביב – חבריהם החירשים. בסרט הוא מתעד בגוף ראשון את החיים שבנה לעצמו, מתוך רצון להציג בפני הצופים גרסה משלו למשפחה והורות.

מלי שמאי נפטרה במהלך שירותה הצבאי מסרטן ממנו סבלה מספר שנים לפני גיוסה. מבחינת המדינה היא נחשבת חַלְלַת צה"ל, והוריה משתתפים פעילים בכל הטקסים ופעילויות ההנצחה הלאומיות.

אלא שאחותה, עדי מתקשה להבין את הקשר בין הכאב הנורא על האובדן הפרטי של אחותה, שרק במקרה מחלתה הכריעה אותה כשהייתהה בשירות, לבין "תעשיית השכול הלאומית", מה שיוצר חיכוכים קשים עם הוריה.
עדי יוצאת למסע רגשי כדי לברר לעצמה – ולהוריה – האם הכניסה המחבקת למשפחת השכול הישראלית, גם אם החללים לא נפלו בקרב – מקלה את הכאב.

בתוך ים הסרטונים הוויראליים המניעים את גלגלי YouTube, מסתתרים יומנים אישיים שמצולמים על ידי מתבגרים בכל העולם, ומלווים לאט ובעדינות את שנות ההתבגרות שלהם. במשך שנים רצופות המצלמה מופנית אל פניהם, ומרשה לנו לחוות יחד איתם בעדינות ובהדרגה את השינויים, המאבקים, החדווה והכאבים שבתהליך הצמיחה שלהם בדרך אל מי שהם חולמים להיות.

בחדר שלי שוזר יחד מתוך יומנים של שישה בני נוער סיפור התבגרות אחד גדול כפי שהוא מתגלה בין קירות חדריהם.

לראשונה חושפים בני דור שני לשואה, את סיפורם הקשה. רק עכשיו, אחרי 60 שנה ויותר, הם מעזים לדבר בגלוי לב, על התעללות והאלימות הפיזית והנפשית אשר חוו מידי הוריהם. תגובתם של הניצולים לטראומה שחוו, התבטאה בדפוסי התעללות בילדיהם וכך הפכו מקוֹרבנוֹת הנאצים למקרבנים בעצמם.

הסרט יתאר את ההשלכות הרגשיות והנפשיות אצל הגיבורים בני הדור השני היום. הם חיו בקונפליקט מתמיד; מחד, אמפתיה לסבל שחוו הוריהם, ומאידך, התעללות שגרמה להם פחד ובושה שליוו אותם כל חייהם. רגשות אלה התגברו ביתר שאת כשהפכו להורים בעצמם, תוך חשש מתמיד מפני ההעברה של האלימות, הכאב והזוועה הלאה לילדיהם, בני הדור השלישי.

מיכל ילדת רווחה לשעבר, אם חד-הורית מגדלת לבדה את בתה קרן אור.

בין השיכונים המדכאים של עפולה וירושלים מיכל יוצאת למסע אחר עצמאותה כדי להעניק לקרן אור את מה שלה לעולם לא היה. מיכל קוראת לקרן אור "חיים של אמא", היא אמא מרגשת שתעשה הכל למען הבת שלה. מיכל רוצה להעניק לקרן אור יציבות משפחתית בשונה מהיחסים שיש לה עם אמה ולכן היא תעשה הכל כדי לשבור את המעגל הזה שלא יעבור הלאה בדורות אל קרן אור. מיכל נתקלת בקשיים להם לא ציפתה ומתמודדת מחדש עם המושג הורות.

זהו סרט על אהבה וחמלה במצבים המאתגרים ביותר סרט שמעלה שאלה על על קיום אנושי במסלול הידוע מראש של אותם אנשים שנקודת הפתיחה שלהם תוקעת אותם בשולי החברה מדור לדור  ובעיקר שואל האם מספיק הרצון הגדול של  מיכל בכדי לעצור את המעגל הזה ולתת לקרן אור עתיד אחר?

אגדת פורים קומית העוקבת אחר רובי, ילד הסובל מחוסר תקשורת עם אביו ומטרה לבריונות מילדים גדולים ממנו.

רובי יוצא עם חבריו, דור ואחותו שירן להרפתקה כאשר הם מוצאים דמות מיסתורית באגם מאחורי הסופר-לנד ומחליטים להצילה. השלושה יוצאים למסע נגד הזמן כאשר הגבול בין הדמיון למציאות הולך ומתפורר.

אישה המפרקת את נישואיה הקצרים, נמלטת אל עזרת הנשים שבכותל המערבי ומתעדת משם במשך שנה את המתרחש בחייה האישיים ואת המתרחש בעזרה. דיוקן כפול של מקום ושל אישה. מפגש בין סאונד לתמונה, בין האישי לציבורי, בין אלוהים להיעדרו.

בגיל 80, השחקן וניצול השואה שמואל וולף מאבד את היכולת שלו לעמוד על הבמה. גם מערכת היחסים שלו עם אשתו, הצעירה ממנו ב-20 שנה, נכנסת לפרק חדש ומטלטל, שבו נאלצים השניים להגדיר את התפקידים שלהם מחדש.

״אבא בגיל של סבא״ הוא גם סרט פרידה של הבמאית מאביה, המתבוננת בהפרשי הגילים בינה לאביה שנהפכים למוחשיים מאי-פעם. סרט אישי אך אוניברסלי על זקנה, הורות מאוחרת ואמנות.

חמישה גברים מדארפור נאלצים להתייצב במתקן חולות. בהגיעם למתקן הם מגלים שאיחרו ושעליהם להעביר את הלילה מחוץ לגדר בהמתנה לבוקר. כשמתגברת החשכה, המדבר והשמים נעשים מראות לנפשות הגברים ומתאפשרת יציאה למסע רוחני בחיפוש אחר תשובות.

שחקנית צרפתייה-ישראלית מגיעה לאודישן בארץ בימי אחת המלחמות האחרונות. שגרת המלחמה העוטפת את הרחובות מסחררת אותה אל תוך מרדף אחר סוג מסוים, מזוכך, של התרצות.

בארגנטינה של תחילת המאה ה-20 פעל ארגון פשע בשם "צבי מגדל", חברי הארגון היו יהודים שבמשך עשרות שנים הביאו במרמה אלפי נשים יהודיות ממזרח אירופה לצרכי זנות ומכרו אותן לבתי בושת ברחבי ארגנטינה. סרסורים אלה נקראו בפי הקהילה היהודית – "טמאים".

"טמאים" הוא סרט תיעודי בו הבמאי חושף מסמכי ארכיון, יומנים אישיים ומכתבים מלאי מצוקה ששלחו הנשים למשפחותיהן ודרכם מנסה להבין את מערכת היחסים המורכבת בין ה"טמאים", שאחת מהן הייתה קרובת משפחתו לקהילה היהודית ה"כשרה", שמצד אחד החרימה אותם ומאידך ניזונה מהם כלכלית.

שולי ומוטי, זוג חרדי צעיר, הורים לשלושה ילדים' מחליפים זהות במסע לילי לצדה האחר של העיר, כדי לחוות את החופש והפיתויים שמציעים חיי הלילה החילוניים שלה. צעד אחר צעד הם מתפתים לעבור על איסור ועוד איסור. חשופים ומבולבלים, הם ייאלצו להתמודד עם תוצאות מעשיהם.

חננאל ממהר הביתה לפני כניסת שבת. מפגש לא צפוי עם מונד'ר, טרמפיסט עקשן ולא רצוי, מוביל את חננאל לרצף הסתבכויות שעד מהרה הופכות לשיעור בתקשורת, חברות ואהבה.

נלחם למען הלגליזציה עד שייצא עשן! סיפורו המטלטל של מייסד מפלגת "עלה ירוק", שלומי סנדק, ועשרים שנות מלחמתו מול הממסד למען לגליזציה של המריחואנה בישראל, וכעת – כשבנו נופל לסמים קשים, הוא נאלץ להתמודד עם הנורא מכל.

שירה (19) בחורה דתייה בשירות הלאומי, יוצרת קשר עם נערה במצוקה. יש לה מוטיבציה גבוהה וחוסר בכלים. הנערה משתפת אותה בסודה האפל ושירה מנסה לעזור, אך במקום להוציא את הילדה מהבוץ היא שוקעת בתוכו עד לפיצוץ הגדול וההתפכחות.

ספר פשוט בכפר קטן מצליח לשקם נער עם פיגור חברתי, במקום שהחברה ומוסדותיה לא צלחו.

הלנה מסיימת עוד יום אפור ושגרתי במסעדה. מפגש מקרי עם זרים מספק לה הזדמנות לבחון מחדש את חייה.

ויקטור פיה ממין זכר, נכנס לדיכאון ומגיש מכתב התפטרות, הוא לא רוצה  לעבוד יותר – לעזור לאנשים, ומרגיש מאוכזב מעצמו ומהעולם. בבוקר מתפרצת לדירתו עובדת סוציאלית של פיות, כדי להודיע כי בקשת ההתפטרות שלו נדחתה ועליו להתייצב לעבודה.

ויקטור מוצא את עצמו ברחובות העיר, לא מוצא את מקומו. הוא אינו יודע, שעד סוף היום, חייו ישתנו ללא היכר.

עולמו של אלירן זקן משתנה מהקצה אל הקצה ביום בו אביו הכל יכול הופך למשותק.

בגיל 15 הוא חייב לקחת אחריות על משפחתו ופרנסתה, גם אם הדבר כרוך בחציית כל הקווים האדומים.

דליה עושה טיפול כינים לבתה הקטנה אלה בחדר האמבטיה. כאשר אבא של אלה מגיע בהפתעה לאסוף אותה לבילוי של שבת, הוצאת הכינים האינטימית הופכת למלחמת גירושים על ראשה הרטוב של אלה.

מה קורה לספה הבלויה שהשלכנו לפינת הרחוב אחרי הביקור באיקאה? מה עולה בגורלם של כלי המטבח הישנים שהנחנו ליד הפח בניקיון פסח האחרון? "שאריות" משרטט את המסע שעושים החפצים המשומשים שאנחנו משליכים מדי יום לרחוב, מלב ליבה של ישראל הצרכנית ועד לשולי הפריפריה ושטחי הרשות הפלסטינית – שם הם קמים לתחייה ומקבלים חיים חדשים בבתים חדשים.

זהו מסע כפול – מסעם של החפצים המושלכים ושל האנשים המובילים ומשפצים אותם. הסרט "שאריות" חושף עולם תחתון המתקיים במקביל למציאות הצרכנית שלנו – תעשייה שקופה של אנשים שקופים שפרנסתם תלויה באותם החפצים שאנחנו משליכים כלאחר יד.

לפני 43 שנים נרצחה אשה צעירה בנצרת, העיר בה גדלתי. הרצח השאיר אותי חסרת מנוחה. אני חוזרת שוב ושוב לנצרת ומחפשת הסברים למקרה הנתעב. אני נוסעת ברחבי הארץ ובשטחי הרשות הפלסטינית, מנסה לברר את הסיבות למצב המתמשך של מקרי הרצח בחברה הפלסטינית ואת המושג הבעייתי "רצח על כבוד המשפחה".

"נשות החופש" מספר את סיפורן של נשים שנרצחו בשם המושג המפוקפק "כבוד המשפחה", את סיפורן של נשים שחיות תחת איום לרצח, נשים ששרדו רצח, ואפילו את סיפורו של רוצח שהביע חרטה. לאורך הסרט אני מלקטת סיפורים, שיחות, וידויים, ואימג´ים קולנועיים, אוספת ראיות ושמועות ונוסעת בעקבותיהם.

"פיתוי בע"מ" היא תעשייה של קורסים, ספרים, ושיטות שמלמדת גברים להצליח עם נשים.

דרך נקודת מבט נשית ורגישה, מספר הסרט את סיפורם של שלושה גברים צעירים שהפכו להיות חלק מהתעשייה.

כשיטה ממוסחרת שמקדשת פיתוח אישי על פני כל דבר אחר, תעשיית הפיתוי הופכת את השאיפות של המשתתפים לקשר אנושי, לתחרות על מי יוכל להיות יותר "גבר" ועל מספר הבנות שהם מצליחים להשיג. במרדף אחרי תוצאות, נשים הופכות להיות רק אובייקט, נקודות משחק שעל התלמידים לצבור. קרבה ואינטימיות מוצגות כטריקים, וההצלחה שבשבילה התלמידים והמורים עובדים כל כך קשה מלווה תמיד בבדידות גדולה.

וורד וראגב הם שני הבנים הבכורים למשפחות הנוצריות טוקאן וסלמאן בכפר הערבי אעבלין שבגליל. הם חברים בלב ובנפש. הכל משתנה באחד הלילות כאשר בעת ויכוח מר ברחוב, מתגרה אחיו הצעיר של וורד בראגב ומקלל את אחותו. ראגב, ללא היסוס, שולף אקדח והורג אותו.

עתה על משפחת טוקאן לנקום במשפחת סלמאן. זוהי נורמה חברתית. כבודם על כף המאזניים. רק הסולחה, שיטה עתיקת יומין לפתרון סכסוכים בחברה הערבית, רק היא מסוגלת לעצור את הנקמה. אם תצליח, ילחצו ראשי המשפחות ידיים ויכריזו על שלום, אם תיכשל, ירחץ הכפר כולו בדם.

לראשונה הותר לצוות צילום לעקוב אחר תהליך הסולחה הסבוך. הסרט עושה זאת דרך סיפור אנושי מרגש ומטלטל.

סיפורה של תעשיית בשר החזיר בארץ הסעיר את ממשלות ישראל לדורותיהן, הוביל למאבקים אלימים, לעוינות ומתחים בין עדתיים ועמד במרכז סוגיות של חירות וזהות.

איך הפך החזיר לטאבו הגדול ביותר בדת היהודית, ואיך הפך לחלק מסמלי הזהות בישראל החילונית? "חזיר בארץ הקודש" הוא סרט על ניסיונה של התנועה הציונית לברוא יהודי חדש במולדת חדשה, יהודי שאינו כבול לאיסורים של דת ואמונה, ועל יכולתה של זהות זו לשרוד מול מסורת בת אלפי שנים.

מחווה ויזואלית-קולנועית לשיריו של יהודה עמיחי ז"ל.

הפרויקט כולל אוסף של סרטים קצרים הממחישים באופן ויזואלי ווקאלי את שיריו של המשורר יהודה עמיחי – מגדולי משוררי ישראל, שהלך לעולמו בשנת 2000. יוצרים שונים חברו לפרויקט ויצרו את פרשנותם האישית לשירי עמיחי בז'אנרים מגוונים: עלילתי, תיעודי, וידאו־ארט, וידאו־דאנס או קליפ-מוזיקלי. רוב הסרטונים מופשטים, לעתים סוראליסטיים, ומנסים לגעת בתחושות וברגשות העוברים בשירים. כל סרטון מהווה מעין סרט-שיר המאפשר מגע חי, מפתיע ותמציתי בין השיר לבין הצופה, והופך אותו למעין, 'פיסת חיים'.

• שירים על עצמי / שרונה ברגר
• גשם בשדה הקרב / יוני ציגלר
• שיר אהבה אחר / אורי בר-און
• כפי גומת גופינו / לינה וסלבה צ'פלין
• שיר אהבה / עמנואלה עמיחי, אמנון וינר
• שירים לאישה / תומר הימן
• דויד הצעיר / אבי דבאח
• שעון חול / זהר ברנט
• גזר דין / אסף שפיר, מיכל קליין
• אני עייף / דורון סולומונס
• המודל / רגב קונטס
• עכשיו כשהמים לוחצים בעוז / הדרה לוין-ארדי, יונתן בר-גיורא

כנרת ושחר, זוג אוהבים צעירים שנמצאים בזוגיות ארוכת שנים, מגלים כי זיכרונותיהם התערבבו זה בזה והם אינם יודעים להבחין מה קרה למי מהם. שחר נבהל מערוב הזהויות ובוחר להתרחק ואילו כנרת רואה בכך סימן לעומק האהבה והקשר שלהם. כנרת מחליטה לנסות להחזיר אליה את שחר ובדרך זוכה להביט על עצמה ועל הזוגיות שלה מכיוון חדש ולגלות האם תוכל לחיות עם שחר מבלי לאבד עצמה בתוכו.

אמיר, במאי הסרט, מנסה להיזכר ביום לפני 12 שנים, בו אביו עזב אותו וברח מהארץ. החיטוט בפצע הישן מתערבב יחד עם מערכת היחסים הבין יבשתית עם בן זוגו השוודי ויקטור, ומתפתח למלחמה ביורוקרטית שמטרתה להביא את אבא לחתונת רוני, אחיו הגדול.

"אפילו דקה" מביא למסך הקולנוע התמודדות כנה ללא פילטרים של משפחה ישראלית ממוצעת עם המציאות הסיזיפית והלא פשוטה והניסיון להשלים איתה ובדרך גם לברוא עתיד חדש טוב יותר.

מסעדה שנבנתה על קו המים של ים המלח לפני שנים, עומדת היום נטושה בלב השממה היבשה.

לנוכח זיכרונותיהם של רוני כרמל וזוהייר עמד, כל אחד מתקופתו, מתגלה סיפורו של מקום ששרד מלחמות וכיבושים אך לבסוף נכנע לאיתני הטבע.

בשנת 2047 מועבר תיקון לחוק השבות המאלץ את כל יהודי התפוצות לעזוב את חייהם בגולה, ולבצע עלייה לישראל עד סוף 2048. דרך עדויותיהם של ארבעה צעירים אנו מגלים מה קרה למדינת ישראל במהלך מאה שנות קיומה.

"כיום שהדימויים הנעים שהביאה המהפכה הדיגיטלית נודדים מחללי ההקרנה לחללי התצוגה, אפשר לייצג הגדרה חדשה של הסרט – לא מתוך השדה המצומצם של ההיסטוריה של הקולנוע, אלא מתוך השדה המורחב של ההיסטוריה של האמנות"
אריאל שוויצר "ראיון עם פיליפ-אלן מישו", סטודיו 159, 2005.

"תכנית סרטים באורך של כ-100 דק', "מה את שותקת?" היא פרויקט ראשון שבו הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה הזמינה יוצרים מתחום האמנות הפלסטית ליצור בחסותה. זהו פרויקט מרשים מאוד שאצרה מיכל היימן, מלבד מעין הכרה רשמית בתהליך שלפיו הקולנוע נהפך לאחד המבעים המקובלים בתחום האמנות הפלסטית, מציע הפרויקט גם דגם של המקבץ שיש בו דמיון רעיוני לתערוכה".
סמדר שפי, הארץ, 2005.

שמות הסרטים בפרויקט:

1. עדיין בטיפול / איה בן רון
2. הצעקה / דנה גילרמן
3. 2 דגלים / רונה יפמן
4. שאריות / יעל ברתנא
5. צ'ה צ'ה היפיפיה / גלעד רטמן
6. גפילטע פיש / בועז ארד
7. אשת חיל / אריאלה פלוטקין
8. זום זום / מיכל רוטשילד
9. שובב עם לב זהב / קרן רוסו
10. עם רדת החשיכה / אריאלה אזולאי
11. בבית שלי / אליסף קובנר

גבול עזה. איתן מוצף ריח ים וזיכרונות מגוש קטיף. הוא מתגעגע לבית ילדותו. עוד רגע הוא יחזור לשם כבוגר, כקצין צה"ל. אבל זיכרון אי אפשר לשנות וכיסופים אי אפשר לממש.

"אין נפגעים בנפש", הוא אולי המשפט המרגיע ביותר שאפשר לשמוע בזמן מלחמה, אך מאחוריו מסתתרת התוצאה הרעה במיעוטה אך עדיין מבאסת: הפגיעה ברכוש.

זו סיטואציה שמלווה את תושבי הדרום כבר 14 שנה, רקטה נפלה, אין נפגעים בנפש רק נזק לרכוש, ותחושות של מזל, תסכול, פחד, אמונה, דרמה והומור מתערבבים ביחד. כשכל אדם יוצק איתו את הרקע התרבותי והפסיכולוגי שלו לתוכה, מה שיוצר מציאות קולקטיבית ישראלית, שהיא שילוב של חרדה מוקצנת והירואיזם קצת פחות בולט.

הבמאי ישרי הלפרן מתלווה לאנשי מס רכוש בעבודתם מול נפגעי רקטות בדרום הארץ בסרט התבוננות אפיזודי על חרדה, אמונה והפריפריה הישראלית תחת הצבע האדום. הסרט צולם בשנת 2009 בתקופת מצבע עופרת יצוקה.

עד גיל 12 מספר הבנים והבנות שעוברים תקיפה מינית- שווה. למרות זאת סיפורם של הבנים מסופר לעיתים נדירות – אולי החברה לא רוצה לשמוע, ואולי הגברים מעדיפים להדחיק.

שלושים שנה אחרי, מחליט במאי הסרט להתעמת עם טראומת הילדות שעבר, עם הזיכרון המתעתע, ועם ההשפעות של האירוע על חייו כאדם בוגר. אבל קודם כל הוא צריך למצוא את האנס, והוא אפילו לא בטוח איך קראו לו.

"התוכנית הייתה פשוטה: למצוא ת'בן זונה, להציג את עצמי ולחבוט בפניו, כמו בסרט. אבל המציאות היא לא סרט, אפילו שיש לך מצלמה ביד".

במסווה של סרט בלשי, שובר הסרט באומץ וברגישות את קשר השתיקה סביב החוויה שהיא חלק מהחיים של יותר מעשרה אחוזים מהגברים בארץ ובעולם. הסרט מציג את ההשלכות של התקיפה על חייהם של ה"שורדים" ודן בהיקף התופעה ובמייחד אותה.

שירי היא רווקה מעל גיל שלושים. אמא שלה, אבא שלה, סבתא שלה וכל המדינה היהודית שלה, כולם רוצים שהיא תתחתן כמה שיותר מהר, אבל לה יש תוכניות אחרות…

עד כמה רחוק יכול אדם ללכת בשביל לפרנס את משפחתו?

ריטה וסשה עולים חדשים מדאגסטן שבקווקז, מנסים להתמודד עם צו עיקול ופיטורים מהעבודה של סשה.

תימור, זמר אופרה, לא תיאר לעצמו שבגיל 37 יחזור לגור עם ההורים. או יותר נכון, שההורים יעברו לגור איתו. בפעם הראשונה בחייו, הוא מחליט להתמודד מול אימו, מבקרת אופרה נחשבת שאינה מאמינה כי הוא יכול לשיר.

לאחר שנים ארוכות בהן היה כלוא בבתי סוהר, מורחק מהחברה, סמי זכה לחנינה, אך הוא עדיין מתקשה לסלוח לעצמו. סמי חי את חייו בקונטיינר קטן באמצע המדבר, בעוד הבית הגדול שהוא בנה לאשתו כוכבה, עומד שומם.

סמי סובל ממאניה-דיפרסיה, מחלה אשר גורמת לו לחוות את חייו באופן ייחודי ובלתי מתפשר. המכתבים לכוכבה, אותם כתב בתקופות ארוכות בהן היה כלוא בבתי סוהר ברחבי העולם, משלבים בין עבר להווה ומבטאים את טבע נשמתו המיוסרת.

"מעולם בחיי לא הכרתי באופן אישי אדם כה אציל, כה חזק וכה חסר אנוכיות כמו וילפריד ישראל" (אלברט איינשטיין).

במרכזו של קיבוץ הזורע ניצב בניין שנקרא בפי חברי הקיבוץ "בית וילפריד".
במרתפיו שמור אוסף ובו פרטי אמנות נדירים מהמזרח הרחוק, שמעלה אבק עם סיפורו של אחד ממצילי היהודים הגדולים בתקופת השואה. מייסדי הקיבוץ בחרו לא לספר את סיפורו לדור ההמשך.

מה היה שם שכל כך רצו לשכוח?
הבמאי יונתן ניר יוצא למסע חוצה גבולות בעקבות האיש המסתורי ומגלה סיפור שהוסתר בתוך משפחתו שלו, העוזר לו לפענח את התעלומה.

הגר מתפרנסת מהמרות של סרטי וידאו ישנים לקבצים דיגיטליים, עכשוויים. דרך הזיכרונות המצולמים היא מרגישה נוכחת, מרגישה בחיים ומוצאת מפלט לבדידות. כאשר היא נתקלת בערימת קלטות מסקרנות שאין להן דורש היא יוצאת למסע מחוץ לחדר ההמרות, מחוץ לעצמה, לחיפוש בין זיכרון ומציאות, שבסופו מאפשר לה להיות חלק מהחיים.

אנה יצרה לעצמה עולם חופשי, יצרי, מיני, היא משחקת עם הזמן, שולטת בכל.

למרות הקשיים הצפויים, היא מקבלת החלטה ליצור מפגש מחודש עם אמה, החולה בסכיזופרניה. הכניסה של האם למרחב מערערת את העולם של אנה ויוצרת בו סדקים, מה שמאלץ בחינה מחדש של מערכת היחסים ביניהן.

ביום אביב, ילד פוגש דוב קשור לעץ ביער – ומשחרר אותו. עונות השנה מלוות את מערכת היחסים בין אדם לחיה, בן התרבות  והפרא הבלתי מרוסן, ורצונם התמים להתקיים זה לצד זה.

הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים אנשים לקעקע חיי אדם על ידי האשמה נמהרת, והדילמות שהמעשה הזה מעורר. רמת השרון 1992, גננת ידועה ומוערכת מואשמת בהתעללות קשה בילדי הגן. המאשימים: עוזרת הגננת ואחד ההורים, עורך דין במקצועו. התקשורת חוגגת על הפרשה, הגננת מושלכת למעצר עם זונות ונרקומניות, ולאחר מכן עומדת למשפט ממושך ומתיש. כעת, כעבור 24 שנה, הגננת עדיין גרה בצמוד לגן, שכבר אינו בחזקתה, ומשוטטת ללא מטרה ברחובות. בנה ובנותיה, שליוו אותה לאורך כל הדרך, חיים את הסיפור עד היום. הורי הילדים שכחו מכל הפרשה, ולרובם אין מושג מה עלה בגורל הגננת.

בית"ר ירושלים היא לא רק קבוצת כדורגל. היא מושג, אייקון, רעיון. בית"ר היא הקבוצה הפופולרית בישראל, והיחידה בליגת העל שמעולם לא החתימה שחקן ערבי. בתחילת עונת הכדורגל 2012/13 טיפסה הקבוצה לצמרת ליגת העל, אלא שאז הודיע הבעלים, האוליגרך הרוסי-ישראלי ארקדי גאידמק, על צירוף שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה. בואם הצית את הקמפיין הגזעני ביותר שנראה בתולדות הכדורגל המקומי, שריסק את הקבוצה על המגרש ומחוצה לו. סיפורה של אחת העונות הדרמטיות בהיסטוריה של מועדון הפאר הירושלמי הוא גם סיפור על פוליטיקה, על כסף ועל זהות. זהו סיפור על החברה הישראלית ועל כוחה ההרסני של הגזענות.

