בשנות השמונים היו צמד הקוסמים "צ'יקו ודיקו" כוכבים ענקיים. הייתה להם פינה קבועה בטלוויזיה בתכנית הפופולארית "שמיניות באוויר", מאות הופעות מפוצצות עם עפרה חזה, זכייה פעמיים ב"כינור דויד", אלפי מכתבי מעריצים, ואימפריית קסמים משגשגת. לא היה ילד בישראל שלא הכיר את צ'יקו ודיקו, עד הנפילה הגדולה שגמרה להם את הקריירה. היום, אחרי עשרים שנה, יושב דיקו בחנות הקסמים הקטנה שלו באלנבי, ומתכנן את הקאמבק הגדול יחד עם שוליית הקוסם הנצחי שלו – יואב "האגדי". החנות הוותיקה היא היום מקום מפגש לקוסמי עבר, לילדים שמחפשים שלושה קסמים בחמישים שקלים, ולסתם תמהונים שמחבבים את האווירה הקסומה במקום.

הסרט מספר את סיפור עלייתם ונפילתם הבלתי אפשרי, המופרך והקסום של מרדכי ואיציק זוהר, אב ובנו מתל אביב, שהפכו לצ'יקו ודיקו, צמד הקוסמים המפורסם ביותר בישראל.

לילה אחד, דירה אחת, תעלומה אחת.
שיר מתעוררת בערב שישי מצלצול בדלת. שכן עצבני מוסר לה חזרה את הכלב שהסתובב לבד ליד הכניסה לבניין.
בעלה, רמי, יצא איתו לטיול מוקדם יותר בערב, וכעת הוא נעלם בפתאומיות.
הוא לא לקח איתו את הנייד והארנק, וברור לשיר שקרה לו משהו במהלך הטיול.
הסרט עוקב אחרי האירועים שמתרחשים במהלך הלילה הארוך, המורכב מסדרת מפגשים של שיר עם אנשים שנכנסים ויוצאים מהדירה, כאשר כל מפגש מצולם בשוט רציף אחד.
חברים, משפחה, המשטרה ואורחים לא צפויים – ועם כל ביקור מתגלים עוד ועוד סודות.
בהדרגה מתבהרת התמונה האמיתית של היחסים בין בני הזוג, עד שבסוף מתגלה הסיבה להיעלמותו המסתורית של רמי.

יחיא (14) והמאם (8) מגיעים מכפר קטן ליד טול כרם בשטח הרשות הפלסטינית. בזמן שהוריהם ואחיהם הבוגרים אינם יכולים להשיג אישור כניסה לישראל, שני האחים נשלחים לעבוד כקבצני רחוב בוואדי עארה בישראל. על כתפי שני הילדים מונח עול הפרנסה של המשפחה כולה בת 11 הנפשות. מצאת החמה ועד השקיעה, בגשם ובימי שרב הם עומדים בצמתים מבקשים נדבות ותלויים בחסדיהם של הנהגים.
יחיא הוא ילד פיקח העובד בצמתים מאז גיל 9. זה מקצוע קשוח בו ככל שהילד קטן יותר כך יש לו יותר אפשרות להרוויח. על כן אביהם מחליט להשתמש בניסיונו של יחיא לעבוד באופן עצמאי ללא מפעיל, ולקחת איתו את אחיו המאם. יחיא מלמד את המאם את רזי המקצוע. אולם בעוד שיחיא מעולם לא חשב להמרות את פיו של אביו המאם השובב אינו מוכן לקבל עליו את הדין.
שני ילדים מטול כרם שבמקום ללכת לבית הספר כמו שאר בני גילם נאלצים לעבוד בוואדי עארה בישראל כקבצני רחוב. בזמן שהמאם השובב מנסה להתחמק מהעבודה הקשה ולשחק, יחיא אחיו הגדול חולם על עתיד טוב יותר עבורם.

דרך זיכרונות קפואים, מתעורר מסע של געגוע לאב נוכח-נעדר.

מופע בישול וסיפור אודיו ויזואלי.

אוכל של אמא. מגע ידיה. טעם סיפוריה על הלשון. שש נשים מירוחם עולות על הבמה. הזרקור עליהן. חותכות עגבניות, מטגנות שום, פלפל חריף, הריחות ממלאים את הנחיריים ומעלים את הרוק לפה. הן מבשלות ומספרות זו לזו את עצמן. מוסיקה עולה, על המסך הן מצולמות בביתן. בסוף המופע הן יורדות לקהל עם הסירים, אנחנו טועמים את התבשילים והסיפורים.

המופע נוצר במסגרת פסטיבל "דוקאביב ירוחם" בסיוע "עתיד במידבר".

גיא (21), בחור הומוסקסואל הסובל מבולימיה, מחליט לעזוב את בית הוריו המסורתיים בפריפרייה ולצאת לדרך חדשה בתל אביב. אולם חייו החדשים אינם זוהרים כפי שחשב והוא משתעבד להפרעת האכילה.

 “למלכה אין כתר" מספר את קורותיהם של חמישה אחים ואימם, המנסים לנווט את דרכם בחיים תוך התבוננות נוקבת ומכאיבה על אובדן בית, מדינה ומשפחה. משפחה, שכל אחד מבניה נאבק בכאבי הגדילה והגלות גם ברגעים של שמחה, שייכות ואהבה ללא תנאים.

הסרט מצליח ללכוד את העשור הקריטי ביותר בתולדות מדינת ישראל ולתאר דרכו את השינויים החברתיים והפוליטים שהתחוללו בחברה הישראלית. הוא עושה זאת מנקודת מבט אישית קורעת לב ומרגשת עד דמעות כאשר הבמאי מציב את משפחתו כמראה מנופצת של החברה הישראלית עצמה. הסרט חוקר את הפוליטיקה של הגירה, שייכות וזהות מינית, לאורך עשור מטלטל במדינה שבה הפרטי והציבורי , השמחה והעצב האהבה והשנאה נמהלים זה בזה, לעיתים, עד כדי אובדן זהות.

מאות שעות של חומרי גלם שצולמו במשך למעלה מ-15 שנה ואלפי שעות עריכה, הולידו את "בדרך הביתה" – יצירה דוקומנטרית אפית וחד-פעמים שלוקחת אותנו אל חדרי החדרים של משפחה ישראלית.

הבמאי תומר הימן, מספר לנו באומץ רב וללא הנחות, כיצד התמונה המושלמת משנות השבעים בכפר – אמא, אבא וחמישה בנים – הולכת ומתפרקת, ובמקביל נבנית מחדש. באובססיית הצילום שלו, לא פוסח תומר גם על תיעוד חשוף ואינטימי של מערכות היחסים המשמעותיות בחייו.

סדרה בת שמונה פרקים של אמת לא מתפשרת.

"נורמלנה" מספר אודות משפחה של עולים מרוסיה בכרמיאל. אם המשפחה מבקשת לעזוב את בן זוגה ולעבור לגור בכפר נחף עם אהובה הערבי, עמו היא מנהלת רומן. ההתרחשות כולה על רקע פסטיבל המחולות בכרמיאל.

25 שנים לאחר מותה של השחקנית טליה שפירא, יוצא בנה, הבמאי יוני בן טובים, למסע בעקבות חייה. יוני חוקר את העיזבון הגדול שאמו השאירה (יומנים, סיפורים, סרטים, קלטות ועוד) ומקלף את זיכרונותיו שכבה אחר שכבה במסע הארוך אל עבר הרגע המשמעותי של יחסיהם – ימיה האחרונים של טליה.
דרך 17 פרקי ההתבוננות שמהווים פסיפס מופשט ורגשי, חוקר יוני את דמות אמו ואת טיב הדיאלוג ביניהם, באמצעות פורמטים שונים ונקודות הסתכלות מגוונות. הדרך הייחודית שבה בחר הבמאי לתאר את תהליך הפענוח של חייה מביאה לידי ביטוי את הצורך והקושי לחבר את הרגעים האקראיים בחיינו לסיפור בעל משמעות.

איציק הוא אב גאה לתאומים צעירים.

הבאת ילדים לעולם הייתה כמעט משימה בלתי אפשרית, אבל אחרי 15 שנים של ניסיונות, אשתו רותי הרתה. היא הייתה באמצע שנות ה-50 שלה, ואילו הוא כבר התקרב לגיל 70.

חדוות החיים מציפה את הבית, ולמרות דלות האמצעים וההורות המאוחרת, זוכים הילדים לחום ואהבה רבה. אלא שלרוע מזלו של איציק, החיים משתבשים וחזקת ילדיו האהובים עומדת למבחן כאשר מגיע איום לא צפוי.

זהו סיפור על אמונה, אהבה ומסירות, כנגד כל הסיכויים

הסרט עוקב אחרי משפחה שחיה בין העולם החרדי והחילוני ופורש את סיפורם של הסופרת יהודית רותם ורב חרדי מכובד, שגירושיהם לפני 30 שנה טלטלו את העיר בני ברק ואת חייהם של שבעת ילדיהם. טרם ימלאו לה 40, יוצאת הבמאית למסע בצללי בית ילדותה, מתוך תקווה לחבר בין הניצים במשפחה ולהקים סוף סוף בית משלה.

בלב המאפליה של אושוויץ מצליח בריון ומניפולטור יהודי לנהל את העניינים ב"בלוק המוות"- בלוק 11. תחת עינם של הנאצים ובחסות קומבינות אפלות, משחד קאפו יקוב קוזלצ'יק קציני ס.ס. כדי להציל חיים של אסירים יהודים ואחרים ולסייע למחתרת היהודית באושוויץ.

איציק בנו, יוצא לאושוויץ למסע שהדחיק כל חייו. בחדרים האפלים של בלוק 11 הוא שומע עדויות ניצולים וחוזר בזמן ליום-יום של אביו ב"בלוק המוות" ולומד על דמותו השנויה במחלוקת, בשל היותו של יעקב קוזלצ'יק משתף פעולה.

"שלג חם" הוא סרט אנימציה קצר העוסק ביחסים שבין אב לבתו הבוגרת.

הסרט נפתח בסיטואציה שגרתית בה נראים השניהם, יושבים ליד השולחן במטבח. הבת מצפה לארוחתה המתחממת במיקרוגל ומתעצבנת מהערותיו והצעותיו של האב. או אז מתפתחת הסיטואציה ולוקחת אותנו לעולם סוריאליסטי, מלא באהבה וכאב.

העבודה מציגה עולם בלתי יציב, בעל גבולות מטושטשים בין מציאות ובדיה, חוץ ופנים, אם ובנה. הטלוויזיה חודרת אל תוך המציאות, אפקטים קוליים מוקלטים נשמעים במרחב הסלון, ולהפך – המציאות האפורה והקודרת חודרת אל תוך הטלוויזיה באופן המטיל אימה על הילד ומבלבל אותו.
האמן משחק את שני התפקידים – הבן והאם, ובכך מצביע על הקשר העמוק ולעתים הבלתי ניתן להתרה בין אמהות לילדיהן, קשר שבו האם מוכלת בתוך הילד והילד מוכל בתוך האם.

מתוך "חלום. שפה"

בעבודתה מחברת האמנית שני אמצעים אופטיים, נותנת לשני אחייניה לצלם בעצמם את רוב הסרט, ובכך מאפשרת לנו לראות את העולם למשך מספר דקות דרך נקודת מבטו של ילד. סלע מחברת בין כמה ז'אנרים שונים ורחוקים זה מזה שלכאורה אינם ניתנים לחיבור: סרט ילדים, כתבה תיעודית, סרטי מצלמה נסתרת, סרטי וידיאו משפחתיים וסרטים מדעיים.
השימוש היצירתי שעושים הילדים במצלמה הנסתרת ככלי ללכידת תגובותיהם הטבעיות של אנשים לנוכח עמידתם הדוממת מולם, מזכיר את השימושים הראשונים שנעשו במצלמה נסתרת ככלי דוקומנטרי אובייקטיבי בשלהי תקופת הקולנוע האילם.

מתוך "חלום. שפה"

הסרט מתרחש סביב מפתן הדלת ומפגיש ילדה כבת 11 עם גבר בשנות ה-40 שמגיע להתקנת עינית בדלת של המשפחה. חילופי הדברים ביניהם, ונוכחותה המאיימת של הדלת המסתובבת על שני ציריה ומאיימת לנתק את הילדה מן העולם, ולכלוא אותה בביתה שאמור לגונן עליה, מייצרים מתיחות סביב אפשרות של תקיפה מינית של הילדה. אפשרות זו נשללת בסוף הסרט, הגבר מסיים את עבודתו והולך לדרכו. אז מסתבר לצופים שהדרמה הרגשית מתנהלת למעשה ביחסים בין הבת לאמה. האם חוזרת הביתה והילדה לא פותחת את הדלת לזרים, כמצוות אמה.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

"בלומפילד זה הבית שלי, אין לי בית אחר" מצהיר חזי, מנהל התחזוקה של אצטדיון הכדורגל "בלומפילד". עבור חזי, שהמשרה בבלומפילד עזרה לו להשתקם ולהתחיל בחיים חדשים אחרי גירושיו מאשתו, בלומפילד הוא הרבה יותר ממגרש כדורגל או מקום עבודה רגיל. משך השבוע מתחזק ומכין חזי את המגרש למשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל העומד להיות משודר בטלוויזיה. בשבת, אחרי שהכל מוכן, חזי מתלבש יפה, מחכה להפעלת המצלמות המסקרות את המשחק ומקווה לרגע בו תקלוט אחת מהן את דמותו, כדי שבנו, היושב בבית גרושתו, מול מסך הטלוויזיה, יזכה לראות את אבא נכנס אליהם הביתה, הישר לסלון.

מתוך "פרויקט מקום".
יוזם ומפיק הפרויקט: עמית גורן

מבוסס על סיפורה של איימי בנדר.
נערה שנופלת קורבן לתקיפה במטע תפוחים. במקביל לסיפור הסרט מלווה שני אחים צעירים שמגלים בשעת משחק בבית סבם, את חדוות האכזריות.
הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

אלגוריה סוריאליסטית על פי סיפורה של לידיה דייויס.
הסרט עוקב אחר אחר ילדה צעירה שביתה והסובבים אותה הולכים ומתפוררים, עד לסוף הבלתי נמנע.
הסרטון הופק בפורמט "סטורי-וידאו", מעין קליפ לסיפור קצר. ברקע נשמעת קריינות של הסיפור עצמו ועל המסך – מוקרנת הפרשנות של הבמאי.

"מוסרות: עדויות על אובדן האמהות" תערוכתה של מלי דה- קאלו, פרויקט וידאו אנסטליישן.
שמונה סרטי וידאו בארבע ערוצי הקרנה. העדויות נמסרות בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית.

בפרויקט זה דה-קאלו מחברת אסטרטגיה קולנועית של ""story telling" לבין שפת האמנות, כדי לספר את סיפורן של אמהות המנותקות מילדיהן בעקבות פרוק התא המשפחתי. בתערוכה דה-קאלו בונה מחדש את אותו "בית מפורק" על ידי חיבור מחדש של החללים הביתיים לכדי עבודה אחת. דה-קאלו מפגישה את הצופים עם דמות המספרת "בתוך הבית" ובכך מעודדת הקשבה שיש בה מעורבות רגשית חזקה. הפרויקט נבנה מתוך תפישה של אמנות כסוכן לשינוי חברתי.

מרים אל קוואדר, צלמת חתונות בדואית, אם לשבעה, המתגוררת באחד הכפרים הלא מוכרים המוזנחים ביותר בנגב, חושפת דרך עדשות מצלמתה את עולם החתונות הבדואיות, כשהמצוקה העיקרית העולה ממנו היא הפוליגמיה. זהו סיפורן של שלוש נשים עצמאיות, משכילות יחסית, המנסות לשרוד כל אחת בדרכה במציאות החיים הפוליגמית. האחת כאישה ראשונה, החיה בפחד מתמיד שבעלה יביא לביתה אישה שנייה. השתיים האחרות נגררות להינשא לגברים נשואים ולהפוך לנשים שניות, המשתפות פעולה בעל כורחן עם השיטה שהן בוחלות בה או מפחדות ממנה. הטרגדיות המשפחתיות המובאות בסרט מצביעות על כוח ההישרדות של שיטות חברתיות ועוולותיהן, הנשענות בדרך כלל על שיתוף הפעולה החצוי של הקורבנות.

"מסע הנע בין קבלה, הרואין, כאוס וגאולה. במשך עשר שנים צילמתי את חיי ואת חיי אימי משתנים בקיצוניות. אמי ניצולת שואה, חוזרת בתשובה שהתחתנה עם האדמור מאשל"ג כשהיא בת 45 והוא בן 85. הוא לימד אותה את רזי הקבלה ואז נפטר. מאז אמי, הרבנית פייגה, עוסקת בנסיון להציל את העולם מפצצת האטום על ידי הפצת הקבלה. ומאידך, כל יום הולדת היא נלחמת בתשוקה להתפורר לרסיסי תוהו. אמא רצתה שאהיה למשיח שיעזור לה בהצלת העולם על ידי תורת הקבלה ובמקום זה, בגיל 14, ברחתי לרחובות תל אביב והפכתי לנרקומן, כשלבסוף אני מוצא את עצמי קולנוען בירושלים המספר את מסע חייו בסרט". זהו סרט החוקר והחותר לעבר המושג "בית".

כששיר בת ה-12 נאלצת להכין עבודת שורשים "משעממת", היא פונה לאבא לשאול על העבר המשפחתי, אבל את המעט שהוא יודע הוא בוחר להסתיר. כשהוא מתחיל להתבונן בתמונות האנשים המאושרים מהעבר ומנסה להבין מה קרה להם, הוא מגלה סודות, טרגדיות ושתיקה של שלושה דורות. מלחמות, נטישה ויתמות, כפו עליהם מהלכים שלא תמיד בחרו. בין שביליו הצרים של הקיבוץ, עומד עוד סוד גדול אחד להתגלות לנערה, שכדרכם של צעירים אינה מודעת לשבריריותם של החיים.

כילדות קטנות באוקראינה, דשה (22) ונטשה (21) גדלו לתוך מציאות פגומה. מערכת היחסים הקשה בין ההורים הביאה לפירוק המשפחה. באחד הימים, וללא אזהרה מוקדמת, החליט אביהן לקחתן לישראל. הבנות הופרדו מאמן, וקיומה הוסתר מהן מאז.

כעבור 16 שנים, ובעקבות מותו של אביהן, כמהו הבנות למלא את החלל העמוק שנפער בחייהן ולהתאחד עם אמא. אך היתה זו פגישה בין זרים. המרחק הגיאוגרפי והתרבותי, אך בעיקר הניתוק הרגשי, ניצבו כחומה בין הבנות לאמן. זהו סרט על הצורך האנושי בעוגן נפשי ורגשי, במשפחה.

פגישה שהוחמצה בנסיבות מסתוריות ב־1945 מפצלת משפחה לשניים: מיכלה שווארץ, סבתה של הבמאית, שורדת את מחנות הריכוז ונודדת למדינה יהודית חדשה במזרח התיכון בעוד אחיה פייב'קה, הנחשב למת, משנה את שמו לפטר ונשאר לגור במקום האחרון בעולם בו היא היתה מחפשת אחריו. אבל זאת רק ההתחלה. הבחירות של השניים ישנו מסלולי חיים שלמים, יחלחלו אל תוך חייהם של ילדיהם ונכדיהם. משפחה אחת שפוצלה לשניים נחשפת אל בבואתה במהלך הסרט. הצד הישראלי משתקף בצד הגרמני מבלי שיהיו מודעים אחד לקיום של השני במשך למעלה מחמישים שנה. "היה שלום, פטר שוורץ" הוא סרט מסע המצליח, דרך סיפורה של משפחה אחת, לגעת בשאלות של זהות ושייכות, ביכולת לקבל את עצמך ולסלוח לקרוביך. בשכל ובאיפוק הוא מפגיש בין שלושה דורות ומאחה בזהירות את האריג המשפחתי שפרמה ההיסטוריה לכדי יצירה קולנועית עדינה ומרגשת.

הסרט עוקב אחר ההכנות לבר המצווה של גיא, אחיה הצעיר האוטיסט של הבמאית, ומלווה את גיא והוריו מרגע ההחלטה על עלייתו לתורה ועד ליום בר המצווה עצמו. במהלך ההכנות לאירוע יוצא הדופן נחשפת התמודדות יומיומית מורכבת, מלאת קשיים והומור, ומתגלה נקודת מבטו הייחודית של גיא על העולם.

זהו סיפורם של ג'וש, לינוי  ודוד, שלושה בני נוער רגישים ממגדל העמק שנאלצים להתמודד עם אלימות: אלימות בבית, אלימות בבית הספר. זהו סיפור של ידידות, של אהבה ושנאה שבו מתגלה עולמם של המתבגרים; עולם אכזרי ויפה כאחד, עולם שבו הרצון למות או להרוג והשאיפה לחיים מגדירים את גורלם.

הסרט מתאר את השעות האחרונות בחייו של עודד צור (רותם קינן). בבוקרו של יום בהיר, הוא כותב מכתב התאבדות, נפרד מאשתו (מלי לוי) ויוצא אל חנות התקליטים שבבעלותו. שם, לבד בחושך, לאחר שהוא נועל את החנות היטב, הוא מצמיד אקדח לראשו. מצבו הפיננסי של עודד קשה. הוא נסחט על ידי מוקי זקן, מלווה בריבית אכזרי מהשוק האפור שמאיים על חייו ועל חיי משפחתו. מוקי מכריח אותו לרכוש ביטוח חיים ולהתאבד במטרה לכסות את חובותיו. חוקר המשטרה רומי דור (דרור קרן) חושד בדפנה, שנמצאה עומדת ליד גופתו של בעלה בחנות שנשרפה כולה. החקירה שלו מעלה שדפנה היא "פאם פאטאל" אכזרית, אישה שניצלה את מצבו הקשה של בעלה ונפטרה ממנו במטרה לזכות בעצמה בכספי הביטוח.