שבע נשים הגיעו מהאונייה בשנות החמישים והשישים היישר אל דימונה, עיירה שזה אך הוקמה. כעת הן פותחות לנו חלון נדיר לחיים שמעולם לא סופרו מנקודת מבטן. מה קרה ב-15 שנותיהן הראשונות בארץ? הילדות והנשים שהגיעו עם משפחותיהן מצפון אפריקה ומפולין ומצאו עצמן מקימות עיר במדבר מספרות על כאבי העקירה מהמולדת שהשאירו מאחור, על דלות המולדת החדשה, על קשיי ההסתגלות ועל ניסיונותיהן העיקשים והיצירתיים ליצור חיים עשירים ומלאי משמעות. בסרט זה, המשלב בין שיחות עם הגיבורות וחומרים שלוקטו בארכיונים פרטיים וציבוריים, הן חולקות עמנו את קורות מאבקיהן ואת התובנות שרכשו לאורך הדרך, ועושות זאת בהומור, בעצב ובפיכחון.

סורני בת ה-14 מתעוררת ליומה הראשון, במרכז קליטה בישראל. היא  מסתגרת ואוטמת את אוזניה אל העולם החדש אליו הגיעה ומדמיינת כי היא עודנה עם אהובה אלי באתיופיה. ניסיונותיהם של בני משפחתה  להוציאה מהמיטה עולים בתוהו.

לאט לאט אמה, שבתחילה לא מצליחה לראות את סבל בתה, מצליחה  להושיט לה יד ולעזור לה בתהליך הפרידה מן העולם אותו הותירו מאחור.

בן (בן 35), מאייר מוכשר, חולם להוציא לאור את ספר הקומיקס שלו "מפעל החלומות", אך נכשל במשימה.
בתו מאיה מחליטה לקחת אותו אל תוך הפנטזיה שלהם, והם יוצאים למסע במפעל החלומות במטרה להגשים את החלום שלו. בדרך בן מבין אילו מחירים הוא צריך לשלם כדי לממש החלום.

כאשר נוירוביולוגים גילו איך להעתיק זיכרונות אנושיים לדיסק קשיח, החלה האנושות לזנוח את העולם הפיזי לטובת מציאות מדומה בשם חיים שניים. בעקבות מחסור הולך וגדל בזיכרון אכסון, התקבלה החלטה למזער את האינטראקציה האנושית, והדיבור נאסר על פי חוק.

לבסוף נותרו בעולם הפיזי רק אלו שהיו אחראים על תהליך ההתעלות של בני האדם לגן העדן הווירטואלי, דניל טכנאי העלאה ותיק, מלמד עובדת צעירה בשם אריאל איך לדבר ובמציאות ריקה מבני אדם מהבהב ניצוץ אחרון של אנושיות.

אנסטסיה כלואה במערכת יחסים כוחנית עם נועם – פסנתרן מוכשר הרדוף על ידי עברו. בפתח מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, פוגשת אנסטסיה את הזמרת ליבי.
המפגש עוזר לה להשתחרר מכבליו של נועם, אך לנכס דפוסים כוחניים משל עצמה.

ארגנטינה, 1980. אנה, נערה מתבגרת שאביה "נעלם" על ידי הדיקטטורה הצבאית, רוצה רק לחיות ולרקוד. היא נקרעת בין התשוקה לחיים וצבע לבין ההמתנה המונוטונית בביתה החנוק, לצד אמה וסבתה.

דורי אורז את בית הוריו ונפרד מזוגתו, בעודו מתקשה ומעורער קורה לו הדבר הקסום ביותר: חדר ילדותו הופך למעבר זמן, דורי הופך להיות ילד שוב ופוגש את אחיו המנוח לילה לפני שנפל בקרב. הזדמנות זו מהווה עבורו רגע מפנה, בו יוכל להציל את אחיו ואולי אפילו גם את עצמו.

ב-1945 המלחמה הסתיימה עבור רוב יהודי פולין, אבל למשה, זו הייתה רק נקודת ההתחלה. התחלה של מסע נקמה. היום, כאשר הוא בן 86, משה מחליט שהגיע הזמן לספר למשפחתו את הסודות האפלים ששמר כל השנים. הוא חש כי אינו רוצה לעזוב את העולם מבלי שילדיו ידעו את הסיפור, כדי שהמורשת המשפחתית לא תאבד ביחד אתו. הוא מחליט לחזור לעיירת ילדותו, למחוזות אובדן משפחתו והנקמה שבאה בעקבותיהם. רגש הנקמה שקיים בו עד היום, ניכר כשהוא מספר על העוול שנגרם לו, על הטבח שבו נרצחו בני משפחתו בת 8 הנפשות, ועל הבחירה שלו, האחד והיחיד שנשאר מהמשפחה, לנקום את דמם. זהו סיפור מסע משפחתי, שמתחיל ברגע שבו משה החליט לברוח מהעיירה בפולין בגיל 13 וממשיך ב-2013 כשהוא בפולין, עם ילדיו. דרך המסע נחשף לאט לאט לאמת שבעברו, לשחזור הנקמה ולשאלות המוסריות שהמסע הזה מעורר.

מתוך הזיכרונות עולים הרגעים בהם אבדה ילדותן, כשהיו רק בנות חמש, שש או עשר. כיצד הוצאו ממגרש המשחקים, והוריהם מסרו אותן לידי גברים המבוגרים מהן בשנים רבות.

מתוך הזיכרונות צצים הרגעים בהם נקלעו למעגלי אלימות ופחד, נכנסו להריון בעודן ילדות בנות 11 או 12 והפכו לאימהות כשהן בעצמן ילדות. אז נטמן הסוד. סוד גלוי לכאורה, אבל כזה שלא נחשף מעולם, כי עצם חשיפתו עלולה לפרק את התא המשפחתי, את המציאות המוכרת ולחולל מהומה וכאוס.

הזיכרונות מתוך אסון ילדותן לא הרפו אך הודחקו שוב ושוב לטובת הילדים, הפרנסה והבעל.
לא עוד.

סרט תיעודי ראשון מסוגו העוסק במסעות בני הנוער לפולין ומורכב כולו מסרטונים קיימים שתלמידים, מורים והורים צילמו והעלו ל-YouTube מאז שנות השמונים ועד היום.
התבוננות במסע דרך סרטונים שיצרו מאות אנשים מכל רחבי הארץ חושפת תמונה נוגעת ללב של הניסיון לשמר את הטראומה ובוחנת כיצד האישי הופך ללאומי, המציאותי הופך לווירטואלי וההיסטוריה הופכת למיתוס.

התשובה הבוכרית למשפחת ג'קסון. סיפורה של משפחה מוזיקלית, מפורסמת וחמת מזג מטג'יקיסטאן, הנשלטת על ידי הסבא הכריזמטי, הפטריארכלי והמצחיק – פאפא אלייב. בגיל 80, פאפא מתחיל לאבד את אחיזתו בממלכה, מה ששולח את משפחתו למסע הפכפך ולא ידוע ממלוכה לדמוקרטיה.

עמי שינפלד, נער ממשפחה חרדית מבני ברק, הגשים את חלומו הכמעט דמיוני והפך למנתח לב בכיר בבית החולים שיבא. לפני מספר שנים, כשהעיר שדרות רעשה מטילים החליט ד"ר שינפלד לעזור לתושביה. מאז הוא מתנדב כרופא קהילתי בשדרות ועוזר למטופליו לקבל רפואה ציבורית השווה ברמתה לרפואה הפרטית, תוך עימות עם הבירוקרטיה של הרפואה הציבורית וסירוב עיקש להצטרף לרפואה הפרטית ולכסף שבצדה. בדרכו המיוחדת הוא מציל חיים ונפש. אך בפועלו, הוא מוותר על זמנו החופשי ומשלם על כך מחיר אישי, כלכלי ומשפחתי כבד, המאלץ אותו להתמודד עם השאלה האם עליו לעזוב את מטופליו בשדרות ולפנות לרפואה הפרטית.

הוא קורא לעצמו TRA. הוא ילד בן 13. והוא תמיד היה קצת אחר. ניסו לאלף אותו, פגעו בו לא מעט. "הייתי ילד שמן שאהב לחלום בהקיץ ולצייר פיות ולא לשחק כדורגל והילדים לא רצו לשחק איתי, התעללו בי, ואז יצאו המפלצות". מתוך הכאב הוא גילה את כוחה של האמנות ומאז לא הפסיק לצייר מפלצות, ואחר כך דימויים אחרים. בגיל 10 יצר, כהתרסה מול העולם שדוחף את כולנו למושלמות, את הדמות האייקונית "בוטוקס" והפך לחלק מקהילה אמנותית שבחרה את הרחוב כמרחב ליצירה.
חמוש באמונה פנימית שהאמנות תציל את העולם כמו שהצילה אותו מעצמו, הוא מגלה את התקווה ואת הכוח שטמון בו.

הבמאי אוהד מילשטיין מפנה לראשונה את המצלמה אל תוך ביתו שלו. זוגתו רחל, בתו של בישוף שווייצרי, נכנסת להריון, ובבטנה תאומים זהים. בשבוע ה-23 להריונה, מתברר כי אחד העוברים מת. על-פי הרופאים, במקרים הנדירים בהם העובר השורד אינו מת מיד אחרי אחיו, קיימת סבירות כמעט ודאית לפגיעה מוחית קשה ולנכות. הרופאים ממליצים לבני הזוג, פה אחד, להפסיק את ההיריון.
בני הזוג עומדים בפני דילמה הרת הגורל: האם להפסיק את ההריון ולהפיל את העובר השורד?
כשהיא נאחזת באמונה ובאינטואיציה אימהית בלבד, נלחמת רחל מול כל הסובבים אותה, על זכותו של העובר החי, פגום או מושלם ככל שיהיה, לצאת לאוויר העולם.

הרומאים קראו ללוד "עיר האלוהים". עשר דקות מתל אביב המשגשגת, היא משמשת כחצר האחורית של גוש דן, מוכת ייאוש, פשע וגזענות. האם ניתן להציל את העיר? להביא תקווה לתושביה הערבים והיהודים כאחד? היוצרים אורי רוזנווקס ואייל בלחסן צללו לקרביה של העיר הקשה הזאת ומביאים למסך מעקב צמוד בן 4 שנים, אחר מקום קטן המכיל בתוכו את כל הקונפליקטים הגדולים של החברה הישראלית. הסרט מספר את סיפורם של תושביה האמיצים של העיר שעדיין לא אמרו נואש וממשיכים להילחם על הבית, על לוד.

ב-18 לאוקטובר 2015, בעיצומה של אינתיפאדת היחידים, נכנס מחבל חמוש באקדח וסכין לתחנה המרכזית בבאר-שבע. במשך 18 דקות יאבדו את חייהם חייל גולני עמרי לוי והַבְטום זרהום, אריתראי שהתבצע בו לינץ' כי נחשד בטעות כמחבל.
כרשומון מותח, חושף הסרט – דקה אחר דקה – את מאורעות אותו יום טרגי.
כך נחשף גם סיפורם של אנשים שנקלעו למקום הלא נכון ברגע הלא נכון, אנשים שחוו פחד ופאניקה. עדויות האנשים שהיו שם באותו יום משולבות בתיעוד האירוע ע"י מצלמות האבטחה הרבות שפרושות בתחנה המרכזית. כך מתקבלת תמונה מפתיעה ומורכבת, שמפרקת את המושג לינץ' כמו גם את היכולת שלנו להבין ולשפוט את מה שקרה באותן דקות גורליות. ההתמקדות המועצמת ברגע הזה הופכת אותו לרגע מכונן בחברה שלנו, רגע ששווה לעצור בשבילו ולהקדיש לו תיעוד קולנועי ששואל שאלות.

"שער יפו בידינו" קראו כותרות העיתונים בשנת 2005. הפטריארך היווני אירינאוס הואשם במכירת רכוש הכנסייה למתנחלים. הוא הכחיש וטען שטופלים עליו האשמת שווא. לראשונה ב–2,000 שנותיה של הכנסייה היוונית אורתודוקסית הודח העומד בראשה ונכלא בחדרו למשך 11 שנים ארוכות. הבמאית דנאי אילון חושפת, בעדות ממקור ראשון, מה קרה לפטריארך המודח ומצליחה לספק מבט נדיר אל תוככי ההתנהלות של הכנסייה. הסיפור הנחשף מסתורי, יצרי מטריד ולעתים אפילו מצחיק. סיפורו של עולם מסוגר ולא מוכר בליבה של העיר העתיקה בירושלים.

יצחק ושפסיל, שני אחים שנולדו במחנה עקורים לאחר מלחמת העולם השנייה, חיו בצלם של סודות שהוסתרו מהם כל חייהם על ידי הקרובים להם ביותר. כשהיו תינוקות הם הופרדו ולא ידעו דבר זה על זה. תחקור תולדותיה המסתוריים של המשפחה ואיחודה המרגש לאחר שישה עשורים, מעניק הצצה נדירה לחיים במחנות העקורים בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה: חיי חברה תוססים ופרועים שפרחו בקהילות הניצולים הצעירים, תקופה עליה כמעט שלא דובר עד כה על המסך.

פולין 1946.

אלברט הוא עורך דין צעיר ומצליח שעובד במנגנון המשפט הממלכתי. בוקר אחד הוא מצווה על-ידי הממונים עליו לשמש כחוקר ראשי באחד התיקים המשמעותיים ביותר בתולדות ארצו. אלברט מתמנה לחקור פושע נאצי ידוע לשמצה שהוסגר לפולין וממתין למשפטו. שמו של הפושע הוא רודולף פרדיננד הס, מפקדו הראשון של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. המפגש עם הס חושף את השגרה המפחידה והאדישות הכוזבת של פני הרוע, ומעמת את אלברט עם עולמו הפרטי.

הסרט מבוסס על האוטוביוגרפיה שכתב הס בכלא הפולני טרם הוצאתו להורג.

מול הר הבית, מקום המקדש הנעדר, ניצב הר הזיתים. על פי המסורת, הר הזיתים הוא הנקודה הארצית הקרובה ביותר לקדושה השמימית. כל הדתות המונוטאיסטיות מאמינות שעל ההר, ביום הגאולה, המשיח ישוב לירושלים והמתים יקומו לתחייה.

הקבורה בהר הזיתים מבטיחה את הקרבה לנצח. בין כל קברי המתים אפשר למצוא גם חיים. דמויות הסרט אשר בחרו לקבוע את מושבן על ההר הקדוש הזה ולחיות בצילו של המוות הממשי בתקווה לפגוש את הגאולה המובטחת.

אברהים אבו אל הווא, חי כל חייו בכפר א-טור שבראש ההר, מנהל את בית השלום, בית הארחה הפתוח בפני כל. אביה ועמיטל כהן, זוג צעיר שקבע את ביתו בהתנחלות חושן שבראש ההר ומטיף למטיילים את נבואות התחייה. והאם קתרין, נזירה שהגיעה לירושלים במסע צליינות ובחרה להשתקע בגת שמנים, המקום הקרוב ביותר לאלוהים. כל דמות בדרכה פועלת תחת השפעת הקדושה של המקום במטרה לקדם את הגאולה הפרטית שלה. אך המציאות הארצית של ירושלים המסוכסכת בוקעת סדק בהילה הקדושה שעוטפת את המקום ומתווה את דרך חייהם.

סדרה דוקומנטרית בת 4 פרקים שעוסקת בפרשת הרצח של תאיר ראדה, הילדה בת ה-13 שגופתה נמצאה בשירותים של בית הספר שבו למדה בקצרין.

הסדרה מתמקדת בשלושה סיפורים שהתפתחו מסביב לרצח, בוחנת אותם לעומק ומפרקת אותם לגורמים – החל בנרטיב הרשמי לפיו רומן זדורוב הוא האשם, דרך הנרטיב שתפס תאוצה ברשתות החברתיות לפיו חברותיה של המנוחה רצחו אותה, ועד לנרטיב השלישי, אשר נחשף בסדרה בפעם הראשונה.

התוצאה היא דוקו-רשומון בלשי מורכב וסוחף שמטיל ספק ביכולתה של מערכת המשפט, ושל בני אדם בכלל, להגיע לחקר האמת.

גילי חולמת לעבוד ולצאת מהבית. נועם, בעלה, לא מוכן בשום אופן שגילי תתפרנס ותהיה אישה עצמאית. אסף בנם הקטן, רק רוצה שקט ו"בית נורמאלי" ולכן מסתובב עם אוזניות שלא שומעים בהם כלום. יום אחד מחליטה גילי לצאת לעבוד בלי לספר לבעלה. כשנועם מגלה העניינים הולכים ומסתבכים.

הסרט "מצברוח טוב" חושף 48 שעות בחיים של משפחה החיה בצל של אלימות ודיכוי.

הנער נמצא בשדה, הוא שם לבד, מביט סביבו ומזהה שמהשמיים נוחת כדור קוסמי של חושך גמור. הוא ניגש למקום הנחיתה ופוגש את הכדור, זהו מספר סיפורים אפל והנער מבקש ממנו לספר לו אודות האהבה.

בלב העיר רחובות שוכנת לה שכונת מרמורק. תושביה יוצאי תימן ועיקר גאוותם היא קבוצת הכדורגל של השכונה הפועל מרמורק. אותה מנהל 40 שנים חנן עדני. שחקנים ומאמנים התחלפו והוא נשאר בחדרו הקטן שבאצטדיון, ממנו הוא שולט בקבוצה ביד רמה.

עדני 73, הוא שועל קרבות ותיק. ניסיונות רכישה של בעלים חדשים (בהם הזמר איל גולן, יליד השכונה ושחקן הקבוצה לשעבר) אינם מפחידים אותו. הדבר היחיד שמטריד אותו הוא היום בו יאלץ להפקיד את המפתחות. הבמאי ראובן ברודסקי משרטט ברגישות את דיוקנו של האיש, שמוגדר דרך אהבתו היחידה והנצחית  הפועל מרמורק.

סימון רקד לפני קהל אלפים באולמות התאטרון המפוארים של טביליסי, אבל בשנת 1972 הוא עזב את גרוזיה מולדתו והיגר ממנה לארץ שונה– ישראל. בהעדר במות וקהל לאמנות שהביא עמו מגרוזיה הוא נאלץ להמיר קריירה של רקדן בקריירה של מורה למחול. בעיירה אור-יהודה שבה הוא השתקע הוא פתח חוג למחול וכך שנה אחרי שנה לימד ילדים את הריקוד שכה אהב ובכל השנים הללו, לא עזבו אותו החלומות על הבמות וההופעות והקהל העומד על רגליו ומריע וכך הוא החליט לממש את חלומו באמצעות החוג שלו באור יהודה ולהפוך את החוג הקטן ללהקה מצליחה ומפורסמת.

ארבעה סרטים קצרים שנולדו בסדנה ליוצרים מקומיים, המתקיימת בירוחם זו השנה השנייה, בהנחיית הבמאים רובי אלמליח ומיטל אבוקסיס. סרטיהם של ורד אסף, לאה איפרגן, ערן אלוש ואורן סממה, מציגים סיפורים אישיים, העוסקים בילדות, התבגרות וחיפוש זהות, ובוחנים מקרוב את חשיבות החסד וכוחה של הנתינה בחיים האלו ובעולם הבא, את סוד הקסם שמושך צעירים לתפילת 'הסליחות' בבית כנסת בירוחם, את היחסים השבריריים בין ותיקי העיירה לקהילת הגרעין התורני ואת כוחה של קבוצת כדורסל כמקור לעוצמה נשית.

על החיים ועל המוות / ורד אסף

גדלתי כילדה בסיכון למשפחה קשת יום בשכונה ד’ בבאר שבע, וכבר מילדות נחשפתי למציאות אשר חישלה את זהותי ועיצבה את גישתי כלפי החיים. בסרטי “על החיים ועל המוות” אני רוצה לפתוח צוהר לדמותה של סבתי מרי, אשר הנחילה לי את חשיבות החסד וכוחה של הנתינה, בחיים האלו ובעולם הבא.

סליחות / ערן אלוש

הסרט “סליחות” מתרחש בחצות הלילה בחודש אלול, ועוקב אחר הנערים הפוקדים את בית הכנסת “אוהל יצחק”, הידוע בפי כל כבית הכנסת “הצעירים”, על מנת להשתתף בתפילה המונהגת על ידי הרב בוסקילא, המוביל את ציבור המתפללים ואת הסליחות בירוחם כבר עשרות שנים.

הסניף שלי / אורן סממה

סניף בני עקיבא בירוחם הפך לסמל המחלוקת בין שני מגזרים החיים ביחד בעיר – בני הגרעין התורני ותושבי ירוחם “הוותיקים”. אורן, “ותיק” בוגר בני עקיבא, מלווה את הפרשה האקטואלית בירוחם, דרך סיפור החברות האמיצה בין שני מדריכים בסניף – נווה ובנימין. הראשון בן הגרעין התורני, והשני מ”הוותיקים” הבודדים שנותרו בשכבת ההדרכה.

כל אחת כוכבת / לאה איפרגן

לאה היא אוהדת מושבעת של קבוצת כדורסל הנשים של ירוחם. אל ספסל האוהדים התוודעה דרך אחותה דליה, העובדת במפעל פניציה בירוחם ומדריכת כדורסל לנערות צעירות. דליה ושחקניות אחרות, דתיות וחילוניות, צעירות ומבוגרות, ישתפו אותנו במוטיבציה שלהן, ובכוח שהן שואבות מהקבוצה כמרחב נשי מעצים.

ארבעה סיפורים מירוחם משתלבים לפורטרט של עיר.

הדייג -"לתפוס דג, זה בשבילי כל העולם", אומר אברהם איבחזר, אב לתשעה, וסב ל-26. הוא מתנייד בירוחם עם קלנועית עמוסת חכות שעליה הוא נוסע כל יום לאגם, משליך את החכות למים וממתין לצלצול הפעמון שמבשר על דג שנתפס. "אני בכלל לא אוהב דגים", הוא אומר בחיוך ענק. את השלל הוא מחלק לילדיו ומשפחתו.

הפרלמנט של דבי – דבי אבוחצירה היא ספרית מדופלמת וחובבת שידוכים. תחת ידיה המיומנות חולף מגוון לקוחות במהלך היום. בין הפן לצבע, תוך כדי תספורת ולגימת קפה, הם משתפים אותה בסיפורי האהבה האישיים שלהם, בעוד היא מנצחת בווירטואוזיות מושלמת על השיחה.

המחסן – מחסן 52 הוא מרכז אמנויות המהווה נקודת מפגש של מוזיקאים צעירים בני ירוחם. ארטיום הוא זה אשר יזם לראשונה את חוג הדיג'יי לנערים המוגדרים כ"נוער בסיכון". את בוריס הוא הכיר כשהיה בן 15. ארטיום חשף אותו למוזיקה אלקטרונית ולתחום עיבוד המוזיקה דרך חוג דיג'יי במחסן, ומאז בוריס מאוהב במקצוע. כיום בוריס בן 23, עובד בהגברה וסאונד ויש לו חלום – להיות דיג'יי ברמה בינלאומית. ארטיום ובוריס נפגשים עם הדור החדש של הנערים שצומח במחסן ויוצר מוזיקה, ומטפחים את חלומם להצליח.

תהילה – תהילה סממה, בת 19, עיוורת מלידה, מלווה תמיד על ידי אחיה הגדולים – אורן וניסן. מלבד היותם אחים תומכים, הם גם המפיקים, המעבדים המוזיקליים והנגנים של "עניין של בחירה" – מופע שתהילה יצרה וחושף את סיפורה האישי והתמודדותה עם עיוורונה. בקול משי, רך ומלטף, היא שרה את השירים שחיברה ומוכיחה כי הרבה יותר קל לחיות עם העיוורון מאשר עם אנשים שמפקפקים בכוח הרצון.

בערוב ימיהם יוצאים אברהם, זיגי, שרייבר ורובינזון לקרב האחרון בחייהם: הקרב נגד מדינת ישראל, עליה חלמו ואותה הקימו במו ידיהם.

ארבעתם מייצגים 217 ילדי טהרן, יתומי שואה שתובעים ממדינת ישראל כספים שהתקבלו עבור שיקומם מגרמניה. העימות עם המדינה שמונתה להיות האפוטרופוס הרשמי שלהם, מציף בהם שוב את כאב היתמות.

הסרט מתעד 12 שנים של מאבק מטלטל, מקומם ומצחיק, במהלכו הופכים הגיבורים לחבורה שיש בה אהבה, שותפות גורל ונחמה.

למרות שהרבה כבר נאמר, נכתב וצולם על הסכסוך בין ישראל והפלסטינים, סיפורם של המתנחלים עצמם מעולם לא סופר בשלמותו. מי הם היהודים האלה שעקרו את משפחותיהם כדי לגור באזור השנוי ביותר במחלוקת בעולם, בתוך ים של שכנים עוינים? מה הניע אותם, וממשיך להניע אותם, לקרוא לחבלי ארץ אלו ביתם, למרות חוסר הוודאות לגבי המשך קיומו של הבית? כיצד המתנחלים מגיבים לגינוי ולזעם של הקהילה הבין-לאומית, וגם של ישראלים רבים, שרואים בהם מכשול לשלום? כיצד מצטיירים בעיני עצמם, אותם אנשים המייצגים בעיני רבים בארץ ובעולם קנאות דתית בלתי מתפשרת, שנאה לזר ואפילו גזענות.

אריאל ואני לחמנו במלחמה האחרונה בעזה. לאחר המלחמה אריאל קנה רכב, והחל לחרוש את הארץ מצפון לדרום, במסע אינסופי בחיפוש אחר שקט פנימי. המראות והזיכרונות מהמלחמה האחרונה לא אפשרו לו להשתקע, והוא החל לסגל לעצמו אורך חיים ייחודי, שקט וכואב.

בסוף שנות השבעים, אחרי אלפי שנות כמיהה ותפילה לירושלים, החלו ראשוני יהודי אתיופיה להגיע לישראל.  סיפור עלייתם ארצה זכה לסיקור תקשורתי נרחב ובמהרה הפך למיתוס, לעוד מורשת קרב מפוארת של המדינה.

בכל סיפורי המבצעים הללו נשמטו סיפוריהם של גיבורי המסע עצמם.  סיפורי האובדן והכאב של אלו שמתו בצמא, ברעב ובמגיפות, במחנות הפליטים בסודן.  נשמטו הסיפורים של אלו שהשאירו מאחוריהם חיים שלמים, רק בכדי להגשים חלום – להגיע לירושלים.  סיפור המסע הוא סוד כואב שלא מדברים עליו בקהילת יהודי אתיופיה זו הפעם הראשונה שהם מספרים,  בסיפוריהם נפתחים פצעים רבים, ועולה השאלה שלא העזו לגעת בה מעולם "האם זה היה שווה?

ב-5 באוגוסט 1972 נכנסו, בנפרד, שני זוגות בעלי חזות מזרחית לטרמינל הבינלאומי בבריסל. שני הגברים ושתי הנשים נשאו דרכונים ישראליים ולא משכו תשומת לב מיוחדת. הארבעה היו חברי חוליה של ארגון "ספטמבר השחור". כשטיסה 571 של חברת התעופה הבלגית סבנה מבריסל לתל אביב חלפה מעל העיר זגרב. פרץ עלי טאהה אבו סניינה, מפקד חולית החוטפים, אל תא הטייס. הוא מצמיד אקדח לראשו של הקפטן רג'ינלד לוי, ומורה לו להמשיך ולהטיס את המטוס לשדה התעופה לוד. עבור אבו סניינה הייתה זאת חטיפת המטוס השלישית בחייו.

הסרט הינו דוקו דרמה המשחזרת את אירועי חטיפת המטוס מנקודת מבטו של קפטן המטוס, כוללת ראיונות עם שלושה ראשי ממשלה ישראלים, עם המחבלת שהייתה על המטוס ועוד. בצורה נדירה מוצגות פרספקטיבות שונות על מציאות חיינו הישראלית דרך סיפור המשלב טרגדיה וניצחון. 

לפני 10 שנים פונו יאיר קליין מגני טל ושיר לב-רן מגדיד מביתם. זה היה במהלך ההתנתקות מרצועת עזה. כל נוף הילדות שלהם נגמר ביום אחד, הם היו רק בני 8 כשנאלצו לפנות את הבית שבו נולדו וגדלו במסגרת תכנית ההתנתקות. ילדים קטנים שהם החברים הכי טובים.

בסרט מרגש ואינטימי חייהם תועדו במשך עשר שנים. מה עלה בגורל החברות שלהם? ומה עשה מהלך ההתנתקות לחייהם ולחיי הסובבים אותם?

בפלוגה צבאית, רחוקה מכל דמיון, הפז"מ הוא זה שקובע!

שכטר, חייל צעיר, מנסה בכל דרך להשיג את ה"וותיקות" המיוחלת. אך כשלוי, חברו למחלקה, זוכה בה לפניו, נכנס שכטר למירוץ מסוייט של שטיפת כלים. בסופו של הלילה שכטר מוכיח שיעשה הכל כדי להיות חייל ותיק.

"הקשיבי לי: יש חיים ללא אהבה. הבדידות היא משאת הנפש הנשכחת. את לא צריכה אף אחת. אל תחפשי, אל תקווי, אל תחלמי; רק אז, אולי, גם את תלמדי איך להיות לבד".

מבוסס על-פי הסיפור הקצר "איך להיות לבד" מאת ארנה קזין.

הסרט מתגולל כמסע "בלשי" לגילוי דמות נשית חבויה, מעין "אם קדמונית" בהשראת סבתי וזיכרונותיה מעיר הולדתה אוראן שבאלג'יריה. הצופה חווה את המסע דרך נקודת מבטה של הדמות המחפשת, תוך כדי מעבר בארבעה חללים מיניאטוריים: חדר עבודה, מקלחת, מטבח וסלון. בכל חלל ישנם רמזים לדמותה של האישה המסתורית עד שזו מתגלה מבעד לפרגמנטים של זיכרון.

סרט תיעודי על בית ודמויות שאסור להראות.

שתי דיירות בוראות עולם חפצים מיניאטורי. על שולחן כתיבה עם תפאורה מתחלפת הן מספרות על גלגוליו של הבית היפואי בו הן גרות. סיפור בו בעלויות מתחלפות, וחפצים אומרים את מה שהאנשים מנסים להסתיר ולשכוח.

סדרה תיעודית בת 3 פרקים העוסקת בחוליי המבנים הכלכליים והחברתיים בישראל ומציעה להם תרופות ופתרונות שונים ומהפכניים.
שלושת הפרקים מציגים שלוש השקפות עולם אלטרנטיביות, מאתגרות מחשבה אך בהירות ומובנות, לשאלות יסוד קיומיות. שאלות שכל אזרח ישראלי חייב לגבש דעה עליהן. שאלות שיעצבו את ישראל, את אופייה, את דמותה, את אורח החיים בה, את יכולתה לשרוד ולשגשג.

כל פרק מובל ע"י כלכלן והוגה דעות מוערך, שהשקפת העולם שלו מאתגרת את התפיסה השלטת. אם תרצו: נביאי זעם חילוניים– כל אחד מהם ע"פ דרכו הייחודית – שמציעים פתרונות רדיקליים לתיקון החברה והכלכלה הישראלית. שלושת גיבורי הסדרה הם בעלי שם ומעמד בכלכלה הישראלית אך אף אחד מהם אינו מייצג מגזר או אינטרס נסתר, פוליטי או אחר. האחד מגיע מהעיתונות הכלכלית, השני מהאקדמיה והשלישי משירות המדינה.

פרק 1: השליחות של גיא גיא רולניק
הפרשן הכלכלי גיא רולניק בוחן למה ישראל מתרחקת מהעולם בכל המדדים ובודק את הריכוזיות במשק.

פרק 2: ירון זליכה, שומר הקופה
זליכה, שעזב את משרד האוצר לאחר מאבק בשחיתות, מבקר את המדיניות המעשירה בעלי ההון על חשבון העובדים.

פרק 3: דני גוטווין ושודדי מדינת הרווחה
גוטוויין ההיסטוריון בוחן כיצד אימצו הימין והשמאל השקפת עולם ניאו ליברלית ופירקו את מדינת הרווחה.

התבגרותם של ילדה ואביה משתקפת דרך נסיעותיהם המשותפות במכונית ושינויים שמתחוללים ביניהם במשך השנים.

לאון בן 15 שייך לקהילת הקוספליי העולמית שבה בני נוער שמתחפשים לדמויות מסרטים וסדרות אנימציה. במהלך ההכנות לכנס הגדול ולתחרות עולות שאלות שנוגעות בזהות, משמעות ושייכות. הסרט נע על ציר שבין משחק, דמיון ומציאות ומאפשר הצצה לעולמם הססגוני של בני הנוער בימינו.

במשחק הראשון של העונה נועם נפצעת. בשיחה עם ז'אן, עוזר המאמן, מתברר כי היא איבדה את המוטיבציה להמשיך באימונים המפרכים, וגם את שמחת החיים. הפרעת הקשב שלה, וההפסדים במשחקים האחרונים, מייאשים אותה.

אופל, חברתה לנבחרת, מבינה שהציפיות ממנה, כבת למשפחה דתית, עלולות לקטוע את העתיד המקצועי שהיא חולמת עליו. מועד הנסיעה לטורניר חשוב בסוצ'י רוסיה, מתקרב ודוחק בהן להתמודד עם הספקות והלבטים. ברגע האמת, על המגרש, כשהאדרנלין מתפצץ והלב מתרחב, עולות התשובות.

הן מביאות ילדים, שנה אחרי שנה. מגדלות אותן, נושאות על כתפיהן את הבית ההולך וגדל, משרתות את הבעל שלומד ומתפלל, הולכות מיום שעמדו על דעתן ולמשך כל חייהן בדרך מותווה שבה הקיום האישי משועבד כולו למטרה הגדולה של קיום משפחה מרובת ילדים המקיימת עד תום את אורח החיים החרדי.

מסע תיעודי בן ארבע שנים  חושף התמודדויות לא שגרתיות עם קשיים לא שגרתיים של מי שלפני שנים רבות בחרו לחזור בתשובה, להרחיק עד צפת ההררית והמבודדת ולהפוך לחרדיות, ושל ילדיהם- הדור השני לחזרה בתשובה שכבר נולדו לתוך מציאות מוכתבת. הסדרה מציגה את הצד האפל של החזרה בתשובה, זה שאינו גזרת גורל או מעשה אלוקים אלא מעשי ידיי אדם. כי האנשים המרכיבים את החברה החרדית, הגם שקיבלו על עצמם עול תורה ומצוות והם מקדישים לקיומם את כל חייהם, הם , כך מראה הסדרה לפני הכל ואחרי הכל בני אדם על שלל חולשותיהם, תאוותיהם ופגעיהם.

ארבע הגיבורות של הסדרה מתמודדות באומץ רב עם סביבה קשה ומקשה ובאומץ לא פחות עם עצמן, שם לפעמים הן מוצאות את האויב המסוכן מכולן. שם הן גם מוצאות את תעצומות הנפש לא ליפול, או נכון יותר, לדעת לקום. בכל פרק מתעדת המצלמה את חייה של דמות אחת אבל למעשה מספרת סיפור רחב הרבה יותר של הרבה נערות ונשים שעברו, עוברות או יעברו בדרכים דומות לאלו שחוה, לאה, אורית ועדי הולכות בהן.

פרק 1 – לאה
לאה, בעלה ושני ילדיהם חיו 15 שנים כחברים באחת הקהילות החרדיות הגדולות בצפת. כשבנה בן ה-13 חזר יום אחד מהישיבה וסיפר על מה שקורה שם, בחדרי החדרים של המוסד החינוכי, פרשה המשפחה הקטנה מהקהילה הגדולה ונותרה לנהל את חייה לבד.  לאה, דבקה באמונתה העזה ובאורח החיים החרדי ובהעדרה של המסגרת הקהילתית המנחה והתומכת, אחראית לדרכה של משפחתה, מנסה לנווט את הספינה הקטנה על פני מים סוערים.

פרק 2 – חוה
מסלול חייה של חוה בת ה-15 הותווה מראש. כבת להורים שחזרו בתשובה הרבה לפני שנולדה, היא גדלה בבית חרדי, התחנכה במוסדות לימוד חרדים והדבר שמצופה ממנה הוא לחיות את חייה כאישה חרדית. אבל חוה היא נערה מרדנית והיא אינה מוכנה ללכת בתלם שנחרש עבורה בהחלטות של אחרים. היא רוצה לנסות, לבדוק ולהתנסות ואז לגבש לעצמה את דרכה בחיים.

פרק 3 – אורית
30 שנים של חזרה בתשובה וחיים חרדיים מלאים, מסתיימים בגירושיה של אורית מבעלה התלמיד-החכם ובהתמודדות חדשה עם חייה שלפתע פתאום, בגיל 52, היא צריכה לקחת עליהם אחריות מלאה. נשיאה בעול גידול המשפחה בת 10 הנפשות הייתה מנת חלקה גם לפני הגירושים אבל כעת, בניגוד לעבר, היא יכולה לבחון את אמונתה הדתית ואת אורח חייה החרדי ולהחליט לבדה מי היא ומה היא.

פרק 4 – עדי
עדי היא אימא צעירה במשפחה חרדית בצפת. בגיל 24 היא כבר מטופלת בארבעה ילדים קטנים אבל בקרבה מקננים חלומות אחרים. עדי רוצה לשיר. אחרי שהיא מתגרשת מבעלה ועוזבת ביחד עם ילדיה את העיר ההררית הרחוקה לדירה צנועה במרכז הארץ היא מקווה לשנות את מסלול חייה אבל עדי ,כמו הרבה נשים חרדיות צעירות עבדה מגיל 18 במשרה מלאה בגידול הילדים, באחזקת הבית ובשירות הבעל ואין לה שום כלים לממש חלומות אישיים כאשר לפני הכל היא צריכה לדאוג לאוכל וקורת גג לעצמה ולילדיה.

לאחר שגילה שדודו הבכור ישראל נעלם לפני 65 שנה משכונת פרדס כ”ץ חוזר ערן ברק, במאי הסרט, אל המקום. הוא פונה לעזרה אל דודיו הנותרים: דוד גבריאל שהשתחרר זה עתה לאחר 35 שנה בכלא, דוד אריה ששקוע במחשבות והרהורים על ספת אימו, ודוד אורי שמחפש אהבה ואוסף ברזל בעזרת עגלון ברחבי השכונה.
המסע הפואטי בעקבות הדוד האבוד מעורר שאלות של זהות, גורל, חלומות ותקוות.

במהלך מסע בעקבות תולדות המשפחה, נבחנות קלישאות המוסר והפוליטיקה שהסעירו את אירופה והמזרח-התיכון במהלך המאה ה-20 ומהדהדות עד עצם היום הזה. סרט על מקרבנים ועל קרבנות שהשתתפו בארועים ששינו את העולם – או ריסקו את התקווה לשנות אותו.
'יתומי המהפכה' מתחיל בכלא 'פוויאק' בוורשה, בו ישבה אימו של הבמאי על פעילות קומוניסטית; ומסתיים בכלא 'עופר' ליד רמאללה בו נדרש הבמאי, במהלך שירות מילואים, לשמור על אסירים פלסטיניים. הסרט בוחן את המסלול שעברה המשפחה בין שני בתי הכלא.

20 שנה אחרי הרצח – יצחק רבין מספר בעצמו את סיפור חייו הדרמטי.

ללא פרשנים, ללא מתווכים, וללא קריינות, מביא הבמאי ארז לאופר את סיפורו של אחד המנהיגים הבולטים ביותר של מדינת ישראל, במילותיו שלו.

בשילוב חומרי ארכיון נדירים, קטעי אודיו, מכתבים ותמונות, נארגים בפני הצופה הדרמות האישיות והמקצועיות של חייו: מילדותו כבן למנהיגי פועלים טרם הקמת המדינה, דרך השינוי שהפך אותו לאיש צבא; עבור בקריירה הדיפלומטית שלו כשגריר ישראל בארה"ב וכניסתו לפוליטיקה הישראלית; ועד תקופת חייו האחרונה, שבה עשה מהלכים שהוקעו ע"י ציבור גדול, עד לאותו רגע נורא שגדע באחת את דרכו הפוליטית ואת חייו.

זהו סיפורה של ספאא דבור שנאבקת להגשים חלום ולהקים בנצרת את הסינמטק הראשון במגזר הערבי בישראל. הסרט עוקב במהלך עשור אחרי גיבורה בעל-כורחה: מוסלמית בנצרת, ישראלית בעיני מדינות ערב, ערבייה בישראל, ובעיקר אישה יחידה בעולם של גברים. אנחנו זוכים להכיר אשה אמיצה שמבקשת, כנגד כל הסיכויים, ליצור אי של תרבות בחברה שאליה היא משתייכת.

זאב ולדימיר ז'בוטינסקי – רוב האנשים, גם המשכילים שבינינו, לא יודעים עליו הרבה. יודעים שהיה אבי תנועת חירות, יודעים שהיה רוויזיוניסט. לא בטוח שיודעים מה משמעות המושג רוויזיוניזם. מעטים יודעים שתרגם את "אנבל-לי" של פו, מעטים עוד יותר קראו את הרומן ההיסטורי "שמשון".
הסרט מנסה להבין את דמותו המתעתעת; דמות הבנויה מסתירות פנימיות חריפות, מבחירות משמעותיות, מרצונות ויכולות מרשימות שהובילו אותו בסופו של דבר לסיים את חייו בטרם עת אבל הותירו חותם עצום על הציונות ועל ישראל.

נעמה בת 17, והתחביבים שלה הם אלכוהול, סמים וחברות משועממות. בדיוק כשאחותה הבכורה בורחת מהבית וכל המשפחה מתחילה לחפש אחריה, נעמה פוגשת נערה חדשה מהתיכון ומתאהבת בה עד מעל לראש.

זיכה אותה בפרסי התסריט, השחקנית והשחקן הראשיים בפסטיבל חיפה 2015.

רעש מכמה צעירים ברחוב מתפרץ לביתם של נוני ותמר והופך את הערב השקט שלהם ללילה של אלימות הבוחנת את טיב יחסיהם ואת גבולות הפחד והמוסר.

קומדיית אבסורד רומנטית.

לאחר שעיניו נופלות על ישבנה היפה באמצע הרחוב, הוא אוזר אומץ וניגש להתחיל איתה.

ביקורי בית הם שגרת עבודתה של ריטה אחות במקצועה. היום מצטרפת אליה מלי, מתלמדת צעירה, וריטה נחושה להעביר לה את תורתה. בסופו של אותו יום, היא מחליטה לעשות ביקור בית אחרון, מחוץ לנוהל, בחיפוש אחר מתן חסד אנושי אחד.

סיפורו של אדם המאבד את בנו ויוצא למסע כדי לקבל בחזרה את חייו.
גיבור הסרט הוא איש קשה הנאבק כדי לשרוד, אבל רק כשהחיים מכים בו במלוא העוצמה הוא לומד להבין ולהעריך אותם. הסרט, המצולם בנוף האלים והפסטורלי של הגליל העליון, שואב השראה מסיפורים ודמויות תנ"כיות.

סרט מעקב על התבגרותו המואצת של עידן סקורניק מגיל 12 ועד גיל 14 . שנתיים גורליות בחייו של נער שטראומת השואה שוכנת בגופו, ירושה מסבו ניצול השואה. עידן כלוא בהיסטוריה המשפחתית שמייעדת אותו להיות אלוף אמנויות לחימה ולהמשיך את השושלת המשפחתית. הוא יצטרך לבדוק את מחויבותו אליה דרך קרבות בזירה, מערכת יחסים סבוכה עם אביו-מאמנו, אימונים מפרכים וויתור על ילדות רגילה.

רן הוא אביו של בר, יוצר מוזיקה אלקטרונית שהלך לעולמו בטרם עת. יום אחד חולף רן על פני פוסטרים של מסיבה עם פניו של בנו מביטות מהם. הוא מגלה שנערכת מסיבה לזכרו של בר והדבר מערער ומשבש את שגרת יומו.

בשנות השמונים היו צמד הקוסמים "צ'יקו ודיקו" כוכבים ענקיים. הייתה להם פינה קבועה בטלוויזיה בתכנית הפופולארית "שמיניות באוויר", מאות הופעות מפוצצות עם עפרה חזה, זכייה פעמיים ב"כינור דויד", אלפי מכתבי מעריצים, ואימפריית קסמים משגשגת. לא היה ילד בישראל שלא הכיר את צ'יקו ודיקו, עד הנפילה הגדולה שגמרה להם את הקריירה. היום, אחרי עשרים שנה, יושב דיקו בחנות הקסמים הקטנה שלו באלנבי, ומתכנן את הקאמבק הגדול יחד עם שוליית הקוסם הנצחי שלו – יואב "האגדי". החנות הוותיקה היא היום מקום מפגש לקוסמי עבר, לילדים שמחפשים שלושה קסמים בחמישים שקלים, ולסתם תמהונים שמחבבים את האווירה הקסומה במקום.

הסרט מספר את סיפור עלייתם ונפילתם הבלתי אפשרי, המופרך והקסום של מרדכי ואיציק זוהר, אב ובנו מתל אביב, שהפכו לצ'יקו ודיקו, צמד הקוסמים המפורסם ביותר בישראל.

לילה אחד, דירה אחת, תעלומה אחת.
שיר מתעוררת בערב שישי מצלצול בדלת. שכן עצבני מוסר לה חזרה את הכלב שהסתובב לבד ליד הכניסה לבניין.
בעלה, רמי, יצא איתו לטיול מוקדם יותר בערב, וכעת הוא נעלם בפתאומיות.
הוא לא לקח איתו את הנייד והארנק, וברור לשיר שקרה לו משהו במהלך הטיול.
הסרט עוקב אחרי האירועים שמתרחשים במהלך הלילה הארוך, המורכב מסדרת מפגשים של שיר עם אנשים שנכנסים ויוצאים מהדירה, כאשר כל מפגש מצולם בשוט רציף אחד.
חברים, משפחה, המשטרה ואורחים לא צפויים – ועם כל ביקור מתגלים עוד ועוד סודות.
בהדרגה מתבהרת התמונה האמיתית של היחסים בין בני הזוג, עד שבסוף מתגלה הסיבה להיעלמותו המסתורית של רמי.

יחיא (14) והמאם (8) מגיעים מכפר קטן ליד טול כרם בשטח הרשות הפלסטינית. בזמן שהוריהם ואחיהם הבוגרים אינם יכולים להשיג אישור כניסה לישראל, שני האחים נשלחים לעבוד כקבצני רחוב בוואדי עארה בישראל. על כתפי שני הילדים מונח עול הפרנסה של המשפחה כולה בת 11 הנפשות. מצאת החמה ועד השקיעה, בגשם ובימי שרב הם עומדים בצמתים מבקשים נדבות ותלויים בחסדיהם של הנהגים.
יחיא הוא ילד פיקח העובד בצמתים מאז גיל 9. זה מקצוע קשוח בו ככל שהילד קטן יותר כך יש לו יותר אפשרות להרוויח. על כן אביהם מחליט להשתמש בניסיונו של יחיא לעבוד באופן עצמאי ללא מפעיל, ולקחת איתו את אחיו המאם. יחיא מלמד את המאם את רזי המקצוע. אולם בעוד שיחיא מעולם לא חשב להמרות את פיו של אביו המאם השובב אינו מוכן לקבל עליו את הדין.
שני ילדים מטול כרם שבמקום ללכת לבית הספר כמו שאר בני גילם נאלצים לעבוד בוואדי עארה בישראל כקבצני רחוב. בזמן שהמאם השובב מנסה להתחמק מהעבודה הקשה ולשחק, יחיא אחיו הגדול חולם על עתיד טוב יותר עבורם.

ביוגרפיה אינטלקטואלית אישית של הפילוסופית היהודייה, ילידת גרמניה, חנה ארנדט. ארנדט ידועה בשל המושג שטבעה "הבנאליות של הרוע", כאשר אפיינה את הרוע הנאצי באמצעות דמותו של הפושע אדולף אייכמן. הסרט עוקב אחרי הקשר בין חייה לפילוסופיה שלה, באמצעות חומרי ארכיון נדירים, המדגימים את הבנאליות של הרוע, וקטעים נדירים שלא הושמעו עד כה ממשפט אייכמן. הרלבנטיות שלה למציאות היום בישראל ובעולם בוקעת מכל אמירה שלה.

תחת ניהולו של אוהד נהרין, אחד הכוראוגרפים החשובים בעולם כיום, הפכה להקת בת-שבע הישראלית לאחת מלהקות המחול המצליחות בעולם. זוהי תופעה תרבותית יוצאת דופן: דווקא החברה המצ'ואיסטית הישראלית העניקה לעולם המחול את נהרין – גבר קיבוצניק שנע כמו אישה. במהלך שנותיו הרבות ככוראוגרף וכרקדן, פיתח נהרין שפת מחול ייחודית, שפת הגאגא, שמאפיינת לא רק את יצירותיו, אלא את גישתו לאמנות ולחיים בכלל.

הסרט "מיסטר גאגא", שהעבודה עליו נמשכה יותר משמונה שנים, מנסה לפענח את המפגש האקסטטי בין נהרין לבמה, בינו ובין רקדניו ובין היצירות שלו לקהל. על ידי שפה קולנועית מהפנטת, שמורכבת משהייה אינטימית בחדרי החזרות, משיחות עם נהרין, מחומרי ארכיון נדירים – המקיפים את חייו של נהרין מילדותו בקיבוץ, דרך שירותו במלחמת יום הכיפורים ועד עבודתו עם מרתה גרהאם ומוריס בז'אר – מקטעי מחול ממגנטים ומפסקול מעורר השראה, בונה תומר היימן את דמותו ואת סיפור חייו המרתק של נהרין –עילוי אמנותי ומורה דרך, שאחד מרקדניו לשעבר מעיד על העבודה איתו: "לא היה יום שבו לא עזב אחד הרקדנים את חדר החזרות בבכי או בצעקות. אבל לא היה אחד שלא חזר אחר כך, כי העבודה הייתה כל כך שווה את זה".

בעידן הניו-מדיה, אנשים מכל העולם מעלים לרשת אינספור סרטונים בכל דקה נתונה. חלק גדול מהם חושפים שם את כישרונותיהם, ומקווים שמשהו גדול יקרה להם. בכל יום, רבבות גולשים משחילים מכתב לבקבוק וירטואלי, זורקים אותו למים האינסופיים של האינטרנט, ומתפללים שמישהו ימצא את האוצר שטמון בו.
סמנתה (38), עובדת למחייתה כמטפלת סיעודית ומתגוררת לבדה בשכונת עוני קשה בניו-אורלינס. היא נוהגת לחשוף ברשת ביצועים לשירים שכתבה. הסרטונים זוכים למספר זעום של צפיות. בנוסף, היא עושה כל מאמץ כדי לפרוץ לעולם המוזיקה, שמפנה לה עורף פעם אחר פעם.
היא לא מעלה על דעתה שבצד השני של העולם יש מישהו שמקשיב לה, שמאמין בה ושעומד להרחיב ללא היכר את מעגל האנשים שייחשפו לשיריה.
אופיר קותיאל (קותימאן), מוזיקאי ישראלי המתגורר בקיבוץ בדרום, גילה את השירים של סמנתה בחיפושיו אחר זמרות אנונימיות שהעלו לרשת שירים שכתבו. בזמנו הפנוי, הוא עוטף את שיריה של סמנתה בסימפוניות אודיו-ויזואליות עשירות, כולן מורכבות מקטעים מוזיקליים שאנשים מכל העולם העלו לרשת.
"פרינסס שואו" הנו סרט על בדידות ואלמוניות מתמשכת בעולם שמייצר בכל רגע כוכבים חדשים. זהו סרט על כישרון, התמדה, והקשר האקראי שלהם להצלחה, כפי שאנחנו מגדירים אותה.

מקס התמים שייך לכנופיה נאו-נאצית ישראלית שבראשה עומד המנהיג הכריזמטי, יהודה. הם פורצים לאתר בניה ומתעללים באדם שחור חף מפשע. מקס משתף פעולה עד שיהודה מתחיל לעבור את הגבול.

דרך זיכרונות קפואים, מתעורר מסע של געגוע לאב נוכח-נעדר.