אברי מתמיין לגיוס ליחידה סודית של צה"ל, הוא צולח את המיונים ההזויים ומתקבל ליחידת המעודדים, אותה יחידה בה שירתו אביו וסבו.

חיה וישראל, נפגשו באלסקה. כשנולד ילדם, אביחי, התברר שהוא עם תסמונת דאון. ההורים החליטו לאמץ את קרן, תינוקת עם תסמונת דאון "כדי שאביחי לא יגדל לבד". המשפחה עזבה את אלסקה, כשחיה משאירה מאחוריה ילדים מנישואים קודמים, ועלו לארץ, להתגורר בצפת. בארץ הם אימצו עוד ארבעה ילדים נוספים עם תסמונת דאון. לפני כמה חודשיים התחתן אביחי עם אחותו המאומצת קרן.

מסעה האישי של הבמאית אל שוק מחנה יהודה, בו עבד אביה, והתפייסות עם השוק ועם מקצועו של האב, שבנעוריה היווה מבוכה וכיום הוא מקור לגאווה: גאווה על אב שעמל כדי לספק לילדיו חינוך וחיים טובים משהיו לו.

לפני כשלוש שנים התגרשה ריקי מבעלה וביחד עם ביתה נור עברה לביתם של אחיה הגדול יקיר ובן זוגו רן. פתרון המגורים הזמני הפך למשפחה אלטרנטיבית במיוחד כאשר האחות, האח ובן הזוג מחליטים להביא ילד לעולם ולהפוך לשלישייה הורית. השלישייה נתקלת באתגרים רבים ונאלצת להמציא לעצמה מחדש חוקים משפחתיים משלה.
קונסטלציה ייחודית זו, המתועדת לאורך שלוש שנים, מעלה שאלות מרתקות על התא המשפחתי המוכר. תוך כדי כך נחשפת מערכת יחסים בין אח לאחות הנקרעים בין הקשר הסימביוטי ביניהם לבין רצונם לממש חיים עצמאיים ואוטונומיים.

אביגיל, במאית הסרט, מתמודדת עם פרידה ועם גידול ילד משותף עם בת הזוג לשעבר.
במקביל, משפחתה הדתית-ירושלמית נאבקת ב"שדים" שמאיימים להכניע את הבת אריאלה.
אריאלה, נערה אתיופית, אומצה על ידי הוריה, הרב דניאל וחנה שפרבר, בהיותה בת ארבע. ילדה עשירית, עם תשעה אחים, שכל אחד מהם בחר את דרכו הייחודית. אריאלה מביאה את המשפחה להתמודדות עם קשיים מסוג אחר לגמרי: אלכוהול, גנבות ובית כלא.
האם סיפורה של אריאלה הוא סיפור עם סוף ידוע מראש? האם תוכל לקבל ולהכיל את האהבה והדאגה העוטפים אותה? והאם יצליחו לאהוב אותה ללא תנאי?
תיאור של הקשרים השבריריים המתחברים למשפחה.

אוהד הוא לוחם אקטיביסט למען חיות. לאחר נתק של שנים מבני משפחתו הוא מנסה לאחות את הסדקים ולחזור לחיק המשפחה, אלא שההחלטה שלהם לאכול בשר עומדת בדרכו. האם הם יצליחו להתחבר מחדש?

כבר בפגישתם השנייה לקחה אמירה את מיכאל אל המטפל שלה, כדי שיסביר לו על מצבה הנפשי. מיכאל לא נבהל. היום יש להם ארבעה ילדים והם חיים על הקצה. מיכאל מכיר היטב את הדרך אל חדר המיון ואל המחלקה הפסיכיאטרית.
אמירה מחליטה להפסיק להסתיר את מחלת הנפש שלה ("הפרעת אישיות גבולית") ולחשוף את מצבה בפני הקהילה. כאישה דתייה, היא מוצאת גם שהמגבלות ההלכתיות מקשות עליה, מה שדוחף אותה ללכת וללמוד כדי לקדם שינוי תודעה ביחסם של הרבנים ופוסקי ההלכה אל המתמודדים עם מצוקות נפשיות.
הסרט מלווה את אמירה במאבק הדרמטי להישאר בחיים, לגדל את הילדים ולבחון את השאלה – מה זה בעצם להיות נורמלי?

איש הציפורים אינו סרט עלילתי כמו שאינו סרט תיעודי. דרך בדייתו של סיפור אודות גבר צעיר שיוצא לחפש את עברו בעיר לוס אנג'לס, הסרט מתעד את אי האפשרות לשוב למקומות שנשכחו מאחור. דרך הניסיון לתעד את מה שהיה, הוא צולל לתוך הבדיה וההמחזה של מה שלא ניתן להראותו אחרת. דרך התנועה בין התיעוד לבדיה, איש הציפורים רוקם מפגש בין שלושה דורות של גברים שהמשותף להם הוא הצורך לעזוב ולמצוא משמעות במקום אחר. שלושה דורות – סב, אב ובנו – שעומדים, כל אחד בעתו, מול הדחף להיעלם ולהמציא את עצמם מחדש כדי לעשות משהו שאין אמיתי ממנו: לשנות את החיים עצמם.

סרט תעודי על חטיפתו ורציחתו של החייל נחשון וקסמן, הכולל שחזור של החוטפים שנחשף לראשונה על המסך. כמו כן תתייחס בפומבי אסתר וקסמן, אמו של נחשון ז"ל, לפרשת שליט, לראשונה מאז ביקרו בני הזוג וקסמן באוהל המחאה מול משרד ראש הממשלה.

הוריו של דוד פישר, בימאי הסרט, נפטרו בזה אחר זה והותירו אותו ואת ארבעת אחיו עם מסתורין בן 50 שנה. כבר שנתיים שהוא מחפש את אחותו, שנלקחה כתינוקת בת יומה מאימו ממיטתה בבית היולדות.הוריו, ניצולי שואה, הגיעו לארץ שבורי לב וחסרי כל. את מחיר איחוי השברים שילמו חמשת האחים. כעת מגייס דוד את אחיו למשימה ויחד הם מגיעים למקומות שהוריהם קיוו כי לא יגיעו אליהם …"תוך כדי תהליך כואב מחזיר הסרט את משפחתי אל שורשיה ואותי אל הדברים החשובים באמת בחיים … במסע שאליו יצאתי עברתי תחנות: כאב. הומור. דמעות. נחמה גדולה. אהבה. רשימת האהבה שלי רק הולכת וגדלה. עכשיו נמצאים בה גם אשתי והילדים שלנו. כדי למצוא אתכם יצאתי לחפש" (דוד פישר).

חיים דוקומנג'י הגיע למושב עג'ור מטורקיה בשנת 1953. חיים שהגיע עם חליפה ועניבה הזדעזע מהמציאות שפגש בארץ ומצא עצמו מהרהר על עתידו ומר גורלו. כעבור זמן פגש את סלומה ג'מו שהגיעה לישוב מעיראק, כמה שנים לפניו, עם משפחתה. זאת היתה אהבה ממבט ראשון, שלמורת רוחם של המשפחות אף הסתיימה בחתונה. לימים, כאשר הסוכנות הכריזה על הישוב כמושב שיתופי, מצאו האבות והאחים תועלת בחתונה זו. שתי המשפחות הקטנות כרתו ברית פוליטית והלכו יחד לבחירות הועד המקומי של הישוב. ברית זו נמשכה כמה שנים עד לתחילתו של מאבק פוליטי פנימי על השליטה בוועד המושב בין תושבי המושב. סרט זה הוא סיפור על חייהם של אנשים רגילים שהגיעו למקום בעקבות אמונתם וקבלו על עצמם ערכים וחוקים של מציאות שלא ציפו לה. סיפור קטן שהחל במימוש אמונה עמוקה, מתברר כשיקוף גורל של מציאות טראגית שחוזרת על עצמה.

הסרט תכריכים עוסק בחייהם של זוג דתי צעיר, נחום ואשתו יונה, המתמודדים עם מות בתם התינוקת, שמתה מוות בעריסה. הסרט מתמקד בתקופת חודשי הריונה האחרונים של יונה, כאשר הציפייה לילד החדש מעלה את טראומת מותה של התינוקת הראשונה שלהם. הדרך של נחום להתמודד עם האובדן ועם הקושי שבקבלת המוות היא דווקא להישיר בו מבט, לחוות אותו באופן בלתי אמצעי, על ידי כך שהוא הופך לקברן בעצמו. ככל שנחום נשאב לעבודה עם המתים, מתחזקת אחיזתה של יונה בחיים. ההתנגשות בין הקטבים היא בלתי נמנעת, עד שהיא מאלצת את נחום לבחור.

תמרה (30) סובלת מבעיה רפואית שמונעת ממנה לקיים יחסי מין מלאים עם בן זוגה אריאל (32).
כל מגע מיני כרוך עבורה בכאבים עזים. כאשר גם ניתוח לו ציפו מתגלה כבלתי אפשרי, תמרה אשר פוחדת שאהבתם לא תחזיק מעמד, מציעה לו לשכב עם אישה אחרת.

בסרט שלי אני מלווה את סבתי משלבי השכנוע למעבר מביתה שבו התגוררה שנים ובו התנהלו כל חייה, ועד הגעתה לבית החדש שנמצא ליד שניים מילדיה שהקימו את משפחותיהם ביישוב דולב.
הסרט מציג את התהליך הקשה אותו עוברת סבתא רבקה, וכן את מערכת היחסים בינה לבין הסובבים אותה: הילדים, הנכדים וכו'.
תוך כדי תהליך המעבר ישנן סצנות מרגשות ונוגעות ללב, החושפות קשיים רגישים ומשמעותיים אצל סבתא, את הפרידה מהבית ומהחיים שהיו.

רוח רעה פגעה במשפחתי הקטנה והחמה, אבי חזר בתשובה, אימי התנצרה, אחותי התחתנה עם גבר לא יהודי ומאז אבי שונא אותה ולא מכיר בה ובבנותיה ואני ברחתי מהזוועה לישראל. לאחר גרושיי, החלטתי לחזור לעבר הטראומתי שלי, למשפחתי ברוסיה ובכך לבנות מחדש את אמונתי באהבה. האם אצליח לאחד את משפחתי המרוסקת?

קומדיה מטורפת. סיפור דמיוני על גניבת פסלו של אלכסנדר זייד, ממקימי ארגוני-השמירה "בר גיורא" ו"השומר", שניצב בבית שערים שבגליל התחתון המשקיף על עמק יזרעאל, על ידי משפחת שודדי מתכות ערבייה. בעקבות הבנייה המואצת בסין לקראת אירוח אולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, עלו מחירי המתכות באופן דרסטי, והפסל נגנב עקב היותו יצוק מחצי טון ברונזה. נכדו של אלכסנדר זייד, אליק, מתגורר במושב בסמוך לפסל, עולה לנקותו יום-יום, וכאשר מבחין בכך שהפסל נגנב, הוא יוצא לחפש אותו ביחד עם בנו, דניאל. בדרך אל ה"האפי אנד" צוחק הסרט על כל קלישאות החיים בישראל.