כבר חמש שנים שמוסא אינו מדבר ואיש לא יודע מדוע. מוסא הוא בן יחיד למהגרי עבודה אפריקנים. הוא בן 10, חי בשכונה הנחשלת ביותר בתל אביב ולומד בתכנית מיוחדת עם בני עשירים בבית ספר ברמת אביב ג'. בכל בוקר הוא עוזב את השכונה הקשה שבה הוא חי, על הזונות שבה והמכורים לסמים, ונוסע בדממה שכפה על עצמו לעולם ההפוך. מידי כמה שבועות אחד מחבריו האפריקנים להסעה מגורש. הוא יודע עברית, לקרוא ולכתוב, אך בוחר לתקשר עם המורים, חבריו לכיתה, ואנה המורה שאימצה אותו ובנה תמיר, בתנועות ידיים ובהבעות פנים בלבד. הבחירה הזאת והוריו שעובדים שעות ארוכות ואינם נמצאים, מותירה אותו לבד. כששורה של אירועים בלתי צפויים פוקדים את עולמו, נחשף המקום העדין שהוא חי בו, בין שני העולמות, ומתבהרת נקודת המבט של ילד מול מדיניות הגירה אכזרית.

מופע בישול וסיפור אודיו ויזואלי.

אוכל של אמא. מגע ידיה. טעם סיפוריה על הלשון. שש נשים מירוחם עולות על הבמה. הזרקור עליהן. חותכות עגבניות, מטגנות שום, פלפל חריף, הריחות ממלאים את הנחיריים ומעלים את הרוק לפה. הן מבשלות ומספרות זו לזו את עצמן. מוסיקה עולה, על המסך הן מצולמות בביתן. בסוף המופע הן יורדות לקהל עם הסירים, אנחנו טועמים את התבשילים והסיפורים.

המופע נוצר במסגרת פסטיבל "דוקאביב ירוחם" בסיוע "עתיד במידבר".

הסרט מספר על השנה המופלאה והנוסטלגית 1977, דרך סיפורה של קבוצת הספורט האגדית מכבי תל אביב.
בסרט מובא סיפורם האישי של פרשנים, כתבים מובילים ושחקני הקבוצה. החל מאלכס גלעדי, דרך רפי גינת (כרוז מכבי באותה תקופה) ועד לאולסי פרי, מיקי ברקוביץ' וטל ברודי. כל אלו בצירוף חומרי ארכיון נדירים שטרם נראו המאירים את שנת 1977 בצורה שונה ומפתיעה.

הסרט הדוקומנטרי הקצר “עסק מלוכלך” עוקב אחר תעשיית הפחם המסורתית באזור הגליל המערבי וג'נין. הסרט בוחן את המצבים והתהליכים המעוותים בהם לכודים האנשים, ושופך אור על המצב הנוכחי של מערכת היחסים הכלכלית בין ישראל ופלסטין.

גיא (21), בחור הומוסקסואל הסובל מבולימיה, מחליט לעזוב את בית הוריו המסורתיים בפריפרייה ולצאת לדרך חדשה בתל אביב. אולם חייו החדשים אינם זוהרים כפי שחשב והוא משתעבד להפרעת האכילה.

 “למלכה אין כתר" מספר את קורותיהם של חמישה אחים ואימם, המנסים לנווט את דרכם בחיים תוך התבוננות נוקבת ומכאיבה על אובדן בית, מדינה ומשפחה. משפחה, שכל אחד מבניה נאבק בכאבי הגדילה והגלות גם ברגעים של שמחה, שייכות ואהבה ללא תנאים.

הסרט מצליח ללכוד את העשור הקריטי ביותר בתולדות מדינת ישראל ולתאר דרכו את השינויים החברתיים והפוליטים שהתחוללו בחברה הישראלית. הוא עושה זאת מנקודת מבט אישית קורעת לב ומרגשת עד דמעות כאשר הבמאי מציב את משפחתו כמראה מנופצת של החברה הישראלית עצמה. הסרט חוקר את הפוליטיקה של הגירה, שייכות וזהות מינית, לאורך עשור מטלטל במדינה שבה הפרטי והציבורי , השמחה והעצב האהבה והשנאה נמהלים זה בזה, לעיתים, עד כדי אובדן זהות.

מאות שעות של חומרי גלם שצולמו במשך למעלה מ-15 שנה ואלפי שעות עריכה, הולידו את "בדרך הביתה" – יצירה דוקומנטרית אפית וחד-פעמים שלוקחת אותנו אל חדרי החדרים של משפחה ישראלית.

הבמאי תומר הימן, מספר לנו באומץ רב וללא הנחות, כיצד התמונה המושלמת משנות השבעים בכפר – אמא, אבא וחמישה בנים – הולכת ומתפרקת, ובמקביל נבנית מחדש. באובססיית הצילום שלו, לא פוסח תומר גם על תיעוד חשוף ואינטימי של מערכות היחסים המשמעותיות בחייו.

סדרה בת שמונה פרקים של אמת לא מתפשרת.

"נורמלנה" מספר אודות משפחה של עולים מרוסיה בכרמיאל. אם המשפחה מבקשת לעזוב את בן זוגה ולעבור לגור בכפר נחף עם אהובה הערבי, עמו היא מנהלת רומן. ההתרחשות כולה על רקע פסטיבל המחולות בכרמיאל.

בערב כריסטמס 2013, התכנסו כעשרת אלפים מבקשי מקלט מאריתראה ומסודן בגינת לוינסקי.
הם צעדו בסדר מופתי לעבר רחוב העלייה, המשיכו דרך מרכז תל אביב עד שהגיעו לכיכר רבין, שם התאספו מסביב לפסלו של יגאל תומרקין "שואה ותקומה".

נדמה כי כל פסל לאורך המסלול, שם של רחוב או בניין, טוענים את ההפגנה, והופכים את מבקשי המקלט לעוד חוליה בשרשרת של תולדות העיר תל אביב.

ר' דוד בוזגלו השפיע על קהילה בת מאות אלפים, בין הגלות הפורה לישראל הקרועה במרוקו ולאחר מכן בישראל וצרפת. שירתו שינתה את תפיסת הפיוט הספרדי והייתה הלולאה הקריטית שקישרה בין המודרניזם לבין מסורת שהחלה בתור הזהב של יהדות ספרד. אלא שבוזגלו לא היה רק משורר גדול, אלא גם אדם שההיסטוריה העניקה לו הזדמנות לפעול בכמה נקודות זמן קריטיות שבזכותן, ובזכות חד-פעמיות שלו וכישרונו יוצא הדופן, הצליח להפוך למשפיע קריטי על הזהות והתפיסה התרבותית של קהילת יוצאי המגרב במאה העשרים.

"שיר ידידות" מביא את סיפורו של בוזגלו מתוך העבר המפואר של תרבות השירה העברית במרוקו ועד למהפכת הפיוט החדשה בישראל.

נסים אלוני בשלוש מערכות, שתי תמונות ביניים ואפילוג.

נסים אלוני היה מלך בתיאטרון העברי, שהביא לבמה עולם מלכותי קסום, שופע דמיון, פיוט וחלומות נשגבים. אך בעולם בו המציאות השלטת היא דמוקרטיה אפורה, פופוליסטית, הנשלטת ע"י פקידי תיאטרון, אלוני מצא עצמו כמלך גולה, ללא מלכות וללא קהל, ללא מבקרים או מנהלי תיאטרון שיחלקו את חלומותיו הפנטסטיים.

25 שנים לאחר מותה של השחקנית טליה שפירא, יוצא בנה, הבמאי יוני בן טובים, למסע בעקבות חייה. יוני חוקר את העיזבון הגדול שאמו השאירה (יומנים, סיפורים, סרטים, קלטות ועוד) ומקלף את זיכרונותיו שכבה אחר שכבה במסע הארוך אל עבר הרגע המשמעותי של יחסיהם – ימיה האחרונים של טליה.
דרך 17 פרקי ההתבוננות שמהווים פסיפס מופשט ורגשי, חוקר יוני את דמות אמו ואת טיב הדיאלוג ביניהם, באמצעות פורמטים שונים ונקודות הסתכלות מגוונות. הדרך הייחודית שבה בחר הבמאי לתאר את תהליך הפענוח של חייה מביאה לידי ביטוי את הצורך והקושי לחבר את הרגעים האקראיים בחיינו לסיפור בעל משמעות.

ב-2007 התפרסם ב-YouTube סרטון זוועתי המציג רצח כפול שהתרחש ברוסיה. חקירת המשטרה הרוסית נתקלה במבוי סתום. שנתיים אחרי הרצח, במאי הסרט – ולאדי אנטונביץ', יחד עם חברו המוסקבאי דימה "שוראבי" – יוצאים למסע בלשי נועז בנבכי המחתרת הניו-נאצית המוסקבאית במטרה לאתר את הרוצחים.

תחקיר של ההיסטוריון אורי מילשטיין על קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה מערער את שגרת חייו של במאי הסרט. אחרי עשרות שנים של נתק מוחלט מאירועי הקרב בו שימש כסמג"ד הוא מתייצב בשם הרעות לסייע לעירא מפקד הגדוד בהכנות לתחקיר. באחוות הלוחמים שנרקמה לאורך השנים מתגלים סדקים, כשאירועים ואנשים מהעבר מציבים שאלות קשות, מטיחים האשמות ומאיימים על תדמיתו של הסמג"ד כגבר אמיץ וכריזמטי.
ביעותי הלילה שהחלו בימים הקשים לאחר הקרב חוזרים, והוא נשאב למסע במחוזות הזיכרון והשכחה שבסופו גילוי מטלטל. האם עכשיו, 30 שנה אחרי הקרב בסולטן יעקב הוא יוכל להגיד לעצמו שזה סיפור סגור?

איציק הוא אב גאה לתאומים צעירים.

הבאת ילדים לעולם הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל אחרי 15 שנים של ניסיונות, אשתו רותי הרתה. היא הייתה באמצע שנות ה-50 שלה, ואילו הוא כבר התקרב לגיל 70.

חדוות החיים מציפה את הבית, ולמרות דלות האמצעים וההורות המאוחרת, זוכים הילדים לחום ואהבה רבה. אלא שלרוע מזלו של איציק, החיים משתבשים וחזקת ילדיו האהובים עומדת למבחן כאשר מגיע איום לא צפוי.

זהו סיפור על אמונה, אהבה ומסירות, כנגד כל הסיכויים

הסרט עוקב אחרי משפחה שחיה בין העולם החרדי והחילוני ופורש את סיפורם של הסופרת יהודית רותם ורב חרדי מכובד, שגירושיהם לפני 30 שנה טלטלו את העיר בני ברק ואת חייהם של שבעת ילדיהם. טרם ימלאו לה 40, יוצאת הבמאית למסע בצללי בית ילדותה, מתוך תקווה לחבר בין הניצים במשפחה ולהקים סוף סוף בית משלה.

בלב המאפליה של אושוויץ מצליח בריון ומניפולטור יהודי לנהל את העניינים ב"בלוק המוות"- בלוק 11. תחת עינם של הנאצים ובחסות קומבינות אפלות, משחד קאפו יקוב קוזלצ'יק קציני ס.ס. כדי להציל חיים של אסירים יהודים ואחרים ולסייע למחתרת היהודית באושוויץ.

איציק בנו, יוצא לאושוויץ למסע שהדחיק כל חייו. בחדרים האפלים של בלוק 11 הוא שומע עדויות ניצולים וחוזר בזמן ליום-יום של אביו ב"בלוק המוות" ולומד על דמותו השנויה במחלוקת, בשל היותו של יעקב קוזלצ'יק משתף פעולה.

"שלג חם" הוא סרט אנימציה קצר העוסק ביחסים שבין אב לבתו הבוגרת.

הסרט נפתח בסיטואציה שגרתית בה נראים השניהם, יושבים ליד השולחן במטבח. הבת מצפה לארוחתה המתחממת במיקרוגל ומתעצבנת מהערותיו והצעותיו של האב. או אז מתפתחת הסיטואציה ולוקחת אותנו לעולם סוריאליסטי, מלא באהבה וכאב.

מהן פרסומות? למה הן טובות ? מי מרוויח ומי מפסיד מהן ? מה עומד מאחוריהן ? מי עושה פרסומות ? איך הן משפיעות ומעצבות את חיינו ? איך נראים החיים שלנו על פיהן ?
האם אפשר לדמיין עולם בלי פרסומות ? אין ספק שבשנים האחרונות תופס הפרסום חלק נכבד במציאות, בין אם נרצה או לא, זהו חלק מחיינו: בטלוויזיה, בעיתון, במחשב וברחוב. לפעמים נדמה כי אנו מקבלים זאת כמובן מאליו…

אמנות הוידיאו כבר מזמן לא מסתפקת בעצמה, אבל נדמה שפרסום הוא עדיין עולם כמעט הפוך. לכאורה. במסגרת פרויקט של הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה שבעה אמני וידאו יצרו עבודות קצרות (חלקן מאוד) שמתכתבות באופנים שונים עם המדיום של פרסום בטלוויזיה ובקולנוע. עבודות אלו וביניהם (כמעט כמו בטלוויזיה עצמה..) פרסומות, חלקן של במאים מפורסמים חלקן של במאי פרסומות שהפכו לאמנים.פרסומות שחלקן מעוררות השראה וחלקן ממש על גבול החתרנות.
אין כאן ניסיון לפיוס או שרטוט של מגמה, אלא יותר ניסיון לאתר התפרצויות מעניינות , משני צדי המתרס.
אוצר: דורון סולומונס.

1. הארץ המובטחת / אלונה פרידברג ,לימור אורנשטיין
2. מכונת קפה / זמיר שץ
3. וידויים בקרוב / רועי רוזן
4. ששון ושמחה / רותי סלע ,מעין אמיר
5. פרוטזה / עמית דרורי
6. סופר דימונה / איתן בוגנים
7. אצלנו בחצר / קרן גלר

"כסף ואשמה" מייצר סימון של מבנה המזכיר חווייה של טקס הנחווה כל פעם מחדש. אוסף המבטים של יוצרי הסרטים השונים, מופיע כאופציה לטקסי חניכה אמנותיים. השימוש בחיי היומיום, בסמלים מוכרים של ידע, פעולה, דיבור והתנהגות, מוגשים לצופה בזמן מוסכם כמו להצגת אקט מיוחד למחשבה על משמעויותיו הסמליות ועל ערכו הייחודי של ה'טקס'. זוהי הצעה ניסיונית, שבה האמנות מעוניינת לשמר את הטקס ככוח, כהשפעה וכהכרח פנימי.

GELD (בגרמנית = כסף), GUILT (באנגלית = אשמה) – שתי מילים בשתי שפות שלכאורה הן דומות אך ורק בצלילן, אולם עיון מעט יותר מעמיק מגלה שיש ביניהן קשר של תלות. הדמיון הפונטי מחדד את המתח שבינו לבין הטקסט, ובתוך הטקסט עצמו. המילה הגרמנית GELD בסמיכות למילה האנגלית GUILT מפנה אותנו מן המבט ההיסטורי אל המבט העכשווי בשאלות כמו איזה תפקיד מילא בעבר הכסף בהקשר של אשמה גרמנית ואיזה תפקיד הוא ממלא היום באותו הקשר, וכן האם הסטרוקטורה הזאת של פיצוי בכסף על אשמה הועתקה אל מקומות אחרים בעולם ובהקשרים שונים. הבחירה בצמד המילים, כמו מייצרת מבנה תחרותי המודגש על ידי הדמיון בצליל שביניהן, ובונה קונטקסט המכוון לבניית משמעות בעלת היבט היסטורי כמו גם היבט עכשווי.
נראה, כי בשנים האחרונות הקשר שבין כסף לאשמה נעשה יותר ויותר רלוונטי ככל שהעולם הולך ונשלט יותר ויותר על ידי המנגנון הקפיטליסטי הן בתחום הכלל והן בתחום הפרט. העיסוק בתלות שבין כסף לאשמה מאפשר לעמוד על הבעיות העכשוויות המאפיינות את התקופה שבה אנו חיים.
באלו דרכי ייצוג יופיע הצמד GELD ו- GUILT בתרבויות שונות ובתחומי תרבות שונים?
איך בא לידי ביטוי הצמד הזה בהקשר פוליטי, דתי, כלכלי, פסיכואנליטי, אקולוגי, מיגדרי ועוד, הקשרים שישמשו עדות למאפיינים של לתקופתנו הקומפלקסיבית הפוסט-מודרנית.
כדברי ג'.ל. אוסטין, איננו רק אומרים דברים עם מילים, אלא עושים דברים עם מילים.

1. "מבצע אנחות"/ דורון רבינא ומעיין אמיר
2. "לשחות עם אלוהים" / דורון פורמן
3. "כתמים שחורים" / צ'ב קמרר ושרון הורודי
4. "ידע כללי, לב רגיש" מתוך "הוידויים של רועי רוזן" / רועי רוזן
5. "וזרח השמש" / איתן בוגנים ונועה בן שימול
6. "רנטה" / אתי ויזלטיר וחנן פומגרין
7. "אמא כלכלה" / מאיה ז"ק ויצחק רוט

פרויקט קונברסיה מכיל יומני מסע בעקבות קשרים , עמדת ביניים, ושינוי מפרספקטיבה יהודית נוצרית.  זהו פרויקט מיוחד לבדיקה של מנגנוני זהות ומערכות אמונה באמצעות מפגשים בין יוצרים נוצרים ויהודים וחוקרי תרבות. בחינה משותפת של מרחב הביניים הייחודי שבו נפגשות שתי הדתות משחר ההיסטוריה המשותפת שלהן.
ההגדרה המילונית של המילה קונברסיה מכילה ערכים כגון: המרה, החלפה שינוי והפיכה. אחת מהשאלות המרכזיות אצל היחיד, בחברה ובדיספלינות שונות ועד לתוכניות הראליטי במאה ה-20 נוגעות בשאלה האם קונברסיה פרטית, תרבותית, פוליטית אפשרית, לא רק במובן חיצוני.
היסטורית, תחילת קשר בין הנצרות ליהדות מתחיל ברגע של קונברסיה, ואילו באופן מטפורי ניתן לחשוב כי הקונברסיה היא מרחב הביניים שבין הנצרות ליהדות, היא הרגע שבו לכאורה נפגשות שתי הדתות אצל המאמין. הפרויקט והסרטים מזמנים השתהות של יוצרים נוצרים ויהודים על מרחב זה.
באחד מרבדיה הקונברסיה היא רגע טרנסגרסיבי- רגע של הפרת חוק, של הפניית גב לעולם, וברובד נוסף הקונברסיה מכילה רגע של אומץ, של התשוקה להכניס הבדל, את הפנטזיה לשנות את ההוויה. כך גם פעמים רבות מבקשת גם היצירה.
למרות שמקור המונח שאוב משיח דתי, שאלה לגבי אפשרותו של שינוי היא רלוונטית למציאות ישראלית ולמדיום הקולנועי.
אוצרת: מעין אמיר

1. החיילות ורוח הקודש / איתן בוגנים
2. ג'ניפר היקרה / דור גז
3. הבית הראשון / תמי גרוס
4. Con-ver-sa-tion / מיכל הימן
5. דם ובשר / רונה סגל
6. לידה מחדש / ראידה אדון
7. ירח מעל הגליל / שאדי סרור

העבודה מציגה עולם בלתי יציב, בעל גבולות מטושטשים בין מציאות ובדיה, חוץ ופנים, אם ובנה. הטלוויזיה חודרת אל תוך המציאות, אפקטים קוליים מוקלטים נשמעים במרחב הסלון, ולהפך – המציאות האפורה והקודרת חודרת אל תוך הטלוויזיה באופן המטיל אימה על הילד ומבלבל אותו.
האמן משחק את שני התפקידים – הבן והאם, ובכך מצביע על הקשר העמוק ולעתים הבלתי ניתן להתרה בין אמהות לילדיהן, קשר שבו האם מוכלת בתוך הילד והילד מוכל בתוך האם.

מתוך "חלום. שפה"

העבודה עוסקת בתיאור מקרה שמובא על ידי הפסיכואנליטיקאי ורופא הילדים דונלד ויניקוט בספרו האחרון "משחק ומציאות" (1971). במהלך הטיפול, ויניקוט מציע לנערה מתבגרת בשם שרה לשחק עמו במשחק הSquiggles- (שרבוט), בספר ויניקוט מספר ומנכיח מילולית את כל שלבי יצירת הציורים, אך אינו מצרף את הציורים עצמם. תפקידם של הציורים, לשיטתו של ויניקוט, הוא לאפשר לילד לבטא את עולמו הפנימי באופן לא מילולי, השמטתם מן הספר על ידי המטפל מוחקת חלק מהותי מהתהליך המשותף.
בסרטה זה, שהוא חלק מפרויקט מתמשך, מנסה היימן לשחזר ולשקם את הממד הוויזואלי החסר של ציוריה של שרה, היא מחזירה לה את קולה ומחפשת אחריה דרך הציורים. הפעם מזמינה היימן שתי נערות מתבגרות בסביבות גילה של שרה, אלזה ובתה אמילי, מקריאה להן את תיאור המקרה ומציירת יחד אתן. חלק מהשרבוטים מציירת היימן בעיניים עצומות, באופן שמזכיר את הכתיבה והציור האוטומטיים שפיתחו הסוריאליסטים כדי להקדים רישום למחשבה ולהגיע לרבדים הסמויים של התת־מודע, טכניקה שבעצמה הושפעה מציורי ילדים ומשרבוטיהם.

מתוך "חלום. שפה"

ילדה משועממת בוראת עולם דמיוני משל עצמה מן הירקות שבצלחת ארוחת הצהריים שלה. החלום בהקיץ שאליו נודדות מחשבותיה מעביר אותנו לעולם אחר המורכב כולו מאנימציה של ירקות, פירות ומוצרי מזון אחרים: הילדה עשויה מתפוח אדמה וגמבה, השדה שבו היא רצה עשוי מעלי כרוב וחסה, העצים – מלחם שחור, והארנב שהיא מצילה ויוצאת עמו למסע עשוי כולו מגבינה בולגרית. עיצוב הנוף בסרט עשוי להזכיר את הדיוקנאות של הצייר האיטלקי בן המאה ה-16 ג'וזפה ארצ'ימבולדו (Arcimboldo), שהורכבו מיסודות שונים הכוללים פירות, ירקות ופרחים.
גרבוי וטורצקי מנפישים פריטי מזון דוממים ומעניקים להם חיים באותו האופן שבו ילדים בשלבי התפתחותם הראשונים מייחסים חיים לאובייקטים דוממים ורואים אותם כבעלי תחושה ותודעה או כבעלי תכונות הדומות לאלו של יצורים חיים.

מתוך "חלום. שפה"

בעבודתה מחברת האמנית שני אמצעים אופטיים, נותנת לשני אחייניה לצלם בעצמם את רוב הסרט, ובכך מאפשרת לנו לראות את העולם למשך מספר דקות דרך נקודת מבטו של ילד. סלע מחברת בין כמה ז'אנרים שונים ורחוקים זה מזה שלכאורה אינם ניתנים לחיבור: סרט ילדים, כתבה תיעודית, סרטי מצלמה נסתרת, סרטי וידיאו משפחתיים וסרטים מדעיים.
השימוש היצירתי שעושים הילדים במצלמה הנסתרת ככלי ללכידת תגובותיהם הטבעיות של אנשים לנוכח עמידתם הדוממת מולם, מזכיר את השימושים הראשונים שנעשו במצלמה נסתרת ככלי דוקומנטרי אובייקטיבי בשלהי תקופת הקולנוע האילם.

מתוך "חלום. שפה"

עבודתו של שי-לי עוזיאל היא הכלאה בין סרט הדרכה לילדים ובין סרט המתעד פעולת אמנות. האמן, המבקש להעביר אור לתוך הסטודיו החשוך שלו באמצעות מערכת מראות, משתף אותנו בתכניתו ובהתלבטויותיו. משחקי המראה שלו עם ילדתו, כמו גם פעולות רבות אחרות, מדגישים את הפן המשחקי המשותף לאמנות ולעולם הילדים.

מתוך "חלום. שפה"

העבודה עוסקת באחד מן הפחדים והחוויות המרכזיים של הילדות – ההליכה לאיבוד. . קובנר בונה את העבודה על פי האלף־בית, הקונסטרוקציה שמכניסה את הילד לתוך השפה, שמצד אחד מלמדת אותו ומאפשרת לו להתמצא בעולם, אך מן הצד האחר קוראת לדברים בשם, מייצגת אותם במילים ויוצרת פער בין הדבר או החוויה לבין הייצוג שלהם, המילה, השפה. האמביוולנטיות הזאת ביחס לשפה באה לידי ביטוי בעבודתו של קובנר: הילדה מחפשת את דרכה במרחב הפיזי מכאן ואת דרכה במרחבי השפה מכאן. השפה מסייעת לה לסדר את מחשבותיה ולמיין אותן לתבניות, אך בד בבד גם מגבילה וחוסמת אותן.
האמן מתעכב על פן נוסף של השפה, שבדרך כלל נזנח על ידי האדם הבוגר אך בעל חשיבות גדולה לילד: הצליל של השפה. אופן הגייתה של הילדה את המילים מדגיש את החומר שממנו בנויה השפה, את המוזיקה של המילים, לא פחות מאשר את המשמעות המילונית שלהן. כך מצייר הסרט תמונת עולם רגשית, חווייתית ואסוציאטיבית יותר של השפה כאלטרנטיבה למערכת הכללים הנוקשה המיוצגת על ידי האלף־בית.

מתוך "חלום. שפה"

העבודה מבוססת על טכניקה שהומצאה על ידי התנועה הסוריאליסטית ונקראה Exquisite Corpse"" (הגווייה המופלאה). על פי חוקי השיטה מספר אנשים מרכיבים יחד דימוי של גוף על גבי נייר. שחף מגייס עיקרון סוריאליסטי לעיסוקו במושא המחקר העיקרי של הסוריאליסטים – החלום, ולעיסוקו באוכלוסייה שהסוריאליסטים כה היללו בשל הדמיון המפותח שלה – הילדים. הוא מיישם עיקרון זה בתחום הקולנוע הדוקומנטרי, מתעד חלומות של ילדים רבים משכבות אוכלוסייה שונות ומגוונות, ומרכיב מתוכם יצור כלאיים קולנועי הנע בתווך שבין בדיה למציאות.
באופן זה מרכיב שחף חלום ותת־מודע קולקטיבי הבנוי מרצף של שברים, שנחלם והתהווה על ידי קבוצת ילדים בישראל ב־2012 ומכיל בתוכו ארכיון של דימויים הקשורים לפחד וחרדה המאפיינים חלומות של ילדים.

מתוך "חלום. שפה"

העבודה מתכתבת עם אחד התקליטים המכוננים של הילדות הישראלית, "הכבש השישה עשר". העבודה מבטאת את הפער בין המעטה החיצוני האידילי של הילדות לבין הסדקים שנפערים בתוך דימוי זה וחושפת את מה שבדרך כלל מצונזר מעיני הילדים. שירו של יהונתן גפן מחבר בין שתי ישויות תמימות – ילדים ובעלי חיים, הילד שמתקשה להירדם סופר את הכבשים שחולפות מעל ראשו.
גלר מצלמת עדר כבשים במסע לקראת המלטה ומראה לנו אותם בתוך מציאות אפורה וקשה, בלי ניסיון לייפות אותה. את "כדורי הצמר" החמודים שהלכו לבדם בשיר, מראה גלר כשהם משוללי חופש, דחוסים, מסומנים ברצועות פלסטיק ומובלים על ידי האדם כחלק מפס ייצור המוני שבו הטבע ממושטר ונדחק לתבניות דַּכְּאניות. אולם גם מתוך המראה האחיד של הכבשים, מתוך ההמולה ובמהירות ההובלה, גלר מצליחה להשתהות עם מצלמתה על פניהם של הכבשים, כל כבש וכבשה בנפרד, וחושפת הבעות פנים וניואנסים המייחדים כל אחד ואחד, ובכך מעניקה להם את האינדיבידואליות שאבדה.

מתוך "חלום. שפה"

העבודה מעמידה במרכזה ילד המשנה את המציאות בעזרת דמיונו ועולמו הפנימי. הילד מוצא על חוף הים צדפה, וזו מתפקדת כמכשיר קסמים שבאמצעותו הוא משנה את המציאות ומוציא לפועל את יצירי דמיונו, מכשיר המתפקד כמו מכונת קולנוע המסוגלת לשנות את הפרופורציות של המרחב, לחולל טרנספורמציות ולברוא מציאות חדשה. הילד נעזר במטה הקסם שלו, בצדפה, כמו שהשתמשו בו חלוצי הקולנוע המוקדם.

מתוך "חלום. שפה"

עיבודים לשלוש יצירות אמנות מופשטות: "Transverse Line" של ואסילי קנדינסקי (Kandinsky; 1923), "Fugue in Red" של פול קליי (Klee; 1921), ו־"Composition in Lines" של פיט מונדריאן (Mondrian; 1917).
דרומר מפיח תנועה בשלושת הציורים ומניע אותם באנימציה תלת־ממדית. עבודותיו של דרומר מייצרות הקבלה בין ציור למוזיקה, בין קומפוזיציות למקצבים, בין צבעים לתנועה ברוח סרטי האוונגרד הגרמניים מתחילת שנות ה־20. חלק מתכניות הטלוויזיה המשודרות כיום בערוצי טלוויזיה המיועדים לתינוקות ופעוטות מזכירות בתכנים המופשטים שלהן את הסרטים המופשטים האוונגרדיים משנות ה־20. ואין זה מקרי, שהרי יש קשר בין העולם המופשט ונטול האובייקטים של הקולנוע המופשט, בין ראייתו של התינוק, הרואה סדרה של אובייקטים ככתמי אור צבעוניים בלי יכולת להפריד ביניהם, ובין אופיים המופשט של ציורי הילדים.

מתוך "חלום. שפה"

עיבוד לציורו של אנרי מאטיס (Matisse) "הרמוניה באדום" (1908). האמנית מקימה לתחייה את ציורו של מאטיס וטוענת אותו באינטרפרטציה אישית משלה. היא משאירה את המרכיבים הציוריים והפלסטיים של העבודה המקורית, כך שהמשרתת נעה בתוך עולם שהוא למעשה ציור.
אלמנט המשחקיות הקיים בתעתוע זה ואלמנט ההשטחה מתכתבים עם משחקי ילדים ועם ציורי ילדים בהתאמה. יצירתה של אדר בכר מזכירה בשפתה החזותית את תקופת הילדות של הקולנוע.

מתוך "חלום. שפה"

ביום ששני נרצחה על הדשא מול הבית של אמא שלי בנען, אותו דשא שמשחקים עליו ילדי הקיבוץ, ביום הזה ובמקום הזה נגמר התום עבורי. ביום הזה עברתי עם אמי בדרך לחדר האוכל רק כמה דקות לפני שיותם הרג את שני. היינו בחדר אוכל כשהכל השתתק והידיעה עברה בין השולחנות. עזבתי מזמן את קיבוץ נען עם הדשאים המוקפים עצי אקליפטוס ופיקוס ענקיים שניטעו בידי ההורים החולמים, ביום הרצח עזבתי לתמיד.

מתוך "פרויקט מקום".
יזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

אני מבקשת ליטול את המצלמה לרחוב אלנבי של ילדותי, מושקע ככל שהיה עבורי בהליכות תכופות עם אבי לחנויות צילום, המאכלסות אותו גם היום, וההופכות אותו ממילא מעניין לכל מעשה צילום המצטט את עצמו. בלב הבחירה ללכת אל מחוזות האתמול המוכרים לכאורה, אני מבקשת לצלם שוט אחד ארוך הנפתח למקרה, והמקבל על עצמו להכריע בכל רגע ורגע במה להתמקד. בלוק אחד ותו לא, עולם ומלואו מקופל שם, מדרכות מרובעות סימטריות או משובשות המצטרפות לקירות בטון עשויים היטב או מתפוררים, המתחברים לחלונות ראווה מוקפדים או מוזנחים, זכוכיות המשקפות מוצרים שונים מצד אחד, ואת הרחוב שמאחורי המצלמה, מצד שני. דווקא רחוב נושן ומרושל זה, שאין מובהק או בנלי ממנו, בגילוייו הזנוחים, מאפשר מסע אל הרב שכבתי התל אביבי.

מתוך "פרויקט מקום".
יזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

הרעיון המרכזי הוא בחינה, מיפוי וקטלוג כל הדברים השייכים לי בביתי, רשימת מצאי של תכולת ביתי: מהפרטים הקטנים ביותר ועד למשפחתי. בחרתי בבית מפני שזהו (לכאורה) המקום הקרוב ביותר אלי. יתרה מזאת: אני כביכול היוצר ומארגן של החלל הזה, אולם דווקא מפני שהוא קרוב כל כך אלי, ממש כמו גופי, אינני נוטה להתייחס אליו כאל "מקום" אלא כ"בית" – מובן מאליו לחלוטין.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

באר שבע היא העיר שלי – עיר של חול, קשה, חמה ונידחת, אבל העיר הראשונה שלי בישראל, אליה הגעתי מרוסיה. כיום אני מתגורר בתל אביב אבל מדי שבועיים אני חוזר לבאר שבע כדי לבקר את אמא שלי ואת החברים. חמוש במצלמת וידאו אני מצלם לראשונה את הפנים של השכונה בה גדלתי, את בני העדות השונות, את המכולת וחנות הירקות הנמצאים שם מאז הייתי ילד וגם אתרים אחרים בעלי משמעות אישית בעיר – השוק, מועדון ריקודים מאולתר, עוברים ושבים והתחנה המרכזית.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

הרחוב המרכזי בעיר רמאללה תוסס 24 שעות ביממה, הוא שונה מכל רחוב אחר בעולם, הרחוב הפלסטיני הוא סוג של מראה פוליטית וחברתית. בכל מקום בעולם הרחוב הוא מקום של מעבר של מכוניות ואנשים, ברמאללה הרחוב הוא המעבר אל העתיד. המצלמה תתבונן מעמדה קבועה משך 24 שעות אחר התרחשויות קטנות המתרחשות ברחוב. התיאוריה של הקבוע והמשתנה מתהפכת והרחוב הופך להיות הגיבור של העלילה.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן.

"הקומה ה-13", חנות תקליטים יד שנייה בתל אביב, היא חנות אינטימית מאוד, קטנה, צפופה, שהמבקרים בה מעטים. עבור מי שהמוזיקה עבורו היא אהבה גדולה, במיוחד רוק אלטרנטיבי, פאנק ומוזיקה ניסיונית, מוצא בחנות את הזמן, השקט והחופש לחטט, לחפש ולנבור בערמת התקליטים המונחים על מדפים עמוסים, ולפעמים בתוך ארגזים על הרצפה, ולגלות בהם אוצרות. לעיתים אני מוצא עצמי שם לבד – מתבודד במשך שעות עם התקליטים. לעיתים מצטרפים הקונים הקבועים האחרים ומדי פעם חדשים, הנמשכים פנימה בעקבות הצלילים למסע מוזיקלי אינטימי.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

רחוב נווה שאנן הופך בימי שבתות וחגים למקום של התחברות ועניין לעובדים הזרים החיים באזור תל אביב-דרום. הסרט בוחן את ההשתנות של הרחוב – רחוב הנעליים, את האופן בו מחיים העובדים הזרים את המקום והופכים אותו לשלהם. כלומר, ללא מקום ישראלי ולשום מקום אחר, בהיותם באים ממקומות שונים ברחבי העולם. האופן בו מקום מאופיין ומסוגנן כמו רחוב נווה שאנן הופך לזירה של קשרים ארעיים בין עובדים זרים שאין להם שום דבר משותף מלבד הקרבה הזו לרחוב, למקום של המפגש, לשום המקום המסוגל לאכלס אותם ואת השמחה הקטנה שלהם ביום המנוחה. הרחוב מרתק אותי באחרות המאושרת שלו, בהנאה האמיתית הנראית ועולה מהשמחה של החג.

מתוך "פרויקט מקום".
יזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

חגיגות ההמונים את זכייתה של קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב בגביע אירופה ברחובות העיר תל אביב החלה בזרימה מדרום של טור מכוניות לאורך שד' רוטשילד מתחת לחלון ביתי. השירה, הצפצופים ושאגות השמחה פיתו אותי להצטרף אל ההמון הנוהר אל ככר רבין. מאות אלפים גדשו את הככר ואת הרחובות המובילים אליה. האזור נסגר על ידי המשטרה ופקקי התנועה הצטברו אל מול המחסומים. מעבר להם נראו התפרצויות ספונטניות של שמחה על הזכיה בגביע. אלה הפכו בהדרגה להשתוללות יצרית שהופנתה לכל עבר ולכל עובר אורח. ההמון הפך לגוף גועש וזועק החוגג את כיבושה של אירופה ומאיים לפרוק מתחים ויצרים מודחקים אחרים.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

הסרט עוסק בתרגום הבנאלי, הנהנתני והגס, של האדם את הסביבה הטבעית הייחודית כל כך של ים המלח. אל מול הנוף הפתוח, המדברי, בעל כח כבידה גדול ביותר, מצבור של מינרלים – בו התקיימו בעבר חיים רוחניים וסגפניים – עומד לו עתה האדם החדש: הנופש הישראלי.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

אחד הביקורים הקבועים בביתה של לאה המורטת. שעווה מתחממת על הגז ולידה סיר עם קוסקוס וירקות. אני מתפשטת, נשארת עם חלק תחתון ומתיישבת על השרפרף. היא מורחת את השעווה על העור שלי, אני כמעט נשרפת. אני מספרת לה על בן הזוג החדש שלי. היא מספרת איך החתונות שלה נגמרו… (רע). היא תולשת את השערות ואני צועקת. היא מספרת לי על הילדות שלה, איך הפכו אותה לשפחה בבית, בזמן שהחוט תולש לי את שערות השפם. אני מתבכיינת מכאב ולאה שרה אותו, כמו זמר מזרחי נוגה, היא כואבת ורגע אחר כך צוחקת, צועקת, ומורטת. שעה אינטימית רוויית צחוק וכאב במטבח הקטן שבביתה.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

בתערוכת היובל למדינה נבחר שטח תצוגה גדול, והופנו אנרגיה יצירתית ומשאבים רבים לתיאור המורשת הצבאית של ישראל. מגוון הנושאים המוצגים לקהל הרחב וסגנון ההמחשה שלהם יוצרים תמונה אירונית, לעיתים מעיקה, של מדינה ועם הנדמה כחי לעד על חרבו.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

אחד מזיכרונות הילדות החושניים היא ההליכה עם אבא שלי לשוק באר שבע כדי לקנות דגי קרפיון לארוחת יום שישי. המוכר היה חובט בראשו של הדג, עוטף אותו בנייר עיתון ומוסר לנו אותו לנסיעה הביתה. בבית מילאתי את האמבטיה מים והכנסתי את הדג פנימה. בכל פעם התרחש נס והדג קם לתחייה והתחיל לשחות. חווית ההצלה הייתה מרגשת. בעקבות זיכרון ילדות זה יצאתי לחפש בעיר מגורי תל אביב, מקום בו עדיין שוחים קרפיונים חיים, בדרך לצלחת ארוחת יום השישי. בפינת הדגים בסופרמרקט ברח' פנקס מוציא בן ציון הדייג להורג קרפיונים בחיוך כובש. " זה לא אני, זאת הגברת." הוא אומר לדג וחובט בראשו.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

הקניון משנע את המבקרים בו בעזרת מדרגות נעות, פרוזדורים רחבים ומעליות שקופות. זרם הקונים נע במסלולים אלו, אם לצרכי בילוי או לצרכי קניות. המעלית נבחרה בתור אתר צילום משום היותה מעט יוצאת דופן בתוך האתר. המעלית היא המקום בו הקונים, הזרים זה לזה, נאלצים להתקרב אחד לשני בצורה קצת מביכה, שרק תרוץ מגבלת השטח של המעלית מאפשר. שקיפותן של המעליות נועדה ליצור אשליה אופטית של חלל מרווח. נוכחות מצלמה בתוך חלל זה גורמת להפרת האיזון העדין שב"מסע" מסוג זה ומזמינה תגובות שונות של הקונים המצולמים. הצלם ומצלמתו אילמים ואדישים לתגובות הקונים.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

הסרט מתרחש סביב מפתן הדלת ומפגיש ילדה כבת 11 עם גבר בשנות ה-40 שמגיע להתקנת עינית בדלת של המשפחה. חילופי הדברים ביניהם, ונוכחותה המאיימת של הדלת המסתובבת על שני ציריה ומאיימת לנתק את הילדה מן העולם, ולכלוא אותה בביתה שאמור לגונן עליה, מייצרים מתיחות סביב אפשרות של תקיפה מינית של הילדה. אפשרות זו נשללת בסוף הסרט, הגבר מסיים את עבודתו והולך לדרכו. אז מסתבר לצופים שהדרמה הרגשית מתנהלת למעשה ביחסים בין הבת לאמה. האם חוזרת הביתה והילדה לא פותחת את הדלת לזרים, כמצוות אמה.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

החדר שלי מספר על תקופה בין הרגע בו קיבלתי חדר לבד בבית – מרפסת סגורה, ועד שעזבתי את הבית. זוהי תקופה שהתחילה אחרי מות אבי ומלחמת המפרץ והסתיימה לאחר רצח רבין והתגייסותי לצבא. הסרט מתאר את התקופה הזאת כפי שנשקפה מחלון חדרי ובין כתליו בבית של אמא שלי.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

גיבורי הסרט ניצבים במקומות שונים בעיר כמבנה ארכיטקטוני מדומה. הם משפריצים מים מן הפה והופכים למזרקות אנושיות, כבודדים, כזוגות ובקבוצות. נוכחותם מהווה הצעה לשילובם של מזרקות אנושיות על רקע נופים ארכיטקטוניים בתל אביב. נבחרו מספר אתרים להקמת המזרקות הללו, ביניהן רחובות באזור פלורנטין, שדרות ירושלים, ברחוב אילת ביפו, רחוב נוה שאנן באזור תחנה מרכזית הישנה, רחובות מזא"ה, יהודה הלוי, רש"י ושדרות רוטשילד במרכז העיר, רחוב אבן-גבירול ואזור בורסת היהלומים בגבול תל-אביב ורמת-גן. המקומות האלה קשורים לחיים האישיים של משתתפי הסרט – אלה ההופכים למזרקות אנושיות.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

"במרכז הדמוקרטיה המפוארת הזאת, בלב העיר הקדושה, עיר הנביאים, עיר המורשת התרבותית, במרכז הציוויליזציה החשובה הזאת נמצאת הכנסייה הרוסית. הבניינים היפהפיים האלה שמוקפים בבתי קפה, מסעדות, רחוב יפו וכל ההיסטוריה המיוצגת בהם, במרכז כל זה נמצאת ה'מוסקוביה' (כינוי לבית המעצר בו עוברים פלשתינאים עינויים). לאף אחד אין מושג מה קורה מאחורי הפסדה הזאת. שם נמצא הגיהנום. שם אתה מתפלל למות." דבריו של ג'מאל עמרו מביר זית, לאחר עשרים וחמישה ימי מעצר ועינויים ע"י השב"כ. הסרט פורס את הסיפור המורכב, העשיר ורב הפנים של מקום זה. "מגרש הרוסים" כתמצית ההוויה הירושלמית מלאת הניגודים בהיסטוריה, בארכיטקטורה, בהרכבה הדתי ובמרקם האנושי שלה. בית משפט שלום מול מרתף עינויים של השב"כ. מוסדות הרדיו מול מוסדות העירייה. פאבים השוקקים בבילויי לילה מול מרכז מסחרי סואן ביום. ארכיטקטורה דתית מפוארת מול גדרות תיל וחומת בטון. אנשים הממהרים לעבודתם מול פלשתינאים הממתינים שעות ארוכות לברר את גורל קרוביהם.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

"בלומפילד זה הבית שלי, אין לי בית אחר" מצהיר חזי, מנהל התחזוקה של אצטדיון הכדורגל "בלומפילד". עבור חזי, שהמשרה בבלומפילד עזרה לו להשתקם ולהתחיל בחיים חדשים אחרי גירושיו מאשתו, בלומפילד הוא הרבה יותר ממגרש כדורגל או מקום עבודה רגיל. משך השבוע מתחזק ומכין חזי את המגרש למשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל העומד להיות משודר בטלוויזיה. בשבת, אחרי שהכל מוכן, חזי מתלבש יפה, מחכה להפעלת המצלמות המסקרות את המשחק ומקווה לרגע בו תקלוט אחת מהן את דמותו, כדי שבנו, היושב בבית גרושתו, מול מסך הטלוויזיה, יזכה לראות את אבא נכנס אליהם הביתה, הישר לסלון.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

בין קריית-אתא והעיר שפרעם, על גבעה שבראשה מתנוסס מוסד גילעם לעבריינים צעירים, שכנה בשנות החמישים מעברת שפרעם. זהו מדרון מכוסה עצי-מחט ושיחים שביניהם נותרו פלטות הבטון של צריפי-העץ. הבטונאדות הנראות כיום כמו מצבות, הן עדות לחיים תוססים שהיו. הבמאי, שבילה שם ארבע שנים כילד וכנער, שפונק על-ידי הוריו ומשפחתו, מכתיר את עצמו בתואר "נסיך המעברה", ומספר שבניגוד לסטריאוטיפ הרווח כאילו חיי מעברה היו סיוט מתמשך, החיים במעברה הזו היו אפילו עליזים. יוצאי-מצרים האופטימיים לא ויתרו על מסיבות הריקודים שאפיינו את חייהם באלכסנדריה ובקהיר. תוך כדי כך מגיחים מן העבר זוגות-זוגות לבושים במיטב בגדיהם ומתקיים נשף ריקודים סוריאליסטי לאורו של פנס "לוקס" מרצד.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

סיפורו הקצר של חנוך לוין "מיומנה של נערה עיוורת" מושמע מפיהם של ארבעה מהגרים שאינם שולטים בעברית, ערבי ישראלי ושני ישראלים דוברי עברית רהוטה. הסיפור הגרוטסקי מתאר מעידות וחבלות חוזרות ונשנות של נערה עיוורת וצופיה הצוחקים לאידה. המקום הוא מקום של השפה ושל פנים המשקפים תרבות. הסרט הוא פורטרט של שבעה אנשים העוסק בפיזיונומיה, בקול ובשפת גוף. הרצף הוא הקראת הסיפור לפני המצלמה.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

במרכז התמונה בריכה ביתית מתנפחת מרובעת וגדולה. כ- 30 דמויות עולות מן המים אחת אחרי השנייה ובקצב שונה, הדמויות מחייכות שואפות אויר וצוללות חזרה, כל אחת ממקום אחר בבריכה במגוון גילאים ובגדי-ים. איך הבריכה מצליחה להכיל כל כך הרבה אנשים וכיצד הם מצליחים להישאר מתחת למים במשך זמן .

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

במהלך צילומי פרסומת בעיר הדרומית דימונה מתרחשת שרשרת של פשעים- גניבה קלה מובילה לבגידה באור יום שמובילה לפשע האולטימטיבי- רצח.
א' מכייס את ב' הבוגדת עם ג' ב- ד' שנרצח ע"י ה'. הקורבן הוא הפושע והקטליזאטור של הפשע העתידי , כאיומו החרישי של מטוס הסופר דימונה בשמי העיר.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

סרטון פרסומת לחברה פיקטיבית בשם "PROTEZA" שמוכרת פרוטזות (בארץ ישנן מספר חברות כאלה). הסרטון יעשה שימוש באותם כלים מוכרים של עולם הפרסום כדי למכור מוצר שאף אחד לא מעלה על דעתו לפרסם, מוצר שהוא כמעט בבחינת טאבו. מחד יהיה הסרטון בעל מראה מסוגנן מאוד בדומה לסרטונים ומודעות פרסומת שנעשים לבשמים, מטבחים או מכוניות יוקרה, ומאידך הוא יהיה מעין טייק-אופ קולנועי – ארוך מחצי דקה, מחוספס ונועז יותר – על הפורמט השגור.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

ששון ושמחה הם שתי בובות פלסטיק לבושות ע"פ ההלכה כחסידים, הן רוקדות ריקוד חסידי לצלילי שיר בהודית. הבובות מוכרות ואהובות בקהילה. הסרט מתאר את סיפור ריקודם של הבובות שנראה כרווי בלהט האמונה והמסורת, אך ממבט שני מעורר הריקוד מבוכה מכיוון שהוא עמוס במחוות ארוטיות. ששון ושמחה מבצעים למעשה מופע דראג חסידי כי מתחת לבגדי החסידים יש מבנה גוף נשי לגמרי. הסרט ינסה לחקור כיצד הופך מופע דראג חסידי למוצר צריכה בידורי בחברה מסורתית קשוחה.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

עבודה קצרצרה זו מתחזה ל"בקרוב" של סרט. מי שמבצע את פעולת המכירה הזו הוא ילד כבן תשע שמדבר על הסרט באנגלית – למרות שהוא אינו דובר או מבין את השפה. ה"פלא" הזה מתאפשר מכך שהילד קורא טרנסליטרציה של הטקסט לאותיות עבריות.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

סרטון תדמית תיירותי למכונת קפה ציבורית , שיוצרת סביבה פינת חן, מפגש נחמה ומנוחה בעיר תל אביב. זה סרטון המפתה תיירים ותושבי קבע להגיע אל מכונת הקפה הציבורית , לשבת לנוח וליהנות מקסם מכונת הקפה, המקום וההתרחשות סביבה.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס

יצירת עימות המעלה שאלות הנוגעות למטרופולין הווירטואלי. לדרכי צפייה, אטרקטיביות של דימוי וחשיבות המושג אקשן. העבודה עוסקת בפלישה לסטים ולסיטואציות טלוויזיוניות מוכרות, במטרה ליצור נוכחות שהיא זרה לחוקים הבונים אותם, כדימוי המשדר פרסומת סמויה לסביבה זרה.

מתוך פרויקט: "ונעבור לפרסומות…"
אוצר: דורון סולומונס.

פנטזיה עתידנית מדאיגה במיוחד המבוססת על סיפורו של בן מרכוס.
בסיפור מתוארות הוראות הפעלה לקעקועי המחר. על רקע הסיפור, ניר ברגמן מצייר עולם אפוקליפטי ומטריד שבו אין פרטיות והרשויות שולטות, עולם שבו בני אדם יכולים להיות שקופים ו"האחר" מדוכא.
הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

מבוסס על סיפור אלטרנטיבי לגירוש מגן העדן מאת ג'ונתן ספרן פויר. אדם וחווה עוברים לגור יחד, אלא שהפעם אין נחש להאשים או אלוהים להתיירא מפניו, רק שני אנשים שמנסים להסתדר זה עם זו, תפוח אחד ועלה תאנה. הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

מבוסס על סיפורה של איימי בנדר.
נערה שנופלת קורבן לתקיפה במטע תפוחים. במקביל לסיפור הסרט מלווה שני אחים צעירים שמגלים בשעת משחק בבית סבם, את חדוות האכזריות.
הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

אלגוריה סוריאליסטית על פי סיפורה של לידיה דייויס.
הסרט עוקב אחר אחר ילדה צעירה שביתה והסובבים אותה הולכים ומתפוררים, עד לסוף הבלתי נמנע.
הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

האדמה והאמונה, לאו דווקא לפי סדר זה, הם חוט השני שכרוך בנרטיב של הקמת מפעל ההתנחלויות. עכשיו, כשחרבם של ארה"ב ואירופה מתנופפת מעל ראשם של המתנחלים, הפינוי העתידי הוא רק עניין של זמן. חוות גלעד היא הזירה, המתאבקים הם: מתנחלים, כוחות הבטחון ופלשתינאים. החוות הוקמה ב 2002 נקמה להרצחו של גלעד זר שנרצח במארב מתוכנן של מחבלים בשומרון. איתי אח של גלעד, נצר למשפחה מיוחסת מקים עם אשתו בצי את החווה שנהרסה מספר פעמים אך מעולם לא ננטשה.

במעקב יומיומי ולאורך 6 שנים, הסרט מפענח את החידה מי הם אותם "שליחי האל", האם הם חצי היפים, משיחיים, פונדמנטליסטים, נוער מנותק, נושר, או גואלי ארץ ישראל. וכמה זמן יהיו כאלה? הם כאן להישאר ולהטביע את חותמם.

הם סוגדים לרבי נחמן, ולא מבינים למה השב"כ מטריד במקום להילחם באויב האמיתי- הפלשתינאים, כי הכניסו שתי כאפות לערבי שעצבן אותם, הם הקימו את חוות גלעד באופן לא חוקי, והפכו את המקום למאחז משגשג, המפעל שמעסיק נערי גבעות לבניית הקרוואנים ובונה את הגדה המערבית בניחוח יהודי. למרות מעצרים ופינויים הם נחושים ולא מתכוונים לוותר על אף שעל אדמה.

הסרט שודר גם כסדרה ברשות השידור – ערוץ 1 (60 דקות לפרק)

פרק 1 – זכות אבות
"נוער הגבעות הוא כל המתנחלים ביהודה ושומרון, גם אם נכרסם אבנים בחוות גלעד מפה לא נזוז", כך פותח משה זר בן ה-79 המשמש כאבא הרוחני של המאחזים את הסדרה "שליחי האל".
כבר בשבעה להירצחו של גלעד זר הבן הבכור של משה ויעל זר, מחליט אבי המשפחה להקים 6 יישובים על גבעות השומרון בתגובה לרצח. התמיכה בהקמת הישובים מגיעה מראש הממשלה דאז אריאל שרון. חוד החנית של תג המחיר הזה הוא חוות גלעד. המשימה מוטלת על איתי ואשתו בצי. הם משלבים אג'נדה פוליטית ועבודה עברית, ומקימים את החווה ובה מפעל לבניית קרוונים. הם מתעמתים עם תושבי האזור הפלשתינים, עם חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב ומציבים תמרור בוטה מול יכולתה של הממשלה להחליט על המתרחש בגבעות השומרון.
הפרק בוחן את המסר שמעמידה חבורת חוות גלעד בחדות כלפי שלטון החוק והחברה הישראלית, גם את יכולתם להשפיע על המציאות הישראלית ועל הסכסוך הישראלי פלשתיני.