רומן של 48 שעות מתפתח לקשר משמעותי בין תומר לאנדראס מרק, רקדן ממוצא גרמני. כשאנדראס מחליט לעבור לתל אביב הוא מתמודד לא רק עם בן זוג חדש אלא גם עם המורכבות של החיים כגרמני בארץ ישראל ועם אמו של תומר שמנסה להשפיע על חייהם.
I SHOT MY LOVE מספר סיפור אהבה אישי אך אוניברסלי ועוקב אחר מערכת היחסים המשולשת בין תומר, בן זוגו הגרמני אנדראס ואמו נעה.

"בדמי ימיה" הוא עיבוד עכשווי לסיפורו של ש"י עגנון, המתרחש בנופיה הצחיחים של עיר על גבול המדבר. תרצה, נערה יתומה מאם החיה עם אביה, נשבית בקסמיו של עקביה מזל, מרצה לספרות עברית במכללה בה היא לומדת. נרדפת על ידי סודות עברם המשותף, תרצה הולכת ומתאהבת במזל עד כדי אובססיה. היא מחפשת את קרבתו על אף רתיעתו ממנה, דוחה את חששותיהם ואזהרותיהם של הקרובים אליה, ועושה כל שביכולתה בכדי לזכות בליבו של מזל. מה יעלה בגורלה של תרצה אם תשיג את מבוקשה? האם תצליח לתקן את עוולות העבר ולשבור את מעגל הגורל הטראגי, או שתהפוך בעצמה חלק ממנו?

חיתאם, גיבורת הסרט, נולדה כפלשתינאית בעזה, נישאה בשידוך לערבי ישראלי והגיעה בעקבותיו לישראל. לאחר שנולדו לזוג ששה ילדים מגרש אותה בעלה שלא בנוכחותה בבית הדין השרעי (המוסלמי) ומקבל משמורת על ילדיהם. חיתאם נותרת בלי כלום. היא איבדה את הקשר עם ילדיה, אין לה כל רכוש וגם לא מקום לשהות בו. למרות נישואיה לישראלי והיותה אם לילדים ישראלים, היא תושבת לא חוקית בישראל. היא יוצאת לקרב המכריע של חייה כשהיא נאבקת בשתי חזיתות: בבית הדין השרעי, המעדיף כמעט תמיד את טובתו של הגבר והשגת מעמד של תושבת חוקית כדי להחזיק בילדיה.

"יומן מעודכן" 1990-1999 הוא המשך הסדרה "יומן" 1973-1983.פרקי הסדרה סוקרים את משפחתו של הבמאי, ארצו, ישראל וארץ הולדתו, ברזיל.פרק ראשון – ילדות מוגנתנכדיו של הבמאי: אלמה, נדיה, ליה והלל, מיום הולדתם ועד ימים אלה.פרק שני – ישראלשילוב היום-יום באיזור המגורים של הבמאי עם פולחנים בישראל: מרצח רבין, שנה אחר שנה, בכיכר מלכי ישראל ועד הבחירות וההילולה בהר מירון.פרק שלישי – ברזילביקור חוזר בארץ הולדתו של הבמאי בשלוש ערים: ריו דה ז'אנרו, בלו הוריזונטי וסאן פאולו – לידה, ילדות ובגרות."יומן קולנועי קיים בעזרת הטקסט שהוא נושא, כי העבר הרחוק, הזיכרון, לא נקלטים על גבי סרט, ואילו התמונה היא ההווה בלבד – מוחשי. המפגש בין השניים הוא מעניין" (דוד פרלוב).

סיפורה של ציפורה בת ישראל, מקהילת הכושים העבריים בדימונה, שלאחר עשרים ואחת שנות נישואין מתעוררת למציאות חדשה בה בעלה, חזריאל, נושא אישה נוספת, הצעירה ממנה ב- 14 שנים, לפי המסורת הפוליגמית הנהוגה בקהילה. הסרט מתמקד בניסיון להבין כיצד חולקות שתי נשים את מושא האהבה? כמה כאב טמון בכך? כמה חוכמה נשית נדרשת כדי לעמוד נוכח הסיטואציה? האם תגענה, ציפורה ואראלה, לכדי אחווה נשית בסופו של דבר? עד כמה נתון בידיהן חופש בחירה?זהו סרט של נשים על נשים החיות בקהילה אחרת אך מבחינות רבות משקפות את ההוויה הנשית באשר היא.

פעם בשנה, בסביבות חודש מאי, שש האחיות לבית משפחת דבש עוזבות את הבית, הילדים, הבעלים, הנכדים, העבודה והדאגות ויוצאות לחופשה משותפת במלון פאר באילת. כשהן נפגשות נשכח העולם שבחוץ ואיתו נעלמים השמות – הן קוראות אחת לשנייה איחצ'י (אחותי בערבית). מאחורי ה"ביחד" הקסום והאדיר שלהן מסתתרת ילדות עגומה בצילה של האם פורטונה שבגדה בתפקידה האמהי. לצד סיפורי הילדות הכואבים וטראומות הילדות נמצאת אופטימיות של אחווה נשית, חברות, הקרבה, כוח, הישרדות, אינטימיות, אהבה וניצחון. "לסרט הזה ולגיבורות שלו באתי מאהבה גדולה והערכה לכוח וליצר ההישרדות שלהן. בתוך המולת הסיפור היה לי חשוב להציג את דמותה של האם, לא רק כיצור דמוני, אלא, גם כדמות אמביוולנטית המותירה בצופה חומר למחשבה" (תמנע רוזנהיימר).

דרמה בעלת גוון סוריאליסטי המתרחשת במהלך חג פורים. גבי, בחורה בת 25, שמות אמה בהיותה בת 5 מלווה אותה כל חייה, עובדת למחייתה בקייטרינג המספק שירותים והדרכה לבתי אבלים בימי השבעה. במסגרת עבודתה היא נמצאת עם האבלים במצבים קשים ואינטימיים וכעבור שבוע יוצאת מחייהם. הסרט מחולק לשבעת ימי השבעה שלאחר מותו של נגן צ'לו בפילהרמונית. גבי נקלעת למעורבות רגשית עם בני המשפחה האבלה, נסחפת למערכת יחסים אינטימית, כשמעל כולם מרחפת רוחו של המת. גבי היא היחידה המצליחה ליצור איתה קשר …

עלייתו ונפילתו של בלפור חלפון, אביו של בימאי הסרט ובעל מפעל הריבות "778 בית יצחק" – מימי היותו עוזרה ונהגה של פיי אייזיקס, מי שהמציאה את הריבה והיתה בעלת המפעל, דרך הפיכתו לבעל המפעל ועד פשיטת הרגל של מפעל חייו.בנו איל מספר את סיפור החודשים האחרונים של המפעל. זהו סיפורה של התעשייה הישראלית – סיפור של אכזבה למרות הצלחה עסקית.

הזמר, דני בסן, נולד בברזיל ועלה ארצה יחד עם אמו לאחר שאביו נטש אותם. ארבעים שנה אחרי, בנובמבר 1994, יוצא דני לברזיל לחפש את אביו. הסרט העוקב אחר הדרמה האישית בזמן התרחשותה ,מעמיד במבחן מושגים כמו אהבה, משפחה ושייכות.

מסע בעקבות הרצח הבלתי מפוענח של חנית קיקוס – נערה בת 18 מאופקים, חושף את סיפורה של משפחתה – משפחה שאין לה מקום להתאבל על בתה, בתוך מהומה משטרתית ותקשורתית.במקביל מוארת העיירה אופקים, שמעטים הרגעים בהם נדלק מעליה זרקור, ונחשפת לציבור הישראלי.

דודו פלד נוצר סוד. בפעילות מבצעית במהלך שירות המילואים, ירה בטעות והרג את, אמנון ריפקין, מפקדו. החקירה הרשמית פטרה אותו מאחריות, אך הוא ממשיך את חייו רדוף אשמה ומיוסר.חמש עשרה שנה אחרי התקרית, כשנעמי, אשתו של דודו, פוגשת את רותי, אלמנתו של אמנון, מופר האיזון העדין שבו הצליח דודו לנהל את חייו. מול קשר החברות שנרקם בין הנשים הוא חייב להתיר את הסבך ומהר…

מאבקה של אם בעלת אמצעים, אשר מיום היוולד, אסף, בנה החריג, לא חסכה כל מאמץ להופכו לילד רגיל עד כדי הגשמת חלומה להשיא אותו לנערה רגילה – לליאת.לצד הרצון האימהי שלאסף יהיה טוב ושצרכיו הפיזיים יבואו על סיפוקם עולות שאלות קשות: האם נתנה, אמו של אסף, דעתה גם על כלתו המיועדת ומה שקורה לה? האם מאווייה ורצונותיה של ליאת תופסים מקום בשיקוליה ולאן היה מוביל הגורל את ליאת אילו לא הופגשה עם אסף? סרט על מאבק, אהבה והתמודדות עם הגורל.

פרלה, אשה גמדה, האחרונה שנשארה ממשפחה יהודיה של גמדים ששרדו את ניסיונותיו של ד"ר מנגלה באושוייץ, זוכרת שהנאצים תיעדו את משפחתה וחולמת למצוא את הסרט. הנלורה, גמדה, גרמניה נוצריה ,שנולדה אחרי המלחמה, נרתמת להגשים את חלומה. במהלך חיפושיה, מגלה הנלורה דמיון בין רעיונות הנאצים על יצירת חברה מושלמת לבין המתתם ,היום, של עוברים ותינוקות המאובחנים כחריגים. זהו סיפור חברותן של שתי נשים נמוכות קומה, המעורר סוגיות של לידה ומוות, כעס ומחילה וזכותו של השונה להתקיים.

גדי אבג'ה (23), יוצא אתיופיה, בן לאם נוצריה שנשארה בעל כורחה באתיופיה, חי בשוליים החברתיים של מדינת ישראל – בתחנה המרכזית בתל אביב, מתקיים משדידות וגניבות קטנות וחולם להפוך את תחנת הכריזה בתחנה המרכזית לתחנת רדיו שתשמש סמל תרבות וזעקת המיעוט.גדי שגעגועיו לאמו גדולים כותב לה מכתבים, ומחכה לתשובה אך לשווא. הסרט עוקב אחר מסעו של גדי לאתיופיה – מסע בעקבות עברו, עד למפגש המרגש עם אמו. "'…רעב אליך כמו לחם, צמא אליך כמו מים, רחוק ממך כמו ירח …' שורה זו הלקוחה מתוך שיר אתיופי חובקת בתוכה השקפת עולם שלמה ומקיפה"(דניאל וקסמן).

עם הולדת בנם הרביעי, נחמן, ועד לידתו של יוסף, ילדם החמישי, פותחים, ריבקי ומוטה, זוג חרדים מ"מאה שערים", צוהר לעולמם ומספרים למצלמה על עצמם: על השידוך, האירוסין והחתונה. זה בהחלט לא שיגרתי שמצלמה "חילונית" נכנסת לבית חרדי ומלווה את בני המשפחה בשיגרת יומה- מטקס נטילת הידיים היומיומי ועד כניסתו החגיגית של נחמן אל החדר. "אלו אנשים אשר דתם ומדינתם משותפים גם לי. כל-כך קרובים ועם זאת כל-כך רחוקים. האומנם רב המרחק עד כדי זרות מוחלטת? החלטתי לשים את הפוליטיקה בצד ולנסות להתקרב. פגשתי משפחה אשר שינתה אצלי דעות קדומות והסירה ממני את מכשול העוינות" (גא"י מיכאל).

פסחקע' בורשטיין הקומיקאי המרקד והמזמר נולד בעיירה יהודית בפולין בסוף המאה ה – 19. כשהיה בן 14 ברח מביתו כדי להצטרף ללהקת שחקנים נודדים ומאז הפך התאטרון לחייו, כשהוא מתפרסם בזכות שריקתו המופלאה. בשנת 1924 הגיע פסח הצעיר לניו יורק והפך לאחד מכוכבי תור הזהב של תאטרון היידיש. באמריקה הוא פוגש את השחקנית הצעירה לילאן לוקס. לאחר המלחמה נולדו לצמד השחקנים-זמרים התאומים סוזאן ומייק (הוא מייק בורשטיין המופיע היום על במות ברודווי), שזכו לשם הבימתי -זיסלע ומוטלע. יחד נדדה המשפחה על פני הגלובוס בחיפושיה אחר קהל יהודי נכחד. הסאגה המשפחתית של ארבעת הבורשטיינים חושפת את ההיסטוריה הקצרה, הסוערת והקסומה של תאטרון היידיש העממי.

דניאל אורן, מנצח מבוקש בבתי האופרה הגדולים בעולם, בן למשפחה מוסלמית מצד אביו ולמשפחה יהודית מצד אמו, חי את הקונפליקט הערבי-יהודי.הוא כונה לא פעם "ערבי מסריח" אבל גם "יהודי מלוכלך". אורן הוא מראה של הסכסוך שלנו. הסרט בנוי כאדפטציה דרמטית מוסיקלית של "לה בוהם", אופרה שהועלתה בתל אביב בניצוחו של אורן. ההתפתחות הסיפורית והרגשית בסרט מושפעת מהאופרה ומציגה את דמותו רבת הפנים של אורן – מנצח אופרות גאון שהעלילות המפותלות של המלודרמה שהוא מנצח עליהן דלות יחסית לאופרה של חייו, אופרה שממנה ודרכה הוא מבקש להשתחרר.

רוני יעקובי (43), עו"ד חילוני, נשוי + 2 , מתבשר כי נותרה לו רק שנה אחת לחיות, שנה שבה גופו ילך ויתנוון… רוני, ספקן אידאולוגי, מתחבט בסוגיית ההתאבדות והזכות למות בכבוד. אישתו, תמר, שוללת התאבדות מכל וכל. היא רוצה להראות כי גם המוות הוא חלק של החיים, ולכן היא מכניסה הביתה מצלמת וידאו. רוני ותמר יוצאים אל המסע הסופי, אל הפרידה. בדרכם הם מתמודדים עם תיאולוגיה מודרנית, עם שלל התובנות החברתיות שמרעיפים עליהם המשפחה, החברים, פסיכולוגים ומיסטיקנים. מה שאמור היה להיות חוויה של כאב ואובדן מתגלה להם כחוויה של התקרבות והתעלות. המאבק על כל נשימה הפך לחוויה של קירוב נשמות.

עודד רק בן 12 כשאביו מגלה לו כי הוא סוכן חשאי, מרגל מטעם המוסד, ומשביע אותו לסודיות כי חייו תלויים בכך. בזמן שהוא יוצא למשימתו בקהיר כוולפגאנג לוץ – מיליונר גרמני, מגדל סוסים בעל עבר נאצי מפוקפק – נותרים עודד ואימו מאחור, לבד בפריז, ממתינים בדאגה לשובו. כעת עודד שובר את השתיקה ויוצא למסע מבעד לשקרים וההסתרות אל זהותו הבדויה והאמיתית של אביו וחושף את המחיר הכבד שמשלמת משפחתו של המרגל, לכודה בחיי הצללים.

סיפורם של שני אחים שבמשך עשרות שנים חששו להיפגש זה עם זה. הם טמנו בלבם זיכרונות אפלים, תוך ניסיון מתמיד לבנות חיים אחרים ולהדחיק את עברם. רק כשנמצאו מכתבים נדירים שקיבלו מהוריהם ממחנה הריכוז אל בית היתומים שבו התחבאו בתקופת המלחמה, הם החלו להקים את הקשר ביניהם מחדש. מנחם ופרד חיים בשני קצוות הזהות היהודית: פרד הוא מהנדס חלל אמריקאי, ילדיו נשואים לבני זוג נוצרים. מנחם הוא ירושלמי דתי, דוקטור לחינוך, ילדיו מתגוררים בהתנחלויות. הסרט מלווה אותם במסע טעון אל מחוזות העבר והנפש כאשר במהלכו מתפתח קשר מוזר ומעורר מחלוקת עם משפחת הופ, בניו של הנאצי שגירש את המשפחה למחנה הריכוז. דיטמאר הופ הוא אחד מהאנשים העשירים בגרמניה, בעל חברת התוכנה הענקית "סאפ". הקשר בין בניהם של הרוצחים ובניהם של הנרצחים מביא להתפתחות מפתיעה בין שתי המשפחות. הסרט מעלה שאלות קיומיות שנוגעות בגורל, בהישרדות, בבחירות בחיים והשפעתן על הדורות הבאים.

סרט דוקומנטרי מפתיע של דן וולמן, הידוע בעיקר כבמאי של סרטים עלילתיים. דן, אשר רבים מסרטיו האישיים עוסקים בנושאים רגישים וכואבים של יחסי הורים-ילדים, עורך מסע עם הוריו אל העבר, ומנסה לברר מדוע דמויות ההורים המופיעות בסרטיו הן כה מוקצנות, ומהו המקור של טראומות- ילדות השבות ומופיעות ביצירותיו. הסרט חושף עובדות מפתיעות – היותו של האב רופאו האישי של הקיסר היילה סלאסי בחבש-אתיופיה, הגדרת מחלה הנקראת על שמו "מחלת וולמן" וגם – פשר הימצאותה של תמונת צעיר מסתורי במדי הצבא הגרמני, בחדר השינה של ההורים. הסרט הוא רישום עדין של האהבה הגדולה בין ההורים על רקע תקופה סוערת, של מסכת חיים רווית שמחה וכאב, של דבקות באידאלים ומסירות לעבודה, ושל המחיר שמשלמים, לפעמים, ילדיהם של העוסקים בהגשמת אידאלים לאומיים וחברתיים.

אביגיל, אמא של רחלי, לא יודעת רגע אחד של שקט. בתה נהרגה בפיגוע התאבדות לפני 4 שנים על-ידי מתאבדת פלסטינית בת 17. גם בתה היתה בת 17. והן היו דומות כשתי טיפות מים. דרך האובדן ומשא החיפוש האישי של אביגיל אחר תשובות, הסרט שופך אור על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ההבדל בין התרבויות, תפיסת המוות השונה, הכאב המשותף, והתקווה לשלום. שיאו של הסרט במפגש מצמרר של אביגיל עם אמה של המחבלת.

אלין ושני הן שתי בחורות ישראליות צעירות. בקרבן שוררת מפלצת המאיימת להתפרץ בכל הזדמנות, קוראים לה תסמונת טוראט והשתיים סובלות מהמחלה באופן הקיצוני והקשה ביותר. אלין (30) חיה על הקצה, מרדנית ופרועה, אוהבת לבלות ולשתות. שני (18) מתוקה ואינטליגנטית, אך סובלת מבידוד חברתי. עולמן של השתיים שונה בתכלית: אלין מגיעה משכונות המצוקה של חיפה, שני "ילדה טובה" אריאל. הבימאי בעז רוזנברג מלווה את השתיים לאורך שלוש שנים קריטיות בהן מתבגרות הבנות, עוברות מהפכים נפשיים ומתמודדות עם הקשר הבעייתי מול החברה והבית. בולטת במיוחד מערכת היחסים הטבורית והמורכבת לאמהותיהן. בשיאו של הסרט אלין עוברת ניתוח מוח נסיוני תוך מטרה להלחם במחלתה, בזמן ששני מגיעה לנקודה בה אינה יכולה לחיות בתוך בית הוריה וצריכה להתמודד לראשונה עם חיי עצמאות אמיתיים. "לא רצוני" הוא סרט על הישרדות בעולם שבו אתה שונה וחריג, על התבגרות בתנאים הקשים ביותר, על נפילות גדולות וניצחונות קטנים. זהו סרט על שתי בחורות אמיצות שבוחרות בחיים.

יוסף, ניצול שואה מזדקן, בודד ועני, חי בירושלים באומללות וכאב. במלחמת העולם השנייה, כילד בן 4, הוא נעקר ממשפחתו בגרמניה ונשלח למחנות עבודה, שם הוא נאנס מדי לילה על ידי שומרי המחנה. אמו ושמונת אחיו נשלחו אל סופם באושוויץ. ההתנסות האיומה שעבר בגיל הרך היא הבסיס לחייו הכושלים לאורך כל השנים. כאן, בארץ הוא חי כהומלס בגנים, עבר ניסיונות התאבדות, אישפוזים, ויסורים שאינם מרפים. באביב 2005, כשהוא בן 70, נכנסת לבית הקפה בו הוא עובד כמלצר וטבח, תיירת נוצריה מגרמניה. היא מגלה בו עניין ומכאן מתחיל סיפור מן האגדות.

"למה הסכמת לעשות את הסרט הזה?", שאלתי את אמי והיא ענתה: "כי חשבתי שככה יהיה לי בן". כך נפתח סרטי " הגלויה האחרונה. הסרט מתרחש באנטוורפן שבבלגיה, עיר הולדתי. הוא מגולל את סיפור היחסים הכאובים בין אמי בת – לביני, הבן שסבל כל חייו מהשתיקה ששלטה בחיי המשפחה שלנו שתיקתה של אימי עמדה תמיד כחיץ בינינו. היא כיסתה על סודותיו של הסיפור המשפחתי שלנו, שראשיתו בימי השואה. את חלקו של הסיפור גיליתי בהיותי בן עשר והוא יצר אצלי מאגר של ריחוק, כעסים והאשמות כלפי אימי.
הסרט מהווה עבור שנינו ניסיון ראשון – ואחרון – לשבור את השתיקה. נכונותה של אימי לשוחח איתי על נושאים אינטימיים ורגישים, שמעולם לא שיתפה אותי בהם קודם לכן, בחופשיות מוחלטת, תוך התעלמות מנוכחות המצלמה, יוצרת מסמך מרתק ורגשי, הן במישור של יחסי אם-ילד והן בזה של מצלם-מצולם.
האינטימיות הזו אפשרה לי לשרטט את דיוקנה של אימי כאישה מורכבת, אך מרשימה. אולם מעבר להיותו פורטרט של יחסים בין אם ובנה המבקשים תיקון, הסרט נוגע בשאלות רחבות יותר של יחסי הורים וילדים, זיכרון, אשמה וזקנה, על רקע מלחמת העולם השנייה וההשפעה שהייתה לה על חיי הניצולים – ועל חיי ילדיהם.