פרק 2 – המשולש הקדוש: ארץ ישראל, עם ישראל, ותורת ישראל
"החווה מסמלת את העקשנות היהודית להתיישב בחבלי ארץ ששייכים ליהודים, הם נאחזים בקרקע בכל מחיר וכך צריך להיות". גרשון מסיקה ראש המועצה האזורית שומרון, מתייחס לחווה בזהירות רבה, דורש מהם לציית לחוק אבל נותן לאנשיה צידוק אידאולוגי.
חוות גלעד נמצאת על קו התפר בין מאחז ארעי לכאורה, לא חוקי , לבין ישוב קבע. וראש המועצה מתנדנד בין חובתו לחוקי המדינה לבין מחוייבותו לאנשי החווה החיים בשטח המועצה.
איתי זר נמצא בכלא. בהיעדרו מתעוררים סדקים ראשונים בהתנהלות החבורה המנהלת את החווה.  כלפי חוץ משדרים בחווה עסקים כרגיל, אבל בתוך החווה שורר כאוס מוחלט, החווה נקלעת לחובות ונשארת ללא חשמל. במשך חצי שנת ההקפאה הם בונים בלילות ובזהירות רבה. נשות החווה מתחננות בפני הנערים להימנע מעימות, הן רוצות לשנות את התדמית הקיצונית שדבקה בהם.
שאלת כוחו של השלטון הרשמי מול כוחם של פורעי החוק העצמאיים בעיני עצמם עולה במלוא חריפותה. מי שולט באזור ומי אחראי על המתרחש בחווה? מערב פרוע או מדינת חוק?

פרק 3 – אתה בחרתנו
"החווה היא לא מקום של בנאדם אחד" טוענים חברים אחדים בחווה ואילו המנהיג עונה להם: "אני בא ממקום של כוח, כולם מכירים אותי ויודעים מה אני שווה". מתפתחת מחנאות מקומית שתוצאותיה עלולות להביא לפירוק חברתי.
מפסגת זאב בירושלים מקום מעצרו של איתי, נראית חוות גלעד טבולה בצבעים קודרים. האם היא יישוב של גורו? שליט יחיד או יישוב דמוקרטי שיכול להתנהל גם בידי אחרים כאשר המנהיג במעצר בית?
שישה צעירים תושבי החווה נעצרים ומובאים לחקירה. המעצר מכניס את תושבי החווה לחשבון נפש על הבחירה לחיות בחווה. עימות קשה מתפתח בין חברי הוועד. כמעט שנה חלפה מאז שאיתי מוחזק במעצר בית הרחק מביתו. בית המשפט משחרר אותו בתנאים מגבילים ומאפשר לו לחזור לחווה, הוא מתקבל בשמחה רבה והתרגשות גדולה מלווה את החווה בשובו של "המנהיג".
במשך תקופה של שלוש וחצי שנים נפתחו לאיתי זר תיקים רבים ע"י המשטרה. האם הוא יורשע? האם יזוכה? ואיך המהלכים של מערכת החוק והמשפט ישפיעו על מעמדו בחוה ועל יכולתו להמשיך להשפיע על המציאות הישראלית ביהודה ושומרון?

שואת היהודים בשטחי ברית המועצות לשעבר נותרה עלומה במשך עשרות שנים אחרי סיום המלחמה. מסיבות אידיאולוגיות ופוליטיות לא הכיר השלטון הסובייטי בייחודיות הטראגית של השמדת היהודים ע"י הנאצים. לאחר שבע שנים של הובלת פרויקט "יד ושם" של חיפוש שמות קורבנות השואה בבריה"מ, יוצא הבמאי בוריס מפציר למסע שטרם נראה על המסך – מסע של השבת זיכרון השואה שהועלמה. ב"שומרי הזיכרון", פורס בוריס מפציר תמונה מקיפה ומדוייקת של אירועי השואה בבלארוס. שומרי הזיכרון – הם עדים יהודים ולא יהודים ולצידם אוספי הזיכרון החיים במקום.

"מוסרות: עדויות על אובדן האמהות" תערוכתה של מלי דה- קאלו, פרויקט וידאו אנסטליישן.
שמונה סרטי וידאו בארבע ערוצי הקרנה. העדויות נמסרות בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית.

בפרויקט זה דה-קאלו מחברת אסטרטגיה קולנועית של ""story telling" לבין שפת האמנות, כדי לספר את סיפורן של אמהות המנותקות מילדיהן בעקבות פרוק התא המשפחתי. בתערוכה דה-קאלו בונה מחדש את אותו "בית מפורק" על ידי חיבור מחדש של החללים הביתיים לכדי עבודה אחת. דה-קאלו מפגישה את הצופים עם דמות המספרת "בתוך הבית" ובכך מעודדת הקשבה שיש בה מעורבות רגשית חזקה. הפרויקט נבנה מתוך תפישה של אמנות כסוכן לשינוי חברתי.

פרק מתוך הסדרה MADE IN ISRAEL

סיפור הקמתה של תעשיית האנרגיה הישראלית. התמודדותה של ישראל הענייה במשאבי טבע, עם הצורך לספק אנרגיה לתושביה והשאיפה לעצמאות אנרגטית. השפעתה של התעשייה על כלל התעשיות הישראליות והשינויים שעברה לאורך השנים עם כניסת גורמים חדשים למשוואה, כמו המודעות ההולכת וגוברת לאיכות הסביבה, הניסיון למצוא מקורות אנרגיה חלופיים כמו אנרגית שמש ורוח ושינוי מפת האנרגיה הישראלית לאחר מציאת מקורות גז טבעי. כמו גם מבט ביקורתי על חלוקת הרווחים ממשאבי הטבע החדשים בין המדינה לבין הטייקונים.

פרק מתוך הסדרה MADE IN ISRAEL

סיפור הקמתה של תעשיית ההיי-טק הישראלית. כיצד הפכה מדינת ישראל, תוך מספר עשורים, לענקית היי טק מהמצליחות בעולם? מסע בעקבות התפתחותו ההיסטורית של הענף הכולל עצירה בכמה מהתחנות החשובות בהיסטוריה הקצרה שלו.  השפעת תעשיית ההיי-טק המקומית על זו העולמית, ההצלחות הגדולות שלו כמו: המחשב הציוני הראשון והדיסק און-קי, כמו גם דיון בבעיות הקיימות בענף כמו תרבות האקזיט, המגזרים שאינם לוקחים חלק בחגיגת ההיי-טק המקומית והמחיר האישי אותו נאלצים לשלם יזמי ההיי-טק המקומיים, כדי לשרוד בענף התחרותי.

פרק מתוך הסדרה MADE IN ISRAEL

סיפור הקמתה של תעשיית היהלומים המקומית, דרך המסע אותו עושה היהלום מבטן האדמה ועד לאצבעה של כמעט כל אישה בישראל, מניסיונות הכרייה המקומיים דרך מלטשות ופועלי היצור, הסוחרים המקומיים ועד לחנויות התכשיטים המקומיות. הדמויות אשר עיצבו את התעשייה המקומית והפכו אותה לאחת מהתעשיות המשפיעות והמצליחות ביותר על הכלכלה הישראלית, התחנות החשובות בהתפתחותה לאורך השנים כמו שנות הזוהר מחד ומאידך המשברים הרבים אותם נאלצה התעשייה לשרוד. כמו גם דיון ביקורתי על הסגירות של התעשייה, הבידול אותו היא משמרת ושיטות המסחר השנויות במחלוקת.

פרק מתוך הסדרה MADE IN ISRAEL

סיפור הקמתה של תעשיית המזון הישראלית, שעל אף קשיים רבים, הפכה לתעשייה מקומית משגשגת. החל מימי ראשיתה, דרך החקלאות המקומית, הקמת מפעלי הייצור הגדולים כמו: תנובה, אוסם, שטראוס, תלמה, יצוא מוצרי מזון ישראלים לחו"ל ועד לתפקידן המכריע של רשתות שיווק המזון בשרשרת הייצור. כמו גם מבט ביקורתי על המבנה הריכוזי של התעשייה, השפעתה על יוקר המחיה בישראל ועל הכלכלה הישראלית כולה.

פרק מתוך הסדרה MADE IN ISRAEL

סיפור הקמתה של אחת מהתעשיות הגדולות בישראל, שהחלה כצורך הישרדותי אקוטי, של ה-"מדינה שבדרך" המוקפת במדינות אויב והפכה, תוך זמן קצר, לאחד מענפי הייצור והיצוא המשפיעים ביותר על כלכלתה של מדינת ישראל. עצירה בכמה מהתחנות והמוצרים החשובים של התעשייה לאורך השנים, כמו- העוזי, טנק המרכבה, הלביא, המל"ט וכיפת ברזל. תרומתה של התעשייה לייצור המקומי, כמו גם דיון ביקורתי על מבנה הבעלות של התעשייה, הקשר הסימביוטי שלה לארצות הברית ושאלות מוסריות כמו- למי מוכנה ישראל למכור את אמצעי הלחימה אותם היא מייצרת.

סדרה הסוקרת באופן מקיף את תולדות התעשייה הישראלית, כאשר כל פרק מתמקד בענף תעשייה ישראלי מצליח אחר ומספר את סיפורו מראשיתו ועד ימינו. הדרך אל ליבה של כל אחת מהתעשיות נעשית ע"י מסע מסעיר אל תהליכי הייצור, מקורות ההשראה, הקשיים והצרכים שהביאו לפיתוחה. הסדרה מלווה בראיונות עם אישים מובילים ודמויות מפתח מתוך התעשיות השונות, אשר תרמו מחזונם וכישרונם על מנת להפוך את התעשייה המקומית למצליחה.

תעשיית המזון / אבידע לבני
התעשייה הביטחונית / עופר ויצמן
תעשיית היהלומים / עדי פרוסט
תעשיית ההיי-טק / גידי יהושע
תעשיית האנרגיה / תור בן-מיור

פרויקט קולנוע ייחודי של יצירה עכשווית, אשר שורשיה נטועים בעבר הקולנוע הישראלי. סדרת דרמות קצרות מקוריות, בהשראתם של קלאסיקות בעלות חשיבות בתולדות הקולנוע המקומי. הסדרה מתווכת בין דור העתיד של הקולנוענים בארץ, לבין מי שהניחו את היסודות לפנתיאון הקולנוע הישראלי, ומפיחה חיים חדשים ביצירתם של אורי זוהר, אסי דיין, שבי גביזון, בועז דוידזון, רפי בוקאי ואחרים.

הסרטים המשתתפים:

• "שחקן ספסל" – גיל וינשטיין (23 דקות).
• "זאזאלנד" – מעיין כהן (12 דקות).
• "הפקח" – אורי בן-יוסף, אלעד גולדמן (18 דקות).
• "אינתַ עומרי" – עדיה אמרי-אור (23 דקות).
• "דובדבנים" – נועה אושרוב (14 דקות).
• "התרוממות רוח" – אופיר בן שמעון (20 דקות).
• "תומאס הולך" – יובל סגל (12 דקות).
• "הגן" – הוד וינטר (14 דקות).

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה לסרט "השמלה" (ג'אד נאמן, 1970) ולסגנונו האמנותי והעדין.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה לסרט "השוטר אזולאי", הוא סיפור ימי עבודתו האחרונים של פקח חניה קשוח ומיתולוגי בת"א, עת יציאתו לגמלאות.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

25 שנה אחרי "חולה אהבה בשיכון ג'" (שבי גביזון, 1995), ויקטור הוא חוזר בתשובה. יום אחד הוא נקלע לתל אביב ופוגש את אנה, ברמנית צעירה וחייכנית.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה נשית ל"אסקימו לימון" (בועז דוידזון, 1978). יולי (דינה סנדרסון), בת 17, מאוהבת בדניאל מהשכבה מעליה, אבל בחיים לא תודה בזה. תמרה (דנה מיינרט), החברה הכי טובה שלה, רואה הכל. הלילה במסיבה של דניאל, תמרה תדחף את יולי לעשות מעשה.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה ל"אוונטי פופולו" (רפי בוקאי 1986). צוות חיילים מעורב נשלח ביום כיפור לתגבר מוצב צבאי קטן ושכוח אל בצפון רמת בגולן. כאשר מתברר כי המקום ריק מאדם, מפקד הכוח מחליט שלא לדווח על העדרם של החיילים שאמורים היו לאייש את המוצב, עד שיתברר היכן הם. מאותו רגע, דבר לא מתנהל כמתוכנן.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה לסרט "נגוע" (עמוס גוטמן, 1983). רמי ברוך מגלם את רובי, במאי קולנוע מזדקן, המביים מיוזיקל ערפדים הומו-אירוטי, המתרחש בגן העצמאות בתל-אביב. אט-אט משתלטת ההזיה הקולנועית על המציאות.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

זאזא, גיבור "חתונה מאוחרת" (דובר קוסאשווילי, 2001), הופך בסרט המחווה לאביו של גור, הומוסקסואל, שמחליט ביום בו מציגים לו את כלתו המיועדת, כי הגיע הזמן לשתף את המשפחה בסוד זהותו המינית.

מתוך: "קצר:ארוך – מחווה לקולנוע הישראלי".

מחווה לסרט "עיניים גדולות" (אורי זוהר, 1974). מאמן כדורסל ואיש בוהמה שחזר בתשובה, חוזר למחוזות נעוריו כדי לפגוש אהבה ישנה.

"המקוללים" היא סדרת דוקו-דרמה ב-5 פרקים, שמבקשת לבחון את רעיון האמן הטוטלי, ולבדוק האם, ועד כמה, אנחנו מוכנים כיום לשלם מחיר עבור האמת היצירתית שבוערת בנו. דרך שילוב של תיעוד ושחזור, היא עוקבת אחר ארבעה יוצרים ישראלים – הסופר פנחס שדה, הפילוסוף משה קרוי, המשוררת יונה וולך והציירת אביבה אורי.

פרק 1 – פנחס שדה
בשנות הששים והשבעים, "החיים כמשל" היה ספר פולחן. מאיר ויזלטיר תיאר אותו פעם כ"התגלות בקנה מידה של שילוח הספוטניק לחלל". צעירים הלכו אחרי פנחס שדה כמו נביא, דפקו בביתו בחצות הלילה. חגי, נער מיוסר ואובדני בקיבוץ דתי, הוא אחד מאלו. הוא מרגיש ששדה יכול לשנות את חייו, אולי להציל אותם. הוא מחליט לאזור אומץ ולהפגש עם שדה, ולצלם אותו במצלמת הסופר 8 הקטנה שלו. דפיקה אחת בדלת פותחת מערכת יחסים המתפרשת על פני 30 שנה, במהלכן יתעד חגי את שדה, עד מותו: ההערצה הופכת לכעס וביקורת, ולבסוף להשלמה. בתוך כך, נחשפת תפיסת החיים הטוטלית של שדה, הנשים הצעירות שהקיפו אותו כל חייו, האנשים הצעירים שהתאבדו סביבו, השערוריות – וגם ספריו ושיריו.

פרק 2 – יונה וולך
בשנתיים האחרונות לחייה של המשוררת יונה וולך, היא הפכה בבת אחת לדמות ציבורית: השיר "תפילין" עורר שערורייה תרבותית ופוליטית עזה, שיריה שהולחנו הפכו ללהיטי רדיו, וההתמודדות שלה עם מחלת הסרטן סוקרה מקרוב בכל כלי תקשורת. חגי, שנפגש עם יונה פעם אחת בגיל ההתבגרות ונחשף אז באחת לאכזריות ולטירוף המוכרים שלה – חוזר אליה בשנים האלו ומתעד את חשבון הנפש המאוחר שלה, ואת אהבתה לגבר הצעיר שחי איתה. יונה מדברת כמו שהיא כותבת וחיה – באינטנסיביות אינסופית, ביופי לשוני משכר, באומץ נדיר.

פרק 3 – משה קרוי
מעט אחרי מלחמת יום הכיפורים, התפרסם בארץ ספר פילוסופי קטן בשם "חיים על פי השכל". משה קרוי, ד"ר לפילוסופיה בן 25, הפך למעין גורו מקומי למשך שנה אחת סוערת. תורת "האגואיזם הרציונלי" שפיתח נפלה על אזניים כרויות, שמאסו באידיאולוגיות שקרסו. חגי, עכשיו לקראת גיוס, הופך לתלמידו של קרוי ומתעד גם אותו. הוא עוקב לאורך השנים אחרי המהפכים הדרמטיים בתורתו של קרוי ובחייו, ומגיע עד אוסטרליה כדי להתעמת איתו על מה שנראה בתחילה כמו חזרה בתשובה, או טירוף. הסיפור הלא ייאמן על משה קרוי הוא אחד הקיצוניים שידע המקום הזה, על גאון ששילם כל מחיר אפשרי למען החתירה הבלתי מתפשרת שלו אל האמת.

פרק 4 – אביבה אורי
האמנית אביבה אורי היא כנראה האשה המשמעותית והמשפיעה ביותר בתולדות האמנות הישראלית המודרנית. פריצתה המאוחרת באמצע שנות השבעים שימשה השראה לדור חדש של אמנים, שהפכו אותה למושא הערצתם. חגי מתחיל לתעד אותה בשנים הללו, ואת אהבתה הגדולה מהחיים לבעלה הזקן, הצייר משה הנדלר – זוג סוער שהאמנות היא כל עולמם. אבל לאורך השנים נחשפים עוד ועוד סודות על חייה של אורי, על המחיר ששילמה היא והקרובים אליה בעבור התמסרותה הטוטלית לאמנות שלה, עד למותה הטראגי.

פרק 5 – אפילוג

כיצד מערכות החינוך הישראלית והפלסטינית מלמדות את ההיסטוריה של שני הלאומים? 'זו הארץ שלי' עוקב במשך שנת לימודים שלמה אחרי כמה מורים, פלסטינים וישראלים, ברמאללה, חיפה, נווה שלום, שכם, בהתנחלות איתמר ובכפר הפלסטיני בילעין.

באמצעות הדיונים עם תלמידיהם והתכתיבים שכופה על המורים המערכת בתוכה הם פועלים, הסרט מבקש לבחון את השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני על הדורות הבאים.

סדרה תיעודית בחמישה פרקים.

כור ההיתוך של אוכלוסיית ארץ ישראל של תחילת המאה ה-20 וכור ההיתוך של החברה הישראלית שלאחר הקמת מדינת ישראל כפי שהיא נראית היטב בלבושה לאורך תקופה של כמאה שנות התיישבות. לבוש שדרכו מאופיינות מסורות, נרכשות תדמיות, נוצרות תרבויות חדשות ומושפעים בני אדם במגוון תחומי החיים. פוליטיקאים, גנרלים, זמרים, אנשי עסקים, חקלאים דוגמניות תלמידי ישיבה בני הדת היהודית, הנוצרית המוסלמית, ודוברי עשרות שפות שהתרכזו בישראל ויצרו כאן שיח שלם דרך הבגדים שלבשו או פשטו מעליהם.

פרק 1 – "חלוצים באופנה"

פרק 2 – "בגדים לכול"

פרק 3  – "מדים במודה"

פרק 4 – "תופרים חליפות"

פרק 5 – "עם הבגד"

פסיפס תיעודי שמתבונן ברגע אחד ארוך ומתמשך של התפוררות חברתית. בין הקיץ שישבו בו צעירים על שדרות רוטשילד ולרגע דיברו וחשבו על סולידריות חברתית, ובין אדם בן שמונים שמחפש אוכל בפחים של ישראל היום, מפרידה תהום שלמה. תהום של ייאוש ואבדן אמונה, תהום של פערים שהולכים ומתעצמים בין עשירים לעניים.
שבעה במאים יצאו לצלם גיבורים וסיפורים שנעים בין הקצוות של התהום הזו. אבא שלא יכול לתת מים לבתו התינוקות כי תאגיד המים ניתק אותו מהזרם בגלל חוב, חדר מיון שקורס תחת העומס, אבא שפלש למקלט ושם בנה לעצמו ולבתו הקטנה בית זמני, מתווכת בשכונת פאר מגודרת היטב, אחד שקונה לקסוס בשמונה מאות אלף שקל ואמא שיושבת בבית קטן וצפוף עם תינוקת רעבה ביד אחת ובלון גז ביד השנייה.

מרים אל קוואדר, צלמת חתונות בדואית, אם לשבעה, המתגוררת באחד הכפרים הלא מוכרים המוזנחים ביותר בנגב, חושפת דרך עדשות מצלמתה את עולם החתונות הבדואיות, כשהמצוקה העיקרית העולה ממנו היא הפוליגמיה. זהו סיפורן של שלוש נשים עצמאיות, משכילות יחסית, המנסות לשרוד כל אחת בדרכה במציאות החיים הפוליגמית. האחת כאישה ראשונה, החיה בפחד מתמיד שבעלה יביא לביתה אישה שנייה. השתיים האחרות נגררות להינשא לגברים נשואים ולהפוך לנשים שניות, המשתפות פעולה בעל כורחן עם השיטה שהן בוחלות בה או מפחדות ממנה. הטרגדיות המשפחתיות המובאות בסרט מצביעות על כוח ההישרדות של שיטות חברתיות ועוולותיהן, הנשענות בדרך כלל על שיתוף הפעולה החצוי של הקורבנות.

מיצג אמנות – ויקילנד היא זירת קרב פיזית בה מוצגות מלחמות עריכה בוויקיפדיה, כלומר ערכים בוויקיפדיה ששני צדדים עורכים אותם באופנים הסותרים אחד את השני. על מסך מוקרנים ערכים מוויקיפדיה, ואז האנשים שניצבים מול המסך הופכים למשתתפים בקרב על הגרסה.
חיישן מזהה את הצופים, משייך אותם לאחת משתי קבוצות לפי מיקומם, ומצמיד להם בועה שבה אחת הגרסאות. הבועה נעה לפי מיקום האנשים בקבוצה, כשהמטרה היא להעביר את הגרסה שלהם למרכז. כל אחת מהקבוצות מקבלת נקודות לפי הצלחתה, כשלבסוף אחת הקבוצות מנצחת והערך שנבחר מעודכן בוויקיפדיה האמיתית.

מיצג אמנות – מטביעת היד הראשונה על קיר המערה, דרך טביעת הרגל על הירח ועד לקיר הפייסבוק שלנו המלא בזיכרונות של חיינו – אנחנו עושים כל מה שניתן כדי שישאר מהגוף הזמני, הארעי והמתפורר שלנו זיכרון ממשי.
העבודה מייצרת מרחב שבו אנשים יכולים להתנסות באמצעות תנועה בנתינת ביטוי גופני-פיסי לזיכרון.
אנחנו מציעים מקום שבו דרך תנועת הגוף ומגע בחומר, המשתתפים מוזמנים 'להטביע' חלקים מגופם אל תוך ארכיון יחיד במינו של זיכרונות גופניים. הארכיון הזה הוא מצד אחד אנונימי ומצד שני מאפשר אינטראקציה אינטימית וגופנית עם אנשים שהיו באותו חלל בעבר ולא נפגשו מעולם

קרב פנים אל פנים מרתק ומסעיר מתחולל בבית המשפט ומחוצה לו, בין מוחמד בכרי, במאי ושחקן ישראלי ערבי, לבין חמישה חיילי מילואים שתובעים אותו בתביעת דיבה בטענה שסרטו "ג'נין ג'נין", בו הוא מראיין את תושבי מחנה הפליטים בג'נין מייד עם תום מבצע "חומת מגן" בשנת 2002, מתאר אותם ואת שאר חיילי צה"ל כפושעי מלחמה.

המשפט המתוקשר שנמשך כ-5 שנים מסתיים בפסק דין תמוה, אך מעורר שאלות אתיות הנוגעות לכל יוצר תיעודי, כאחריות היוצר לדברי דמויות הסרט ומהותה של האמת הדוקומנטארית.

שתי נשים, האחת פלסטינית מרמאללה והשנייה ישראלית, קיבוצניקית מעמק יזרעאל, מנסות להפוך את העסק המשותף שלהן לסיפור הצלחה כנגד כל הסיכויים. הסרט מתחיל בזמן של שקט ביטחוני ומסתיים בקיץ 2014, עם תחילת המלחמה.
וכשהמצב הביטחוני מתערער, העסקים מתחילים להסתבך והאמון שביניהן מתחיל להיפגע.

"מסע הנע בין קבלה, הרואין, כאוס וגאולה. במשך עשר שנים צילמתי את חיי ואת חיי אימי משתנים בקיצוניות. אמי ניצולת שואה, חוזרת בתשובה שהתחתנה עם האדמור מאשל"ג כשהיא בת 45 והוא בן 85. הוא לימד אותה את רזי הקבלה ואז נפטר. מאז אמי, הרבנית פייגה, עוסקת בנסיון להציל את העולם מפצצת האטום על ידי הפצת הקבלה. ומאידך, כל יום הולדת היא נלחמת בתשוקה להתפורר לרסיסי תוהו. אמא רצתה שאהיה למשיח שיעזור לה בהצלת העולם על ידי תורת הקבלה ובמקום זה, בגיל 14, ברחתי לרחובות תל אביב והפכתי לנרקומן, כשלבסוף אני מוצא את עצמי קולנוען בירושלים המספר את מסע חייו בסרט". זהו סרט החוקר והחותר לעבר המושג "בית".

במציאות הארצישראלית אין נוף משוחרר מסיפור. הנוף הוא אנשים, הנוף הוא חלומות, הנוף הוא אסונות, הנוף הוא הגיבור.

אנו יוצאים למסע שיט בן זמננו לאורכו המפותל של הירקון, ממוצאו בראש העין ועד לשפך הים בתל אביב, על מנת לספר את סיפורם הלא ידוע של מימיו. דרך שימוש בחומרים ארכיוניים נעבור בנקודות הציון שעיצבו את תהליך ההידרדרות המהיר של הנהר ונתחבר לזיכרונות הקולקטיביים הצרובים בתודעה הישראלית. כך תצטייר לה תמונה מלאה של הפיכת הירקון מנהר שוצף וטבעי לנחל מזוהם שמימיו מהווים סכנה, מים אשר במהלך השנים "נחטפו", זוהמו וכוסו. מים שמתקשרים לפחדים ומוות, מים שזוכרים, אוגרים ונוקמים את עלבונם.