לפני הרבה שנים, בארץ קטנה, נולד תינוק. שמונה ימים לאחר הלידה חגגו הוריו את לידתו בטקס בן אלפי שנים, שהיה נהוג באותה ארץ בשעות הצהריים, הופיע איש זקן עם זקן ארוך ולבן. הסבא לקח את הרך הנולד בידיו, הזקן התכופף לעבר התינוק, ובעזרת סכין חד חתך חתיכה מגופו הקטן. שלושים שנה מאוחר יותר יוצא התינוק שבגר למסע בעקבותיה של החתיכה החסרה.זהו מסע אל נבכי טקס המילה. מסע מסתורי וקומי בניסיון לפתרונה של תעלומה פרטית מיוחדת במינה.

הזוג יעקב (78) ומרים (68) פריימן, מנהלים שיגרה מוקפדת הטבעית לבני גילם. משבר חיצוני כבד, מאיים על כל מעגלי הנאמנות שלהם. הנאמנות הזוגית, הנאמנות הדתית והנאמנות הערכית, עומדות לפתע במבחן קשה, כמותו לא היה להם לאורך כל חייהם! קיץ 2005 – בעוד כחודש אמורה לצאת לפועל תכנית ה"התנתקות". במסגרתה יאלצו תושבי גוש קטיף ובתוכם משפ' פריימן מנווה דקלים, לפנות את ביתם שלא ברצונם ולהיפרד ממנו לתמיד. כחלק מהתמודדותם וכפועל יוצא של גילם, הם בנו לעצמם "מבצר" של שיגרה בתוך המטבח. מבוקר עד לילה – קפה ראשון, אמירת תהילים משותפת, שיחות טלפון זוגיות, בישול, קבלת אורחים וארוחות זוגיות, הכל מתנהל במטבח. בעיתות שגרה – נעימות, רוגע, בטחון והומור – אלה מאפייניו המובהקים של מטבח זה, אך המציאות בחוץ הולכת וסוערת וסודקת אט אט את ההגנות שבנו לעצמם הפריימנים. ממערכת הכריזה של הישוב בוקעת הודעה. מרים ניגשת לחלון ופותחת אותו בזהירות. היא שומעת "כינוס דחוף של התושבים". היא ממהרת לסוגרו, שמא הסכנה שבחוץ תגלוש פנימה. ככל שחולפים הימים, נכנס אט אט אל מבצרם הקושי והספק. מבחן אהבתם זה לזה ואמונתם בקב"ה, הולך וקשה. זהו סרט מעקב אינטימי, כואב ומרגש, לפעמים גם מחויך, הנותן הצצה אל מבחן חוסנם של הזוגיות והאמונה של בני הגיל השלישי בזמן משבר.

"בחזקת סאטמר" מגולל את סיפורה של משפחת ג'אראדי, משפחה יהודית תימנית, אחת מרבות אשר הובאה מתימן לארה"ב (קריית יואל, ניו-יורק ) על ידי עסקנים מקהילת סאטמר המנהלים מסע הכפשה בתימן, כנגד העלייה לארץ ישראל.
הסרט חושף פערי תרבות קשים שנוצרו בין המשפחות התימניות לבין קהילת סאטמר. פערים אשר הפכו לטרגיים והרסניים, עם הגעת המשפחות אל עולם אחר עם חוקים שונים, נורמות, דפוסי מוסר וסגנון חיים שלא הכירו. אותן משפחות אשר עברו שטיפת מוח על ידי מיסיונרים מיומנים, מוצאות עצמן ללא היכולת להתמודד מול מסע ההכפשה המטעה והמורכב.
הסרט עוקב אחר הדרמה של משפחת ג'אראדי, החל באותו יום בו הם מקבלים שיחת טלפון בהולה, בה מודיעים להם שביתם, הדייה, בת השנתיים וחצי, נפטרה בבית חולים פטרסון שבניו-ג'רזי. מסע החיפוש אחר גופת ביתם של בני הזוג ג'אראדי מוביל לחשיפת מעלליהם של קבוצת העסקנים מקהילת סאטמר.

הסיפור מתרחש סביב ההחלטה שלי ושל בן זוגי לרדת מהארץ והסרט הוא מסע פיזי ונפשי שלנו כזוג ערבי צעיר שהחליט שישראל היא לא המקום הנכון בשבילו, אך מתחבט בין רציונל של כדאיות לבין שאלות מצפוניות ואמוציונאליות, דרך הסיפור האישי שלי ושל בן זוגי נחשפים סיפורים קטנים של עוד אנשים כמונו שמאוכזבים מהמדינה. סיפורים אלה נרקמים ביחד ומייצרים קולאז' של רגשות שונים ומחשבות קרועות, הנעות בין הרצון הפרטי בחופש ובחיים טובים יותר, לבין טובת הכלל ואהבה בלתי מוסברת למולדת שאינה מולדת.

"הדבר הכי מסובך מבחינתי זה לאלף את הקול הקטן בראש, שידבר נכון. אתה בחור! 'תוריד את המים', לא 'תורידי את המים'. 'תזרוק את הזבל',' תגיד לו שאתה אוהב אותו'. ליאור נולד בקיבוץ ליד ים-המלח, מול צוקי המדבר. צאצא למשפחת חלוצים, בוני הארץ. יובל נולד במעוז הבורגנות הסואן, במרכז הארץ. יובל הוא איש היי-טק מופנם ושקט, ליאור דעתן ורהוט. תחת חזותם הארצישראלית, הרגילה והמיושבת, מפעמת הדרמה הגדולה של חייהם – שניהם נולדו נקבות. כעת, הם נאבקים, כל אחד בדרכו, לשנות את מה שנתפס כבלתי ניתן לשינוי. בעוד שיובל עבר את מסע השינוי כבר לפני שנים, ליאור נמצא רק בתחילת הדרך: השיער הארוך האסוף בקוקו צריך להיחתך, הקול עוד צריך להתחלף, הזיפים שעל הפנים מחכים לצמוח, וצריך לעבור את דלת חדר הניתוח ליצירת חזה חדש וגברי. יותר לא יהיו להם ילדים משלהם, ומול המשפחה קשה להסביר מה משמעות המושג טרנסג'נדר. בסרט צועדים ליאור ויובל בשני מסעות מקבילים. יובל מתחיל במאבק משפטי כדי שבתעודת הזהות שלו יהיה כתוב זכר. ליאור מתחיל את השינוי הפיזי שלו, לקיחת הורמונים זכריים וניתוח חזה. ולצידם אמו של ליאור, שנדרשת למצוא את הכוחות לחבק את בנה החדש, ההולך ומתהווה לנגד עיניה, במקום הילדה אותה גידלה 22 שנים. זהו סרט על אהבה. סיפור שבו מה שלמראית עין נדמה כשונה, אחר ומיוחד, מתגלה להיות סיפור החיים של כולנו.

20 שנה אחרי, חוזר במאי הסרט "הוגו" אל אביו בניסיון אחרון להתקרב אליו. ועדיין, הדיאלוג היחידי המתאפשר ביניהם, מוכרח להיות קשור לשואה. אלא שהפעם הניסיון הופך לדו-קרב בין שני דורות, שהם שתי זהויות נפרדות של גבריות בהוויה הישראלית. כל זאת מבלי לוותר על ההומור הייחודי של משפחת לב.

עולמה של זינה, עולה מברה"מ, חרב עליה כאשר בנה היחיד גנאדי מודיע לה על כוונתו להינשא לנורית, עולה מאתיופיה ובת זוגו מזה ארבע שנים. במאבק חסר פשרות מנסה זינה למנוע מבנה לעשות את טעות חייו. מאבק מלא סבל והקרבה, אהבה ודעות קדומות, אשר ישאיר את כל הצדדים פגועים.

סיפור מסע של זוג דתי צעיר, יעל ויוני, ובנם יפתח בן השלוש. יוני, שהיה בעברו דתי "לייט", הפך לחסיד ברסלב נלהב* יעל אשתו נשארה באסכולת בני עקיבא. השינוי שעבר יוני גורם ליעל להתרחק ממנו ומהדת, והמתח בין בני הזוג הופך למאבק על נפשו של יפתח. בל"ג בעומר יוני משתוקק להכניס את בנו למעגל הגבריות היהודית באמצעות טקס חניכה – החאלקה, שנערך על פי המסורת בקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, ובו גוזזים לראשונה את שערות הילד ומשאירים לו פיאות. המסע הארוך למירון מחדד את הקונפליקט בין יוני ליעל, ומפגשים אקראיים בדרך עם דמויות מן העבר מדגישים את התהום שנפערה ביניהם.

סרטו התיעודי של עמיקם שוסברגר המתאר את מסע החיפושים אחר נוראן בת ה-8 שנחטפה מביתה בטול-כרם והועברה לתחומי ישראל. המסע אותו מנהלים הוריה, לאחר שנואשו מאנשי המשטרה הפלסטינית והישראלית, חושף עובדות חדשות על הפרשה.
היא עמדה בפתח הבית ונופפה לחיילים שהציצו מהטנקים ומילאו את רחובות העיר. צה"ל מנהל מרדף אחר מבוקש וטול כרם כולה תחת עוצר, דבר שבשגרה. ואז, כאילו שחוקי העוצר לא חלים עליו, עוצר רכב סובארו ישן, מתוכו יוצאות במרוצה שתי נשים, תופסות את נוראן הקטנה בידיה ובפיה, משליכות אותה על הספסל האחורי ונעלמות בחריקת צמיגים. בת שמונה הייתה כשנחטפה נוראן מפתח ביתה שברשות הפלסטינית והועברה אל תוך תחומי מדינת ישראל. בשנים שחלפו מאז החטיפה מנהלים הוריה מסע חיפושים נואש, מסכן חיים, קפקאי, תוך שהם נאלצים להתמודד עם קשיים שמערימים עליהם צה"ל ומשטרת ישראל. במאי הסרט, עמיקם שוסברגר, מלווה את מאמצי המשפחה במהלך ארבע השנים שחלפו מאז שנעלמה ומתעד במצלמתו מציאות הזויה ובלתי אפשרית באזור הדמדומים שבין שני העמים, בין מחסומי הצבא, אנשי עולם תחתון, משתפי פעולה עם כוחות הביטחון הישראלים, הרשעות והאטימות הממסדית ונחישות ההורים המסורים המסכנים את חייהם בניסיון למצוא ולהחזיר את נוראן הקטנה הביתה. מסמך תיעודי מרתק ומצמרר על תופעה לא מוכרת של חטיפת ילדים מתוך תחומי הרשות הפלסטינית אל גבולות מדינת ישראל , תוך ניצול הכאוס ומצב הלוחמה השורר בין ישראל והרשות הפלסטינית מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה והתמוטטות הסכמי השלום.

פסח 2007 עברתי עם הטוסטוס באזור התעשייה של דרום פלורנטין, לפתע צד את עיני בתוך מכולת אשפה ירוקה תצלום מאוד ישן, עצרתי, הוצאתי אותו מהאשפה, מתחתיו היו עוד תצלומים ומספר מסמכים, לקחתי אותם הביתה והתחלתי להריץ את שמות האנשים שהופיעו במסמכים בגוגל, רק לאחד מהם היה איזכור, את כל שאר בני המשפחה נאלצתי לאתר בעזרת עבודת בילוש "אמיתית". התעלומה במכולה הירוקה הוא סרט דוקו-בלשי, לאט לאט נחשפת משפחה טראגית עם סיפור חיים שמתחיל בלודג' פולין, עובר דרך גולאג בסיביר, מפעל סוכר בסמרקנד, מרד גטו ורשה, קיבוץ של תנועת הגורדוניה בפרנקפורט, ספינת מעפילים שיוצאת מנמל איטלקי, דירת חדר בבניין ערבי נטוש ביפו, ונעדר צה"ל אי שם בחולות של סיני. סתם משפחה אלמונית שאף אחד לא מכיר.

סמל ראשון מועין חלבי, נעלם בראשית מלחמת יום כיפור, במהלך ניסיון כושל של צה"ל לכבוש את החרמון מידי הסורים ב-8 באוקטובר 1973. שבועיים לאחר מכן הודיע צה"ל, שגופתו של מועין נמצאה. הארון הובא לקבורה בכפרו של מועין – הכפר הדרוזי דלית את כרמל. בצה"ל התעקשו שהארון לא ייפתח בנימוק, שהגופה נמצאה במצב מתקדם של ריקבון וטקס הקבורה לווה בספק ובתקווה שאולי לא את יקירם הם טומנים בבית הקברות האזרחי ללא מצבה וסימן קבר, כנהוג בחברה הדרוזית המסורתית.

חודש לאחר הקרב בחרמון נולד ילד בכפר מרר ,שבגליל, הוריו קראו לו בשם רוני. כשמלאו לו ארבע סיפר רוני שהוא גלגולו של מועין. הוא ידע לספר על מועין הכול: תחביביו, בני משפחתו, שמות חבריו וחשוב מכול סיפור הריגתו כמה דקות אחרי שערפל כבד הסתיר אותו מעיני חבריו לנשק. לכאורה, סיפור דרוזי כמעט שגרתי על גלגול נשמות, אלא שבשנת 1985 שמעו כמה מתושבי דלית אל כרמל את מועין מדבר ברדיו הרשמי של דמשק ומספר שלמעשה הוא נפצע פציעה קלה ונפל בשבי.

במאי הסרט, בן משפחתו של מועין יצא למסע במרחבי הזמן, הזיכרון, הדת הדרוזית והמציאות הישראלית עקובת הדם בניסיון לחקור ולגלות מה עומד מאחורי הסיפור המורכב הזה או במילים פשוטות, האם מועין חי? החקירה, שמנסה להגדיר עובדות אובייקטיביות מגלה מציאות מעורפלת ובמקום אליו זוחל הערפל זוחלת גם האמונה.

"ערפל" הוא סרט שבו כל תשובה אפשרית וכל פתרון יהיה דרמטי.

לפני מותו מסר מו^רי יוסף קאפח לעינת נכדתו, צרור דפים שבהם כתב את הסוד שנצר בליבו כל חייו – הסוד על מלחמת הבערות בתימן, שבעטיה נרדף כילד יתום על ידי יהודים בצנעא, ושלא פסקה עד יום מותו בישראל. אותה מלחמה גם הובילה לנישואיו עם ברכה בת ה-11. בעקבות המלים ההן יוצאת עינת, להבין מה בער שם מתחת לשקט שבין דפי הספרים, איך לא סיפר לאיש, ואיך הפך מתוך הבדידות ההיא לגאון בעל שם עולמי בפילוסופיה יהודית. סבא אחד, שתי ירושות, המון שאלות.

כשקניתי את החיפושית שלי הבטחתי לבעלים הקודמים שלה שאשמור עליה טוב, ושלעולם לא אפרק אותה. מאז היא איתי כמו בת משפחה. בקרוב ימלאו לחיפושית שלי 40 שנה. המוסכניק שלי אומר שבמצבה הנוכחי היא לא תגיע לגיל 41, ואשתי אומרת שזה לא אוטו להסיע בו את התינוק שעומד להיוולד לנו. אני יוצא למסע שעובר דרך בעליה הקודמים של החיפושית, וממשיך לירדן לנסות לשפץ את החיפושית ולהחזיר אותה לחיים. לכל אחד מהבעלים הקודמים יש סיפור: ביניהם ניצול שואה שירד מהארץ בגללה, אומנית שהזניחה אותה והפכה אותה לעציץ בחצר, מוסכניק מכור ששיפץ והחזיר אותה לחיים, אישה שילדה את בתה בחיפושית, סופר ישראלי שהחיפושית שימשה לו מקור השראה, והורים לילדה חולת סרטן שהחיפושית הייתה עבורה נקודת אור… סיפוריהם המרגשים, המצחיקים, האינטימיים והמוזרים של הבעלים הקודמים נשזרים על רקע הסיפור האישי שלי עם החיפושית, ברגעים האחרונים לפני שאני הופך לאבא.

נסיון להציל את חברת הביטוח הכושלת של אבי הבמאי, שלושה גברים קרחים, ממושקפים וגרושים בגיל העמידה, עובדים ביחד בסוכנות ביטוח קטנה וכושלת, הממוקמת בדירה שכורה של המנהל ברמת גן. הסרט מתעד את ניסיונו של בנו של המנהל, שהוא גם במאי הסרט, להצטרף לחבורה עם פרוץ המשבר הכלכלי, ולהציל את החברה הקורסת של אביו.

צפייה בסרט המלא:

כשאבי רחמים שר לאמי נגה סרנדות מתחת לחלון, אימא שלה הייתה מגרשת אותו בצעקות ובקללות. אמי שעלתה מפרס ואבי שעלה מעיראק, הכירו בביתה של אימי, בשיכון ג' שבבאר שבע, בשנות השישים. סבי ואבי היו פועלים בחברת 'סולל בונה'. סבי, שריחם על אבי, הזמין אותו לגור בביתם. הוריי התאהבו למורת רוחם של סבי וסבתי. הם טענו שאבי בזבזן וחסר אחריות וניסו להפריד בניהם בכל דרך אפשרית. לאחר ארבע שנים של מלחמת אהבה ומתוך חוסר יכולת להמשיך ולהתנגד, הסכימו ההורים לנישואין. אך עם השנים התנפצה הפנטזיה ברעש גדול על רצפת המציאות. בסרט 'אסמר' (שחרחר) אני מספרת על ההתאהבות הסוערת של הוריי. אני לומדת להכיר אותם מחדש ופוגשת אותם כבני אדם: פגיעים, חולמים, אוהבים.

סדרה תיעודית חדשנית בה מספרים נערים ונערות מהגליל, ערבים ויהודים, סיפורים אישיים ואינטימיים החושפים את עולמם הפנימי, אכזבותיהם וחלומותיהם. תחת חונכות אישית של יוצרים דוקומנטריים, הסרטים בוימו, צולמו והוקלטו ע"י הצעירים בעצמם והם ניחנים בשפה קולנועית ייחודית, רגעים דוקומנטריים נדירים, ומבט כנה ואותנטי על הייסורים הכרוכים בהתבגרות.

מאבקה של דניאל, יהודיה שגדלה כמוסלמית במרוקו, על זכותה לגדל את בנה. 9 שנים לאחר שנאלצה להיפרד ממנו היא חוזרת למרוקו. היא יוצאת לדרך בחשש מפני המפגש הצפוי לה עם משפחתה המוסלמית, ומפני הקשיים הצפויים לה מצד החוק המקומי. להפתעתה, היא מגלה כי הקושי האמיתי מגיע דווקא מצד החברה בה בחרה לחיות, זו היהודית.

הסרט מתאר את ניסיונן של שלוש נשים מפרו להתגייר ולהגר לארץ הקודש. לוסי, רוסה ופלור- שלוש מבנות משפחת ולדרמה הגרות בטרוחיו שבפרו הן חלק מקהילת בני משה- קהילה של נוצרים קתולים בעברם המחפשים דרך ליהדות. הן רוצות להתגייר ולהגר לארץ הקודש, הן מאמינות שזהו הייעוד שלהן. נשים חזקות, עצמאיות, העומדות על שלהן ורוצות להגשים את חלומן.
בפברואר 2005 הגיע לטרוחיו בית הדין הרבני לגיור מטעם מדינת ישראל כדי לברר ולגייר את הזכאים לכך. שם התחיל השלב המעשי במלחמתן של שלוש האחיות ושם גם מתחיל סיפורינו.
צילומי הסרט מאפשרים הצצה נדירה לתוך דיוני בית הדין המקביל במעמדו לבית משפט ישראלי לכל דבר. לוסי ולדרמה בעלת גסט האוס מקומי קטן ופשוט המארח מוצ'לרים ישראלים ובעלה צלחו את משוכת בית הדין ללא קושי. רוסה הקטנה מבין השלוש ובעלה נתקלו בקשיים גדולים. שמועות סיפרו כי אמונת המשפחה לא תמימה ושהם לא מקיימים את "התורה שבעל פה". פלור האחות השלישית וחמש בנותיה לא גוירו, למרות רצונן העז. בעלה של פלור לא רוצה להתגייר ולכן בית הדין לא מגייר את המשפחה. לחמש בנותיה הבוגרות של פלור אין שום סיכוי לקיום יהודי בטרוחיו.
הסרט מלווה את האחיות בחיי השגרה הטעונים, במהלך תהליך הגיור, בתקופה של פרידות וההחלטות הקשות שלפני העזיבה בפרו, ובהגעה לישראל- במפגש עם המציאות הקשה ועם השבר אל מול החלומות המתנפצים.

מיליון מהגרים מברית המועצות לשעבר הגיעו לישראל בשלושים השנים האחרונות. האם זה סיפור הצלחה ציוני, או כישלון?

הסיפור של משפחת גרבוי ממחיש את כאב ההגירה של רבים מן העולים. עשר שנים אחרי העלייה, מאבד אבא של יפים את הרצון לחיות. אמא המפרנסת, מלבה מידיי יום את אש הגיהנום במריבות קורעות לב ויפים תופס פיקוד על משפחה מתמוטטת ויוצא לשקם את דמות האב הנערץ. רק נער וכבר בתפקיד המציל, מציב יפים התמודדויות חדשות בפני המשפחה המתפרקת.

האם יעמדו בהן? האם יתגבר יפים על משבר הזהות שלו בחברה הישראלית?

אלה הימים החשובים ביותר בחייהם של ארבעה נערים ונערות שהוצאו מבתיהם כשהיו ילדים קטנים, בני חמש ושש, והועברו אל פנימייה בכפר יחזקאל ליד בית שאן. עכשיו כשהם עוד מעט בני 18, מתחיל תהליך הפרידה מהבית האמיתי היחיד שהכירו, אותו הם נאלצים לעזוב.
בחודשים שלפני סוף השנה הם עוברים "סדנת פרידה", שמטרתה להכין אותם לקראת העזיבה. לחזק אותם, ללמד אותם את מה שניתן כדי שיסתדרו בחוץ, שלא יפלו. לאפשר להם להביט לרגע לאחור ולסכם מהיכן באו ולאן הגיעו. לבטא את החרדות שמלוות כל אחד מהם לקראת סיום הפרק הזה בחייו.הסרט מלווה אותם במהלך הסדנה שמהווה ציר זמן עד סיומה ועזיבת הפנימייה. הוא נכנס אל חייהם, אל זיכרונותיהם, אל הבדידות שמאיימת אל הדינאמיקה בינם לבין עצמם והעתיד הבלתי ידוע.