"פתלתל" שם לראשונה את הנוף במרכז התמונה, לא כרקע לפעולות האדם אלא כגיבור העלילה.

סרט מסע קומי ומרגש. סיפורו של גבר בן 60, מקרין בקולנוע, שמפוטר מעבודתו ויוצא למסע בעקבות אהובת נעוריו. רוני (אלון אבוטבול) נוסע לארה"ב לבקר את אחיו, איתו לא דיבר שנים. האח, ג'ייקוב (רני בלייר), מספר לו שפגש לאחרונה את רייצ'ל, אותה אהובה המיתולוגית, ורוני יוצא למסע בצפון-מזרח ארה"ב כדי לחפש אותה. בדרך הוא פוגש בסטודנטית לקולנוע בשם מיילה (נרונה דה-מסדו קפלן), שמצלמת סרט תיעודי על "חרטות". מיילה עוזרת לרוני להתכונן למפגש עם רייצ'ל ובין השניים נרקמת מערכת יחסים קרובה במיוחד.

בשנות השמונים היתה הקליק להקת פאנק/גל חדש מצליחה ששרה בעברית מסרים אנטי חברתיים ופוליטיים. אחרי שני אלבומים שנחשבים לאלבומי מופת בתרבות הנגד הישראלית, עם שירים כמו "אמא אני לא רוצה להיגמל", "אל תדליקו לי נר" ו"אינקובטור", הקליק התפרקה. שלושים שנה אחרי, חברי הלהקה נפגשים כדי להתחיל מסע אחרון משותף, לעשות ביחד עוד דבר אחד לפני שיהיה מאוחר מדי.

ד"ר תמר ספרא היא רופאה גינקו-אונקולוגית. בקליניקה שלה היא מרפאה נשים מסרטן, אבל ברוב שעותיה היא מבשרת למטופלת אחר מטופלת כמה זמן נותר לה לחיות. היא רואה מטופלת בכל רבע שעה, לפעמים 20 מטופלות ביום כבסרט נע. דרמות אדירות מצטמצמות לרגע משני צדי השולחן. מנקודת מבטה של המטופלת, חייה הם חד-פעמיים, אך מנקודת מבטה של ד"ר ספרא, המטופלת, יקרה ככל שתהיה, היא עוד שם בערימת התיקים האינסופית שנערמת על שולחנה. יום אחד היא פוגשת במירב רפאל, צעירה, יפה, שנחושה לנצח את הסטטיסטיקה. האם מירב תנצח וד"ר ספרא תתחיל להאמין בניסים?

כששיר בת ה-12 נאלצת להכין עבודת שורשים "משעממת", היא פונה לאבא לשאול על העבר המשפחתי, אבל את המעט שהוא יודע הוא בוחר להסתיר. כשהוא מתחיל להתבונן בתמונות האנשים המאושרים מהעבר ומנסה להבין מה קרה להם, הוא מגלה סודות, טרגדיות ושתיקה של שלושה דורות. מלחמות, נטישה ויתמות, כפו עליהם מהלכים שלא תמיד בחרו. בין שביליו הצרים של הקיבוץ, עומד עוד סוד גדול אחד להתגלות לנערה, שכדרכם של צעירים אינה מודעת לשבריריותם של החיים.

מסע בעקבות חייו ויצירתו של אברהם חלפי, שחקן ומשורר, גיבור תרבות אלמוני ששאף כל ימיו לצמצם את עצמו "לכדי נקודה אלמונית", כמאמר אחד משיריו. חלפי נחשף לציבור הרחב רק בשנותיו האחרונות, בעזרתו של אריק איינשטיין, שהקליט למילותיו של חלפי את "עטור מצחך" – השיר הישראלי האהוב ביותר בכל הזמנים. הסרט חושף על מי נכתב שיר האהבה הנפלא הזה, ומי היה האדם והאמן שעמד מאחוריו.

כילדות קטנות באוקראינה, דשה (22) ונטשה (21) גדלו לתוך מציאות פגומה. מערכת היחסים הקשה בין ההורים הביאה לפירוק המשפחה. באחד הימים, וללא אזהרה מוקדמת, החליט אביהן לקחתן לישראל. הבנות הופרדו מאמן, וקיומה הוסתר מהן מאז.

כעבור 16 שנים, ובעקבות מותו של אביהן, כמהו הבנות למלא את החלל העמוק שנפער בחייהן ולהתאחד עם אמא. אך היתה זו פגישה בין זרים. המרחק הגיאוגרפי והתרבותי, אך בעיקר הניתוק הרגשי, ניצבו כחומה בין הבנות לאמן. זהו סרט על הצורך האנושי בעוגן נפשי ורגשי, במשפחה.

מתן, חייל בצה"ל, יוצא יחד עם קבוצת חיילים לשבוע שמירות בבסיס מרוחק בצפון הארץ. לא מספיק שהוא מפחד, מבואס, ומתגעגע לאמא, החיילים האחרים דואגים למרר את חייו.

במהלך השבוע, יגלו מתן והחיילים, כי דברים מוזרים מתרחשים בבסיס. וכי מהשבוע הזה – לא בטוח שיצאו בחיים.

פגישה שהוחמצה בנסיבות מסתוריות ב־1945 מפצלת משפחה לשניים: מיכלה שווארץ, סבתה של הבמאית, שורדת את מחנות הריכוז ונודדת למדינה יהודית חדשה במזרח התיכון בעוד אחיה פייב'קה, הנחשב למת, משנה את שמו לפטר ונשאר לגור במקום האחרון בעולם בו היא היתה מחפשת אחריו. אבל זאת רק ההתחלה. הבחירות של השניים ישנו מסלולי חיים שלמים, יחלחלו אל תוך חייהם של ילדיהם ונכדיהם. משפחה אחת שפוצלה לשניים נחשפת אל בבואתה במהלך הסרט. הצד הישראלי משתקף בצד הגרמני מבלי שיהיו מודעים אחד לקיום של השני במשך למעלה מחמישים שנה. "היה שלום, פטר שוורץ" הוא סרט מסע המצליח, דרך סיפורה של משפחה אחת, לגעת בשאלות של זהות ושייכות, ביכולת לקבל את עצמך ולסלוח לקרוביך. בשכל ובאיפוק הוא מפגיש בין שלושה דורות ומאחה בזהירות את האריג המשפחתי שפרמה ההיסטוריה לכדי יצירה קולנועית עדינה ומרגשת.

הסרט עוקב אחר ההכנות לבר המצווה של גיא, אחיה הצעיר האוטיסט של הבמאית, ומלווה את גיא והוריו מרגע ההחלטה על עלייתו לתורה ועד ליום בר המצווה עצמו. במהלך ההכנות לאירוע יוצא הדופן נחשפת התמודדות יומיומית מורכבת, מלאת קשיים והומור, ומתגלה נקודת מבטו הייחודית של גיא על העולם.

מאז אסון התאומים משגשגות תעשיות הביטחון הישראליות יותר מאי פעם. קציני צבא ישראלים שהפכו ליועצים וסוחרי נשק מפתחים ומוכרים ציוד צבאי ותורות לחימה, שהפכו ללהיט ברחבי העולם ומקור פרנסה למאות אלפי ישראלים. היצוא הביטחוני הישראלי גדל משנה לשנה ומחזק את כלכלת ישראל.
ההצלחה הישראלית נשענת על "המעבדה", שמאפשרת לנסות ולבדוק את ההמצאות הללו בשטח אמיתי ועל בני אדם אמיתיים. האם הסכסוך עם הפלסטינים הפך מנטל על ישראל למשאב כלכלי רווחי?

הסרט מתאר לילה בחייו של רפי מלס, שוטר אתיופי בשכונת קרית משה ברחובות,  ודרכו את סיפורה של השכונה שהיא גטו אתיופי מוכה אבטלה. רפי הוא הגשר בין זקני הקהילה לבין ממסד הישראלי, אך גם זוכה ליחס חשדני מהדור הצעיר שגדל בתנאים סוציו-אקונומיים בלתי אפשריים, ורואים בו משת"פ עם המדינה שהכזיבה. ברגישותו המיוחדת רפי מתמרן בין האתגרים שעבודתו מציבה לו ומנסה לפזר אור באפילה של השכונה.

אחרי שהות בחו"ל חוזרת נגה לתל אביב ומגלה שחברה הטוב, פארס תושב השטחים, אותו הכירה כשוהה בלתי חוקי בתל אביב, נעדר. דאגה לחייו מובילה אותה למסע הזוי ומפתיע עד לכפר הולדתו קיבייה, בלב השטחים הכבושים. זהו סיפורה של חברות יוצאת דופן הנחשפת במסע חיפוש המתחיל בתל אביב, ממשיך בטרמפים עם מתנחלים ופלסטינים בשטחים, נקלע לקרב יריות מול כוחות הצבא, ומסתיים לבסוף במשחטת רכב נידחת בקיבייה, כפרו המרוחק של פארס בגדה המערבית.

שתי נשים, נאדין ומיכל, חיות באותה סביבה אך בשני קצוות. נאדין נקברת תחת לחצי החברה וההמתנות הממושכות במחסומים, ואילו מיכל האמנית מאבדת את הזכרון ומגלה מחדש כמה היא רחוקה מעצמה. טעות אנוש גורמת להן להתחלף ולגעת בכמיהה האמיתית שלהן בצד האחר של הגבול.

זהו סיפורם של ג'וש, לינוי  ודוד, שלושה בני נוער רגישים ממגדל העמק שנאלצים להתמודד עם אלימות: אלימות בבית, אלימות בבית הספר. זהו סיפור של ידידות, של אהבה ושנאה שבו מתגלה עולמם של המתבגרים; עולם אכזרי ויפה כאחד, עולם שבו הרצון למות או להרוג והשאיפה לחיים מגדירים את גורלם.

הסרט מתאר את השעות האחרונות בחייו של עודד צור (רותם קינן). בבוקרו של יום בהיר, הוא כותב מכתב התאבדות, נפרד מאשתו (מלי לוי) ויוצא אל חנות התקליטים שבבעלותו. שם, לבד בחושך, לאחר שהוא נועל את החנות היטב, הוא מצמיד אקדח לראשו. מצבו הפיננסי של עודד קשה. הוא נסחט על ידי מוקי זקן, מלווה בריבית אכזרי מהשוק האפור שמאיים על חייו ועל חיי משפחתו. מוקי מכריח אותו לרכוש ביטוח חיים ולהתאבד במטרה לכסות את חובותיו. חוקר המשטרה רומי דור (דרור קרן) חושד בדפנה, שנמצאה עומדת ליד גופתו של בעלה בחנות שנשרפה כולה. החקירה שלו מעלה שדפנה היא "פאם פאטאל" אכזרית, אישה שניצלה את מצבו הקשה של בעלה ונפטרה ממנו במטרה לזכות בעצמה בכספי הביטוח.

מיצג אמנות – עבודת סולו למופיען יחיד, מסך מחשב, מיקרופון וכלי נגינה. מחזור שירים שהוא פסקול חי לעולם סינתטי אקזוטי.

מיצג אמנות – הפרויקט עוסק בשכפול ובחיקוי המידע כפי שהם באים לידי ביטוי בסרטוני התגובה ב-YouTube. זהו מיצב של חמישה ערוצי וידאו, בהם אנו נחשפים לנשים המסדרות את שערן כתסרוקתה של הזמרת איימי ויינהאוס. ביחד, כל בנות דמותה ממשיכות להפיץ הלאה ברשת את מאפייני דמותה של ווינהאוס הרבה לאחר מותה הביולוגי, שהתרחש ב-2011. שלא כמו ברשת, כאן הנשים מקבלות במה מכובדת זו לצד זו, והסרטונים מורצים אחורנית וגורמים להן לפרום את התסרוקת ולחזור למראם המקורי, היחודי.

מיצג אמנות – עבודה זו מציבה במה מטאפורית לבחינת תהליכים של דהיית הקוהרנטיות בתקשורת שבין בני האדם, בייחוד זו המתווכת על ידי מדיית המונים. במרכזה רב שיח מתמשך המונע על ידי מספר דמויות המחליפות ביניהן מסרים. אלו מתחילים כידיעות אובייקטיביות, אך בפי הדוברים מוצאות מהקשרן ונהפכות בהדרגה לשבבי פירושים. בכך, העבודה מבקשת להעלות שאלות לגבי מצב הצבירה של נרטיבים קיימים שנצבעו במסכת פירושים והקשרם למקור אינו כנראה מובן מאליו.

אמן רחוב מתוסכל משחרר הבעת פנים, שללא ידיעתו נודדת על פרצופי האנשים.

אברי מתמיין לגיוס ליחידה סודית של צה"ל, הוא צולח את המיונים ההזויים ומתקבל ליחידת המעודדים, אותה יחידה בה שירתו אביו וסבו.

סרט קומי קצר על יחסים, מיניות ודברים שלא מדברים עליהם. האם אהבה גוברת על חוסר התאמה מינית? האם יש דברים שאסור להגיד?  גבר שמשום מה מספר לאהובתו את העובדה שהיא נושכת בזמן שהיא מוצצת, חושף את מורכבות חוויות המין המוקדמות שלנו. בתוך כך מורגשת העוצמה שכנות בתוך יחסים יכולה להביא והתחושה שכשאוהבים אפשר לצחוק על הכל.

חיה וישראל, נפגשו באלסקה. כשנולד ילדם, אביחי, התברר שהוא עם תסמונת דאון. ההורים החליטו לאמץ את קרן, תינוקת עם תסמונת דאון "כדי שאביחי לא יגדל לבד". המשפחה עזבה את אלסקה, כשחיה משאירה מאחוריה ילדים מנישואים קודמים, ועלו לארץ, להתגורר בצפת. בארץ הם אימצו עוד ארבעה ילדים נוספים עם תסמונת דאון. לפני כמה חודשיים התחתן אביחי עם אחותו המאומצת קרן.

בין השנים 2010-2013 התקיימה סדנת משחק במגורים הטיפוליים "ברוש" שבסיומה נולד סרט עלילתי בכיכובם של דיירי המקום.

הפרויקט היווה חלק מתוכנית שיקומם של דיירים, נפגעי נפש הלוקים בסכיזופרניה ומתגוררים ביחידת המגורים הטיפוליים של המרכז לבריאות הנפש "אברבנאל". מדובר במתמודדים אשר חלקם הגדול היה מאושפז שנים רבות (חלקם אף עשרות שנים ברציפות) במחלקות סגורות. במהלך השנים "אבדו" חלק גדול ממיומנויות החיים הבסיסיות ביותר. במגורים הטיפוליים עוברים הדיירים תהליך שיקום ארוך במטרה לעזור להם "לגלות מחדש" את עצמם ואת עצמאותם באופן כזה שיוכלו, בעתיד, לשוב ולהתגורר בקהילה. כחלק מתהליך השיקום נולד הרעיון של הפקת הסרט. במשך כשנה וחצי השתתפו הדיירים בסדנת משחק ייחודית במינה. בתהליך זה חשפו הדיירים את סיפור חייהם, את מאבקיהם היומיומיים ואת החלומות שנגוזו וגם את אלו שעדיין לא.

מתוך סיפורים אלו נכתב התסריט בו הדיירים הם הכוכבים הראשיים. סרט זה היווה לדיירים הזדמנות, נדירה כמעט, להפוך פעם בחיים מאנשים שחיים בשולי החברה לכוכבים הראשיים. מטרתו של הסרט היא לנסות ולפוגג את הסטיגמה על אנשים המתמודדים עם מחלת נפש.

דניאל בן ה-40 ואורית בת ה-27 יוצאים למסע של חודש במזרח. לדניאל יש פגיעת ראש שבין היתר מונעת ממנו לראות את טווח הראיה השמאלי שלו. אורית המלווה שלו תהיה שם משמאלו.

האינטנסיביות של המסע וחוסר ההיכרות המוקדמת מולידים רגעי קונפליקט, מתח, אינטימיות ואהבה.

בעקבות אוסף של מחלות, החליט שמוליק לשד בגיל 55, בזכות ספר שקרא, לשנות את חייו בן-לילה. בנוסף לעיסוקו כאינסטלטור ידוע בחיפה הפך לליצן ולנגן רחוב. מאז ועד היום, בגיל 100, הוא מתרוצץ בבגדי ליצן ואקורדיון ברחבי הארץ ובעולם ומשמח אנשים. ב-15 השנים האחרונות, מאז עלתה מברית המועצות עובדת אצלו מירה המטפלת המסורה (אך המותשת…), שנאלצת להיגרר איתו להרפתקאותיו הבלתי צפויות ולמסעותיו בחו"ל. הוא מסרב לקחת את כדורי ההרגעה שרושמת לו הפסיכיאטרית, וכמו הארנב מהפרסומת לסוללות, הוא אינו מתעייף לעולם. מהו סוד הקסם של שמוליק? מערכת היחסים המורכבת, הטעונה, מלאת ההומור והחמלה שבין שמוליק למירה המטפלת, נחשפת אט-אט לאורך הסרט. זהו סרט בלתי-צפוי ושובר סטריאוטיפים, הקורא תיגר על האופן שבו נתפס שמוליק בעיני רוב האנשים, כקוריוז או כקבצן משוגע, ועל הדרך שבה אנו תופסים את הזיקנה.

"דיוקן מקסים של נגן רחוב בן 100…עפרה שראל-קורן מצליחה לשבור בסרט שובה לב את סטריאוטיפ הזיקנה" (יהודה סתו, ידיעות אחרונות)

"סרט נוגע ללב ומשעשע העוקב אחר עלילותיו של לשד בן ה-100 והמטפלת המסורה שלו מירה" (יעל ברנר, YNET)

"הכירו את 'הליצן המשוגע' מהרכבת, שמסמל את נצחון השפיות. קשה שלא להשוות את שמוליק לשד לדמות הנווד שגילם צ'ארלי צ'אפלין בסרטיו האילמים. הוא מסרב להיכנע לתכתיבי החברה ומתעקש להשאר תמיד שמח" (טל אריאל אמיר, "מעריב")

"הסרט הזה נותן לנו מבט אחר ואומר: אנחנו עם הנהלים, והתקנות והסדרים אולי אנחנו הלא נורמלים? ואולי אלה שמחוץ לנוהל הם השמוליקים שמחזיקים את העולם כל כך נורמלי?" (אורי אורבך ז"ל, שר המשרד לאזרחים ותיקים.

"עקבות בירושלים" הוא מחווה לדוד פרלוב, אבי הקולנוע התיעודי הישראלי המודרני ולסרטו פורץ הדרך "בירושלים" מ-1963, שצולם בירושלים החצויה, שנים ספורות לפני מלחמת ששת הימים. ב-2013 פנה רנן שור, מנהל ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ירושלים, לתלמידים ולבוגרים מצטיינים, ליצירת סרטים קצרים בהשראת פרלוב מנקודת מבטם האישית, 50 שנה אחרי. תשעת הסרטים הנבחרים נאצרו יחד עם "בירושלים" המקורי לכדי יצירה קולנועית חדשה, רב דורית, על עיר שהשתנתה דרמטית – פוליטית, דמוגרפית, כלכלית, תרבותית ותודעתית. ב-12 בדצמבר 2013, חמישים שנה אחרי הקרנת הבכורה של "בירושלים", ועשור למותו של פרלוב, הוקרן הסרט כאירוע בינלאומי ב-50 סינמטקים, מוזיאונים, פסטיבלים, בתי קולנוע ובתי ספר לקולנוע ברחבי העולם ובישראל בו זמנית. האירוע הגדול ביותר שנערך אי פעם לקולנוע הישראלי התיעודי.

הסרטים הקצרים המשתתפים בסרט "עקבות בירושלים", מלבד סרטו המקורי של פרלוב:

• המקרין / ירדן כרמין – אודות המקרין המיתולוגי של קולנוע סמדר בירושלים
• אורשלים (פרגמנט)‏[3] / דן גבע – המתרחש ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה 
• גבעת התחמושת / נדב לפיד – המתרחש באתר גבעת התחמושת 
• רחוב אתיופיה / בנימין פרידנברג – על רחוב אתיופיה ובית אליעזר בן-יהודה 
• גבול ונדל"ן / דוד אופק – על ביתו של המפיק מיכה שגריר בשכונת הספר אבו טור 
• מקדש מעט / עמיחי חסון ואלעד שוורץ – המתרחש בגן הפסלים של מוזיאון ישראל ובדגם ירושלים בסוף ימי בית שני
• השליח / בועז פרנקל ויאיר אגמון – אודות שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" 
• עדנאן ולינה / נאיף חמוד ויותם כסלו – אודות זוג אוהבים פלסטיני צעיר, הנע בין רמאללה, המחסומים וירושלים
• חופשת לידה / מורן איפרגן – יומן של חופשת לידה בזמן ביקור נשיאי ארצות הברית בישראל

יעקוב מגלה שיש לו את הטאבו על הכותל המערבי. עכשיו הוא צריך לעשות איתו משהו…

מבט מקורי על המתרחש במתחם רחבת הכותל דרך דמותה מלאת הניגודים של עליזה, האמונה על תחזוק ותיקון אבני הקיר.

מוסא בן ה-13 נאלץ לעבוד ביום ובלילה במיני עבודות על מנת לעזור לפרנסת המשפחה. זהו מעקב אחר יום בחייו של נער שהחיים אלצו אותו להתבגר בטרם עת.

משה החזן ואבנר הראפר חיים בשכנות מתוחה ולכאורה אין להם דבר במשותף. אך תקרית המתרחשת בערב שבת יכולה לשנות הכול – האם תצליח המוזיקה לגשר על הפערים?

מסע בעקבות צילומיו של אילייה קאבידן, צלם ארמני אשר תיעד את ירושלים החל מ-1925. מסע המבקש להשוות בין העבר להווה ותוך כך לספר את סיפורה של ירושלים.

חורבן הבית השלישי, על ירושלים השוממה צרים רובוטים משטרתיים. הם היחידים ששרדו…

גבר כבן 30 יושב במגדל עזריאלי בתל אביב ומהרהר בזיכרונות מימיו כסטודנט בבית הספר בצלאל שבירושלים. הוא מחליט שבזקנתו ישוב אל העיר ויקים בה את חנות המזכרות/זיכרונות הפרטית שלו.

הכותל המערבי הוא סמלה הנצחי של ירושלים, אך האם תמיד היה כזה? מה עשינו כדי לשמר, לקבע בתודעה ולהפוך את הכותל לאותו סמל דתי-היסטורי, ומה נשתנה מאז 1967 ביחסנו אל אותו קיר?מ

"מי צריך לנסוע לחו"ל? ירושלים העתיקה כל כך קרובה, וכל כך יפה, ושלנו, והכל כל כך בזול!

מסעה האישי של הבמאית אל שוק מחנה יהודה, בו עבד אביה, והתפייסות עם השוק ועם מקצועו של האב, שבנעוריה היווה מבוכה וכיום הוא מקור לגאווה: גאווה על אב שעמל כדי לספק לילדיו חינוך וחיים טובים משהיו לו.

מה עובר על ליידר, האריה של גן החיות התנ"כי? ומיהו דניס המטפל? וכיצד זה שבמקום סמלים של מאצ'ואיזם כוחני מצאה הבימאית אריה אימפוטנט ומאלף אריות הומוסקסואל ורגיש?

מבט ייחודי אל לב לבה של ירושלים העתיקה אשר הבנייה הצפופה בה מאפשרת, למי שבקיא, לערוך טיול קסום מגג לגג.

שבת בחייו של טהא זר, אוהד בית"ר ירושלים היחיד ממוצא ערבי.

דני, חבר שלי, מארח ליום אחד את מאהטמה גנדי ועושה לו סיור בעיר. כיצד יסתדר גנדי עם דני ועם התנהלות החיים בירושלים 2005?

מעקב אחר ההכנות ליום ירושלים בגן בשכונת הכרם והצגת השאלה בפני הילדים: מה היא ירושלים בשבילך?

שקופית ועוד שקופית ועוד אחת. פרח, עץ, הר, נחל, זיכרון, מאבק אחרון וגעגוע. מסע בן 95 שנה בחייו של עזריה אלון, אבי שמירת הטבע והנוף בישראל.

כשהוא יושב בחדרו הקטן בקיבוץ בית השיטה חוזר עזריה אלון אל שבילי ישראל, אל הנחלים, ההרים, הוואדיות, אל עשרות המסלולים שפרץ במו ידיו מאז הגיע אל עמק יזרעאל כילד ב-1925. אל הנופים שנעלמו והפכו למחזות נדל"ן ואל אלה שעוד כאן אבל מצבו הפיזי אינו מאפשר לו לטייל בהם כפי שעשה בעבר. בעזרתה של בתו, עזריה אורז את חדרו, את זיכרונותיו, אך לא מוותר על המשך המאבק על הטבע והנוף של ארץ ישראל.
הסרט מעלה גם את הניסיון של עזריה להתמודד בפעם הראשונה עם זיכרון אביו שהיה אסיר ציון, והידיעה כי מעולם לא הצליחו לקיים קשרי אב-בן.

לפני כשלוש שנים התגרשה ריקי מבעלה וביחד עם ביתה נור עברה לביתם של אחיה הגדול יקיר ובן זוגו רן. פתרון המגורים הזמני הפך למשפחה אלטרנטיבית במיוחד כאשר האחות, האח ובן הזוג מחליטים להביא ילד לעולם ולהפוך לשלישייה הורית. השלישייה נתקלת באתגרים רבים ונאלצת להמציא לעצמה מחדש חוקים משפחתיים משלה.
קונסטלציה ייחודית זו, המתועדת לאורך שלוש שנים, מעלה שאלות מרתקות על התא המשפחתי המוכר. תוך כדי כך נחשפת מערכת יחסים בין אח לאחות הנקרעים בין הקשר הסימביוטי ביניהם לבין רצונם לממש חיים עצמאיים ואוטונומיים.

"תרשום אני ערבי" מספר את סיפורו המרתק של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש. שירתו עיצבה את הזהות הפלסטינית וסייעה בגיבוש דורות שלמים למענה.
דרוויש גדל תחת השלטון הצבאי, מה שמנע ממנו חופש תנועה והותיר אותו מרותק לעיר חיפה. בשנת 1964 הוא כתב את השיר המתריס "תרשום אני ערבי" שהצליח להרגיז את השלטונות. בעקבותיו נכנס דרוויש לכלא והפך לאייקון לאומי של העולם הערבי.
דרך שירתו, מכתבי אהבה סודיים שנחשפים לראשונה, יחסים אינטימיים וחומרי ארכיון נדירים, נכיר מקרוב את דמותו של האיש, הגולה, המאהב ואת מי שהפך לשופרו של העם הפלסטיני.

אביגיל, במאית הסרט, מתמודדת עם פרידה ועם גידול ילד משותף עם בת הזוג לשעבר.
במקביל, משפחתה הדתית-ירושלמית נאבקת ב"שדים" שמאיימים להכניע את הבת אריאלה.
אריאלה, נערה אתיופית, אומצה על ידי הוריה, הרב דניאל וחנה שפרבר, בהיותה בת ארבע. ילדה עשירית, עם תשעה אחים, שכל אחד מהם בחר את דרכו הייחודית. אריאלה מביאה את המשפחה להתמודדות עם קשיים מסוג אחר לגמרי: אלכוהול, גנבות ובית כלא.
האם סיפורה של אריאלה הוא סיפור עם סוף ידוע מראש? האם תוכל לקבל ולהכיל את האהבה והדאגה העוטפים אותה? והאם יצליחו לאהוב אותה ללא תנאי?
תיאור של הקשרים השבריריים המתחברים למשפחה.

כבר בגיל 30 הוא הפך למשורר הנודע בעולם היהודי. הוא חי בתל אביב מעט שנים, אבל אהב אותה עד מאוד. 100,000 אנשים נכחו בהלווייתו בשנת 1934. "מלך היהודים" הוא דיוקן של היהודי האהוב בזמנו, חיים נחמן ביאליק, דרך אנימציה ייחודית, קולו של חיים טופול, קטעי ארכיון נדירים, צילומים נשכחים, שירי ביאליק ששרה נינט, ומיטב חוקרי ואוהבי ביאליק מהארץ ומהעולם, ומספר מחדש את הסיפור על הילד מהעיירה שהפך למלך היהודים.

מאז שאירופה סגרה שעריה למבקשי מקלט אפריקאים, אלפי אריתראים בורחים משלטון דיקטטורי אכזרי במולדם צפונה לישראל. בחציית מדבר סיני רבים מהם נחטפים על ידי מבריחים בדואים, מוחזקים תחת עינויים קשים ונדרשים לשלם כופר. הסרט עוקב אחר מרון אסטפנוס, שדרנית רדיו אריתראית, שמראיינת מביתה שבשבדיה אלפי שבויים הנמצאים במחנות. דרך הראיונות בתוכנית הרדיו הסרט נוגע בסיפורים נוספים: האריטי, בת 22, שילדה את בנה הראשון במחנות העינויים ובעלה שמנסה לאסוף בישראל 30,000 דולר על מנת לשחררם. טימנית, בת 20, שנעלמה בגבול ישראל מצרים לאחר ששילמה את הכופר ואחיה שנמצא בישראל, ומנסה להתחקות אחר עקבותיה.

אוהד הוא לוחם אקטיביסט למען חיות. לאחר נתק של שנים מבני משפחתו הוא מנסה לאחות את הסדקים ולחזור לחיק המשפחה, אלא שההחלטה שלהם לאכול בשר עומדת בדרכו. האם הם יצליחו להתחבר מחדש?

כבר בפגישתם השנייה לקחה אמירה את מיכאל אל המטפל שלה, כדי שיסביר לו על מצבה הנפשי. מיכאל לא נבהל. היום יש להם ארבעה ילדים והם חיים על הקצה. מיכאל מכיר היטב את הדרך אל חדר המיון ואל המחלקה הפסיכיאטרית.
אמירה מחליטה להפסיק להסתיר את מחלת הנפש שלה ("הפרעת אישיות גבולית") ולחשוף את מצבה בפני הקהילה. כאישה דתייה, היא מוצאת גם שהמגבלות ההלכתיות מקשות עליה, מה שדוחף אותה ללכת וללמוד כדי לקדם שינוי תודעה ביחסם של הרבנים ופוסקי ההלכה אל המתמודדים עם מצוקות נפשיות.
הסרט מלווה את אמירה במאבק הדרמטי להישאר בחיים, לגדל את הילדים ולבחון את השאלה – מה זה בעצם להיות נורמלי?

מיכאל שלמה אופנהיים הוא תינוק בן שנה. דרך סדרת פורטרטים של בני משפחתו מתקבלת תמונת השושלת, אוסף האנשים, המעללים והגנים שהביאו את מיכאל לעולם ואת העולם, כפי שהוא, למיכאל. פנים המספרות ביחד סיפור – את סיפורם של היהודים במאה העשרים ואת סיפורה של מדינת ישראל. פני כולנו: לוחמים, קרבנות, בני אדם.

סיפורו של צעיר שאיבד את הבושה לאחר שעשה בייבי סיטר לילדים של המלך. במקום לצעוק 'המלך עירום' הוא עשה משהו אחר…

בחורה צעירה נוהגת בג'יפ ומתאפרת, היא דוהרת בין הקמטים על פרצופה של המדינה. היא מנופפת לשלום לפרצוף המקומט ומזנקת לפרצוף אחר. היא מגלה מייד שעל פרצוף אחר פניה הופכות לבבואת המקום ממנו הגיעה.

ירושלים, 2004. בין פיגוע מחריד אחד למשנהו אנו מנסים לקיים את שיגרת חיינו. אבל איך אפשר היום לשבת באוטובוס מבלי שהמבט יתור בחוסר שקט אחר מתאבד או מתאבדת פוטנציאליים? אז מי הם האנשים שבכל זאת נוסעים באוטובוס? אלה שאין להם ברירה.

הבחוץ רועש, הרמוניה מוסיקלית של צפצופי מכוניות, דיבורים, צעקות, פסיעות, ציוצי ציפורים ופיצוצים המשתלבים לתרכיז שעובד על כל החושים. ואנו לא מסופקים. אלוהים לוחש "תקשיבו לפעימות לבכם, טוק, טוק, זה אני שדופק. בקצב, טוק. אני בפנים, לא בחוץ".

"היה לי ערבי. בעצם שניים. ערבי ישראלי וערבי מהרשות, הפלשתינית. והייתי עם דרוזי. היום הוא רב סרן בצבא. לא הייתי עם אתיופי. היה לי אפרו-אמריקאי, בניו-אורלינס".

רפיח, עיר קרובה רחוקה לתל אביב, אבל בשביל רבים, היא רחוקה מדי ולא באמת מעניין מה קורה שם. רק אסון גדול שם אותה על המפה. העיר ומחנות הפליטים בה שילמו את מחיר הקונפליקט הפוליטי… אולי בגלל שהם חיים על הגבול, אולי בגלל שהיא רחוקה מדי.

שוויון, עבודת כפיים, סולידאריות ותרבות יהודית. ערכים נשגבים אלה אשר עמדו לנגד עיניהם של גדולי האומה כמטרה, מוטבעים על שטרות הכסף הישראלי. מה ערכם של ערכים אלה אל מול הערך הכספי? ומהו פרצופה של המדינה? הדיוקן שעל השטר או של זה האוחז בו.

"כבר חצי שנה אני גרה בברלין, העיר הגרמנית מכולן. להיות ישראלית בברלין זה להתחלחל ברגעי הכניסה אל ה- UBAN (התחתית), ובכל זאת לנסוע ולבהות בזיכרונות שאינם שלי. אבל אני יודעת שהדברים אכן אירעו כאן ממש, לפני כל כך מעט זמן, לנסוע ולזכור, לנסוע ולשמוע: שישראל היא האיום הגדול ביותר לשלום בעולם…"

"הכתב של ערוץ 2 הגיע ראשון, מלווה בצלם, תאורן ומאפרת. היא ביקשה להדגיש את הקווים הקשוחים של פני, לא הבעתי התנגדות. בשמונה בערב, בדיוק על הדקה, הוא סימן לי להתחיל".  מבוסס על סיפור מתוך הספר 'דרוס' מאת יוסי לוי.

לא כל מה שנראה יפה במבט לחזית, יפה גם בפרופיל.
האם יכול ניתוח אף לשנות גם אופי ?

סימן ההיכר המובהק של הישראלי הוא הסלולארי הצמוד אליו. הוא הולך איתו לכל מקום. עד הסוף. יצירה מוסיקלית-קולנועית זו המורכבת כולה מצלצולים סלולאריים, מתחילה בהרמוניה, גולשת לדיס-הרמוניה ומסתיימת בקקופוניה מעוררת פלצות.

"אקונומיקה, פנטסטיק, קבלנות, תלוש משכורת, תבוא מחר, בלאגן, יאללה עבודה, אתה לא טוב, את עצלנית, תעשה אבק, שיהיה נקי". עובדים זרים מספרים מה היו המילים הראשונות שלמדו בעברית ואיך אנחנו נראים בעיניהם.

במאי הסרט, רגב קונטס, מגיע למחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. הוא מבקש מהצייר המשטרתי שיעזור לו לבנות את פרצופה של מדינת ישראל – כקלסתרון. עד מהרה מתגלה, שלשוטר ולבמאי יש משהו במשותף..

כותרת הפרויקט היא רעב: זכותו של כל אדם בעולם שלא לדעת רעב וחובתו של כל אדם לתת דעתו על הרעב בעולם. הסרטים עוסקים ברעב במובן הפיזי, הקונקרטי, הפוליטי, אבל גם רעב במובן המטאפיזי והמושגי. בבסיס העיסוק בשאלת הרעב אי אפשר שלא לנגוע בחוויה הקיומית של "האמן מול הריק" ובמהותה של האמנות הפלסטית, בזיקתה להעדר, לחלל הריק, לואקום המתמלא יש מאין ולתהליך האימננטי של הפחתה (רדוקציה) וצמצום. עם זאת, שאלת הרעב, כלומר, חוויה של מחסור דווקא על רקע של הצפה, עודפות גדולה ושפע, נוגעת למיקומו של הפרט בתרבות הקפיטליסטית העכשווית. אין נושא בוער מזה בסדר היום הגלובלי. אין סכסוך פוליטי כיום שהינו מחוסר זיקה לסוגיית הרעב. לרעב יש מניפה רחבה של היבטים – פרטיים וקולקטיביים. מהדחף הקיומי-הישרדותי – לאכול או למות: דחף שקודם אפילו לצורך בקורת גג או באהבה, ועד להיבט האתי – העולם השבע נעשה עוד יותר שבע ככל שהוא משכלל את ניצולו של העולם הרעב ועוד יותר רעב ככל שהוא מוצף במוצרי צריכה ומפוטם בפיתויים. נדמה כי האדם בן זמננו נדון לרעב שאין להשביעו, רעב לעוד. תמיד עוד. מכל דבר.

אוצרת: נעמי אביב

1. “יוקאלי"/ דנה גורן
2. "דרך המלך”/ עפרי כנעני
3. “ריאליטי שואו”/ שרון חמו
4. “גרגירים”/ נורית אביב
5. “מלחמה בא מלחם”/ איבון מיקלוש
6. “הגן”/ אורי קצנשטיין
7. “קייפ מקליר”/ לירן ברלב, אריאל גליקסון
8. “שרשרת המזון”/ אריאלה אזולאי
9. "ABC בנגלור”/ תמנע רוזנהיימר
10. “רעב כאמנות”/ דניאל שבתאי מילוא
11. “תקנון רעב”/ מאשה יוזפפולסקי
12. “השד”/ טל ברלי
13. “הרעב ומערכת העיכול של התקשורת”/ אילן זיו
14. “צום”/ אבי דבאח

מאיר, בן 27, החליט לצמצם את צרכיו למינימום. הצום הפך אצלו לצורת התגוננות, להתרסה, להכרזת עצמאות : לרעוב זה סבל, אך לצום זה כוח. זה מרד נגד חברת השפע. את דמותו של מאיר מגלם שחקן שבוחר להפוך להומלס בתל אביב האמיתית.

אוצרת: נעמי אביב

קחו למשל את הרעב באתיופיה שהחל לחלחל לתקשורת בשנת 1983. לקח זמן עד שזה הגיע לכותרות ובינתיים רבים מתו. מה היו הנסיבות המיוחדות שזיכו את הרעב ההוא בכיסוי תקשורתי נרחב ומדוע אנשים עדיין מתגודדים במחנות פליטים, שלדי עצמות מוכי זבובים ומחלות, גוועים לאיטם ומתים. מומחי תקשורת ואנשי רשתות החדשות משיבים לשאלה: מדוע רעב אינו אייטם חדשותי.

אוצרת: נעמי אביב

סרט באנימציה מצויירת. אמא מתעוררת בבהלה ומגלה לתדהמתה כי שד אחד שלה נעלם.

אוצרת: נעמי אביב

סרט סוריאליסטי והזוי, עטור דימויים קוליים, חזותיים ומילוליים, המסמנים דיסאוריאנטציה ושיבוש. הסרט עוסק בדמות הקורבן באשר הוא.

אוצרת: נעמי אביב

הדמיה של תוכנית טלוויזיה עם מנחה ומשתתפים המבקשים לנהל דיון תרבותי בשאלה מדוע "אמנות הרעב", שפעם נהנתה מפופולריות גדולה, נעלמה מזירת האמנות. הטקסט נשען ברובו וכלשונו על הסיפור הקצר "אמן הרעב" של פרנץ קפקא.

אוצרת: נעמי אביב

הסרט עוקב אחר מורה מופלאה המתעקשת להעביר שיעורי ערב לילדים העובדים ומתגוררים בשכונות העוני אמבדקאנאגר בעיר ההי-טק ההודית בנגלור.

אוצרת: נעמי אביב

זה איננו סיפורם של הסובלים מרעב או מתת תזונה, אלא תיעוד של הפעולות והמעשים שהובילו לכך שחלק גדול מן האוכלוסייה הפלסטינית נושקת למצב של רעב. פסיפס של ראיונות עם בעלי מקצוע שונים במקומות עבודתם ובשעת עבודתם, שמבלי להכיר אלה את אלה עסוקים באותו עניין – חלוקה מחדש של המזון בשטחים.

אוצרת: נעמי אביב

בספטמבר 2001 הקימה אירית רבינוביץ' מעון יום לילדים בקייפ מקליר שבמאלאווי. מאלאווי, שבמרכז יבשת אפריקה, היא מהמדינות העניות בעולם ומדורגת במקום ה-157 מתוך 174 המדינות ב"מדד ההתפתחות האנושי". בעיית הרעב זועקת מכל בטן נפוחה של ילדי המקום השרים שירי ילדים ומתבגרים במהירות לתוך מציאות מורכבת, חסרת עתיד, בתוך נופי גן עדן.
אוצרת: נעמי אביב

מנשא נע כגלשן ממונע, על גביו דמות האמן מתנועעת ושרה. ברקע רקדנית עמה הוא מנהל דיאלוג כוריאוגרפי, מלווה במוסיקה. הפערים בין שני המישורים מולידים רצון להשלים את החסר, לחבר בין הדמויות.

אוצרת: נעמי אביב

שלוש דמויות ושלושה זיכרונות הקשורים ברעב. את תודעת הרעב ואת חוויית הרעב הפיזית מנסים להסביר גם שני מומחים: פיזיולוג ופסיכואנליטיקאי.

אוצרת: נעמי אביב

סרטון שנעשה בשוט אחד, במבט מלמעלה. חבורת תרנגולים קאמרית מקרקרת ומנקרת בעפר האדמה תוך חיפוש קדחתני אחר גרגרי מזון בליווי יצירה מוסיקלית מקורית שחיבר יוסי מר-חיים.

אוצרת: נעמי אביב

משנתו החברתית-כלכלית של דוד חמו, אביה של הבמאית וסוציולוג מרקסיסט "לא-אשכנזי", מתומצתת בסרט זה למסה קולנועית סרקסטית ומזעזעת המתארת את האופן בו אי-אפשר לנתק את "הרעב" ממדיניות ארוכת ימים, נגועה עד שורשיה בשחיתות ובתפיסות מעוותות, ההולכות ומחריבות כל סיכוי לתשתית נורמלית של מדינת רווחה.

אוצרת: נעמי אביב

במישור הויזואלי זהו מסע המלווה שליח מזון (מהגר) הנושא את משלוח המזון מדלת לדלת ברחבי העיר ניו יורק. ברקע נשמע השליח המתאר את מסע בריחתו ממולדתו (מקסיקו) והישרדותו כנתין לא חוקי, ללא זהות וללא שפה. רעב לחופש ולאושר הבלתי ניתנים להשגה.

אוצרת: נעמי אביב

"הכול היה כמו בציור ילדים.
לירח היה צילינדר שגלילו התגלגל על פני אגמים,
רוח רפאים בתכריכים יפי גיזרה
עישן סיגר בחלון מעונו,
בקומה העליונה של מיגדל,
שם העורבנית המלומדת מגידה עתידות לחתולים.
היתה הילדה, כותונת לגופה, תועה במשעולי השלג
כי יצאה בסנדליה לחפש את מניפת המשי ואת הנעליים
גבוהות־העקב […]"

משירו של רובר דסנוס "קוקיה" (מן הספר Fortunes),
תרגמה מצרפתית אלה בת-ציון

אסופת סרטים קצרים בפורמט ניסיוני, שמעניקים פרשנויות שונות ואישיות למושגים המורכבים של חלום, ילדות או שפה.
יוצרי הסרטים הם אמנים מובילים , כל אחד מהם התבקש להעניק את הפרשנות הייחודית והאישית שלו לאחד מנושאי הפרויקט בעזרת סרטון מעורר מחשבה, מאתגר ואוונגרדי.

אוצר: חן שיינברג
יועץ : בן הגרי

1. 'מאטיסה' / אורית אדר בכר
2. 'בעקבות קנדינסקי, בעקבות קליי, בעקבות מונדריאן' / אורי דרומר
3. 'צדפה' / מיה טיברמן, שי הרשקוביץ
4. 'לספור כבשים' / קרן גלר
5. 'חלום' / אבנר שחף
6. 'בדרך חזרה' / אליסף קובנר
7. 'מראות' / שי-לי עוזיאל
8. 'משקפיים מצלמה' / רותי סלע
9. 'חיים שבצלחת' / יפים גרבוי, דריה טורצקי
10. 'מציאות ומשחק מס. 3 – מחפשות את שרה' / מיכל היימן
11. '%#@!^ &*:)^%(,' / נדב בן-נון

מותחן דוקומנטרי המגולל את סיפורו של אחד ממקורותיו הבכירים של השב״כ אשר גויס ופעל כמרגל בצמרת תנועת החמאס למעלה מעשור. מערכת היחסים הייחודית בין המקור הפלסטיני לבין מפעילו הישראלי חושפת סיפור מטלטל על טרור, בגידה, בחירות בלתי אפשריות ועל חברות חוצת גבולות.

איש הציפורים אינו סרט עלילתי כמו שאינו סרט תיעודי. דרך בדייתו של סיפור אודות גבר צעיר שיוצא לחפש את עברו בעיר לוס אנג'לס, הסרט מתעד את אי האפשרות לשוב למקומות שנשכחו מאחור. דרך הניסיון לתעד את מה שהיה, הוא צולל לתוך הבדיה וההמחזה של מה שלא ניתן להראותו אחרת. דרך התנועה בין התיעוד לבדיה, איש הציפורים רוקם מפגש בין שלושה דורות של גברים שהמשותף להם הוא הצורך לעזוב ולמצוא משמעות במקום אחר. שלושה דורות – סב, אב ובנו – שעומדים, כל אחד בעתו, מול הדחף להיעלם ולהמציא את עצמם מחדש כדי לעשות משהו שאין אמיתי ממנו: לשנות את החיים עצמם.

פתאום אני מתחיל להבין מה מושך אותי לכאן. החלום מתחיל להתבהר. אני רוצה להעיר את העיר. אני רוצה לצלם כאן סרט. להחזיר לכאן את האוירה כשצילמו את קזבלן. אולי אפילו סרט אקשן… סרט אקשן תקופתי.

"בחלומות ההם על הספסל הקר, בחלומות ההם נרדים את עברינו, עד שיום אחד גבוה ומוכר ייפול שוב בנשיקות על צווארינו" (יעקוב אורלנד).

קחו לדוגמא…תרופה לאיידס, פצצה חכמה, המוסד לתפקידים מיוחדים, חיל האוויר מספר אחד בעולם. מייקל ג'ורדן הישראלי. כשאלוהים איתנו.. לעם הנבחר יש פיתרון לכל מצב.

האהבה משחררת, המהפכה מיותרת, לאוטופיה יגיע מי שיגיע, רק בסוף הסרט.

איך שלא מסתכלי ם על זה – יש חלומות שבאים לערער את יסודות קיומנו, אבל בו בזמן לגלות לנו את כוחנו. "את לא נולדת אישה, את נהיית אישה" אמרה סימון דה בבואר ואני יודעת שחסר רק עוד דבר אחד שישלים את זהותי הנשית המגדרית: ילד.

בועז לא התנשק עם גבר אף פעם. גם גדי לא. לגלי יש בעיה להתנשק עם ערבים ואיברהים מרגיש שאם הוא יתנשק עם גלי הוא יוותר על פלסטין. יהודית חוששת שהנשיקה תגעיל את מאור, ולמאור זה נראה מוזר להתנשק עם בחורה בת 72, ודווקא בגלל כל אלה ביקשתי מהם להתנשק.

סרט קצר זה הוא השתקפות מחשבותיי דרך 33 חודשי האינתיפאדה. אני לא מאמינה מה קרה. ב-1933 חשבתי שיהיו לי חיים יפים ושאהיה חלק מהשגשוג שהם מנת חלקו של העולם. אולם, התוצאה היתה הפוכה וכל חלומותיי הפכו לאפס אחד גדול.

סרט הזה הוא החלום של אבא שלי, החלום שאותו הוא חלם במשך 65 שנותיו לעולם טוב יותר, חלום שכולנו חולמים עבור ילדינו. את החלום הזה מאחל אבא שלי בתחילת המאה ה-21 לבנו, ואולי גם לעצמו.

מפגש בין שתי נשים באמצע המים, בין חלום לסיוט, בין שחרור לקושי.

בשני בתי ספר, יהודי וערבי, בחצר אחת ביפו, מחכים הילדים לבואה של הפיה. בקשותיהם המצוירות הופכות לאנימציה ופותחות פתח לעולמן הפנימי.

ב-1889 נחטף באוסטריה ילד ונמסר לאימוץ למשפחה יהודית בפולין, שם קיבל את השם מוישה. מוישה מלובני חי חיים שלווים ופשוטים, אבל בזכות הדברים שלא עשה הוא הפך לאיש המשפיע ביותר במאה ה-20 והוא אפילו לא ידע.

דרך ביקור מחודש עם חוויות אשר הפכו נדושות עם הזמן אנו יכולים להיחשף לחזון אשר יהווה אלטרנטיבה אמיתית של עדנה, אשר חסרה לנו נורא בזמן האחרון.

"מממ, כמה טוב לחדור לכם למוח, אני גומר לכם באונה הימנית. החשק שלכם שוב לא שייך לכם: אני כופה עליכם את שלי"

לפני לא כל כך הרבה שנים החלום היה קרוב למימוש. אולי היינו נאיבים. היום נותר חלום: סתם אנשים, בני אדם, בני אנוש, אולי מתישהו – חברים.

"זה המקום עליו חלמתי… יוקאלי", מאז ומתמיד. פועלים זרים בהפסקת הצהריים. מטפלת פיליפינית נדונה לישישה תשושה. החיים תמיד במקום אחר. איך את מפנה את מבטך למצלמה? מה, את שרה?

אוצרת: נעמי אביב

קרב תל חי (1920) הוא אחד המיתוסים המפורסמים ביותר בתולדות ההתיישבות העברית בארץ. איסה, אחד מהמשתתפים בקרב, הכיר מקרוב את יוסף טרומפלדור הגיבור האגדי, אך לא שמע אם אכן אמר את המשפט המפורסם "טוב למות בעד ארצנו" – משפט שלאורו חינכו כאן דורות של תלמידים ולוחמים. איסה לא שמע וגם לא התעניין. דבורה דרכלר עניינה אותו יותר. הסיפור שלה לא כל כך מפורסם, אבל בלעדיה ההיסטוריה היתה נראית שונה לגמרי…

סרט תעודי על חטיפתו ורציחתו של החייל נחשון וקסמן, הכולל שחזור של החוטפים שנחשף לראשונה על המסך. כמו כן תתייחס בפומבי אסתר וקסמן, אמו של נחשון ז"ל, לפרשת שליט, לראשונה מאז ביקרו בני הזוג וקסמן באוהל המחאה מול משרד ראש הממשלה.

הוריו של דוד פישר, בימאי הסרט, נפטרו בזה אחר זה והותירו אותו ואת ארבעת אחיו עם מסתורין בן 50 שנה. כבר שנתיים שהוא מחפש את אחותו, שנלקחה כתינוקת בת יומה מאימו ממיטתה בבית היולדות.הוריו, ניצולי שואה, הגיעו לארץ שבורי לב וחסרי כל. את מחיר איחוי השברים שילמו חמשת האחים. כעת מגייס דוד את אחיו למשימה ויחד הם מגיעים למקומות שהוריהם קיוו כי לא יגיעו אליהם …"תוך כדי תהליך כואב מחזיר הסרט את משפחתי אל שורשיה ואותי אל הדברים החשובים באמת בחיים … במסע שאליו יצאתי עברתי תחנות: כאב. הומור. דמעות. נחמה גדולה. אהבה. רשימת האהבה שלי רק הולכת וגדלה. עכשיו נמצאים בה גם אשתי והילדים שלנו. כדי למצוא אתכם יצאתי לחפש" (דוד פישר).

חיים דוקומנג'י הגיע למושב עג'ור מטורקיה בשנת 1953. חיים שהגיע עם חליפה ועניבה הזדעזע מהמציאות שפגש בארץ ומצא עצמו מהרהר על עתידו ומר גורלו. כעבור זמן פגש את סלומה ג'מו שהגיעה לישוב מעיראק, כמה שנים לפניו, עם משפחתה. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, שלמורת רוחם של המשפחות אף הסתיימה בחתונה. לימים, כאשר הסוכנות הכריזה על הישוב כמושב שיתופי, מצאו האבות והאחים תועלת בחתונה זו. שתי המשפחות הקטנות כרתו ברית פוליטית והלכו יחד לבחירות הועד המקומי של הישוב. ברית זו נמשכה כמה שנים עד לתחילתו של מאבק פוליטי פנימי על השליטה בוועד המושב בין תושבי המושב. סרט זה הוא סיפור על חייהם של אנשים רגילים שהגיעו למקום בעקבות אמונתם וקבלו על עצמם ערכים וחוקים של מציאות שלא ציפו לה. סיפור קטן שהחל במימוש אמונה עמוקה, מתברר כשיקוף גורל של מציאות טראגית שחוזרת על עצמה.