שיר ויאיר היו בני עשר כשתוכנית ההתנתקות מעזה, הפרה את שלוות חייהם. שניהם נולדו בגוש קטיף. אותו המקום שנתפס לנו כאדמת מריבה ואזור קרבות היה עבורם היה זה גן עדן של טבע ומרחבים מקום מוכר ובטוח אותו הם נאצלים לעזוב. לשני החברים הכי טובים ההתנתקות היתה זרז רציני להתבגרות ורגע בו הם היו צריכים לבחור את עמדותיהם הפוליטיות ואת דרך המאבק שלהם.משפחתו של שיר נשארה להאבק בחיילים ומשפחתו של יאיר הובילה את המהלך של פינוי מרצון ללא עימות. במשך שש שנים אנו מלווים אותם במסע ההתבגרות שלהם מיום הלימודים האחרון שלהם בגוש קטיף דרך בתי המלון ובתיהם החדשים. הם משתפים אותנו ברגשותיהם, בחלומותיהם ובוחנים כל פעם מחדש את חברותם ואת הדרך שבו הם מעצבים את אישיותם. זהו מסע כנה ותמים של שני ילדים שהופכים לנערים וחושפים את המורכבות ואת סימני השאלה הרבים בתוך חברת המתנחלים אותה חברה שהורגלנו לראות כקיצונית , דתית וחד ממדית.

"אחד על אחד" הוא סיפור נוגע ללב על אב ובנו במסע בעקבות החלומות. האב – פרץ ריבקין, קפטן עבר של נבחרת החרשים בכדורסל, ויתר על חלומו להיות שחקן כדי לפרנס את המשפחה. הבן – דורי, קולנוען מתחיל, מחליט להחזיר את אביו למגרש הכדורסל. בדרך הם מגלים שעם השנים חלומות משתנים. הם מגלים אחד את השני.

גופה של אחלאם קודח מחום במשך ימים ארוכים. רופא אין בכפר הנידח שהיא גרה בו בשטחים, ובית החולים רחוק מאוד. כך הלויקמיה שלקתה בה מאובחנת בשלב מאוחר מדי. ילדה פלסטינית בת ארבע נאבקת עכשיו בנידוי שנגזר עליה, במקום שסרטן פירושו מוות בטוח.
האדם היחיד שיש לה בעולם הוא אמה, עאישה, שמאז חלתה בתה לא עוזבת אותה. יש לה עוד חמישה ילדים ובעל שמאיים כי יתגרש ממנה אם תמשיך להזניח את חובותיה בבית. אבל היא אינה עוזבת את אחלאם לרגע. זהו סיפורן של אם ובתה, הנאבקות יחד על החיים, על מקומן במשפחה, ועל מעמדן בחברה השמרנית שהן חיות בה.

ברחובותיה של יפו, מתפתח סיפור אהבה בלתי-אפשרי בין ילד לכלב. טאהר, משתוקק לכלב משלו. המצב הכלכלי בבית קשה. אביו, סאלים, עובד במסגריה ולא קיבל משכורת כבר כמה חודשים וחובותיו הולכים וגדלים. כשטאהר מביא הביתה גור חמוד שמצא ברחוב, אביו מתנגד ודורש ממנו להפטר מהכלב מיד.

"חופשת קיץ" הוא שם אירוני לטרגדיה הפוקדת משפחה חרדית של עובדי אלוהים. הסרט נכנס לפני ולפנים אל עולמו הפנימי של המאמין מול שתיקתו של האל. אלו שלושה ימים של הכנות לנסיעה המיוחלת לים המלח, תוך מסע אינטימי ופיוטי אל עולמו של הגיבור ומשאלות ליבם של ההולכים אחריו – האם והבן. עלילת הסרט היא מעין וריאציה על סיפור "עקדת יצחק" ומהווה מסגרת לתיאור כרוניקה של אירועים המובילים אל הבלתי נמנע. ברגע אחד של אמת חשופה וכואבת, החיכוך התהומי בין מאסת החושניות והכאב לבין מאסת האמונה והתקווה, מביאה להתפרצות בלתי נשלטת. הסרט מתכתב, כתגובה מרובת רבדים, עם סרטו של קז'ישטוף קישלובסקי, "אנוכי ה' אלוהיך", הראשון בסדרת "עשרת הדברות" (דקאלוג).הסרט מאפשר הבטה נדירה לתרבות חרדית ליטאית ספציפית. תרבות הלכה אליטיסטית ואקסקלוסיבית שמתוך חברתם המצומצמת נולדים "פוסקי הלכה" ו"גדולי הדור" שמנהיגים את היהדות האורתודוקסית בתחומי ההלכה, הרוח והפוליטיקה החרדית, בארץ ובעולם.

לקראת יום הולדת ה-80 שלה מחליטה פסיה גולדפרב לנסוע לבית הוריה בפולין. היא מחפשת אחר שרשרת זהב אותה החביאו היא ואחותה לפני שנלקחו לאושוויץ. השרשרת אכן נמצאת במקום המחבוא, אבל גילויה של השרשרת גורם לפסיה לחשוף את זהותה האמיתית בפני נכדתה המתלווה אליה במסעה.

בקיץ 1942, עת הגיעו רומל וחייליו למרחק של 60 קילומטרים מקהיר, הגה האמרגן הארצישראלי הכושל יעקב גנדלמאייר רעיון שלטעמו לפחות היה לא פחות ממבריק: הוא יביא את המתאגרף היהודי המפורסם מכס בר ויארגן קרב בינו לבין מתאגרף גרמני. גנדלמאייר היה בטוח שבר, מתאגרף מקצועני, ינצח בודאות את הגרמני החובב – הוא ציפה ששני דברים ייקרו: הקרב יאושש את מורל היהודים במהלך המלחמה הקשה, וחוץ מזה גנדלמאייר תכנן להרוויח מההכנסות מספיק כסף שיאפשר לו לנסוע לארצות הברית, לשם רצה להגר.מכס בר הגיע, ותל אביב עברה לדום: במשך שבוע הוא הלהיב את תושבי העיר והתקשורת, אבל כשעלה לקרב – הכל השתבש.כשישים שנים אחרי הקרב מגיע מארצות הברית ג'ו לואיס גנדלמאייר, בנו של יעקב,  בעקבות מידע שקיבל שקיים סרט המתעד את הקרב, סרט שיוכיח מה באמת קרה שם. אבל עיתונאי ספורט ותיק, מתנקש של הלח"י, שחקנית תיאטרון ואנשי העולם התחתון של תל אביב בשנות הארבעים, כולם כבר מעל גיל 80, לוקחים את גנדלמאייר הבן למסע אחר לגמרי מזה שהוא ציפה לו, בעקבות הימנית האחרונה של מכס בר.

הסרט הוא דרמה אנושית, בעלת עוצמה נדירה, המספרת אודות סיפור אהבתם הבלתי אפשרי של עמאד ואיזבלה . עמאד פלסטיני כבן 25 ואיזבלה, פועלת זרה מברזיל, בת גילו, מנסים לנתב את חייהם בין מוקשי החיים בארץ ישראל. סולימן, אביו של עמאד, מסרב בתוקף להכיר באהבתם. הוא מתכנן שידוך עם חיטם, בת כפרם, ממשפחה טובה, אשר שבה זה עתה מלימודי איסלם בלונדון. על רקע סיפור אהבה זה, עמאד נקלע למבוך בחייו. עמאד וסולימן מועסקים מזה שנים ע"י מרקוס, מסגר יהודי ישראלי, אשר מחדיר אותם באופן שיטתי, הולך ושוב, לתוך שטח ישראל. הדבר נודע גם לשב"כ הישראלי וגם לאירגון החמאס הפלסטיני ומכאן והלאה חייו של עמאד הופכים לסיוט מתמשך. הוא חייב להחליט באיזה צד הוא. החמאס דורשים ממנו לשתף פעולה ולהחדיר פצצות מתקתקות ללב תל אביב…ואף לבצע את שליחות האל, להפוך לשאהיד – להתאבד. מצד שני, השב"כ מנסה לשכנע אותו, בדרכו שלו, לשתף פעולה עמם וללכוד את מפעיל המתאבדים בשכם. עמאד, שכל משאלותיו יחד, הן לחיות את חייו בשקט עם בחירת ליבו, מצליח "לסדר" את שני האירגונים באופן מקורי, כנגד כל הסיכויים. זהו סרט על הרצון לחיות בכל מחיר, על אהבה, השרדות ואמונה.דבר הבמאי: "בשמים אחרים" הוא סרט שמתמקד בפן האנושי של החיים בישראל. זהו סרט על האדם הקטן, הנמצא בלב הסיכסוך הישראלי-פלסטיני ולמרות זאת, כל מה שהוא מבקש, זה לחיות חיים נורמאלים, במקום שהוא רחוק מלהיות כזה. נקודת מבט נטראלית מלווה את הסרט לכל אורכו, מבלי להיכנס לעמדה פוליטית זו או אחרת.

ב-1970, לאחר נישואיהם בבואנוס איירס, רון וז'קלין יוצאים למסע תרמילאים בהרי האנדים. ארגנטינה, בוליביה, פרו. 29 שנים לאחר מכן הם חוזרים לאותם המקומות עם 3 בנותיהם. סרט מסע שהוא בו בעת מסע פנימה ומסע גיאוגרפי, סרט משפחה פיוטי ותיאור במימד הזמן של הרי האנדים והעיר פוטוסי. פוטוסי, השוכנת בגובה של 4,100 מ', היתה פעם אחת הערים הגדולות והמפוארות ביותר בעולם. היא סימלה את העושר האגדתי אליו שאפה תרבות המערב בראשית עידן הקפיטליזם. עבור מיליוני האינדיאנים שנאלצו לעבוד בכפייה במעמקי האדמה היוותה פוטוסי את שער הכניסה לגיהנום. כאשר אזלו מיכרות הכסף שלה היא נותרה ענייה ונשכחת.כמו בסרטו הקודם, "שברי תמונות-ירושלים", רון חביליו משלב גם כאן חומרים אישיים: דיוקן משפחה ישראלית בדרכים, פער הדורות, והרהור אודות הזמן החולף. הסרט שצולם כולו בפילים בוחן את כוחן של התמונות לשמר את חווית הקיום האנושי. תמונות סטטיות ודוממות בשחור לבן משחזרות את המסע של 1970. מולן תמונות נעות בצבע שהוסרטו ב- 1999 על ידי רון חביליו והבת יעל, כאשר במקביל הבת הצעירה, נעמי, קולטת את מגוון הקולות והצלילים המרכיבים, יחד עם קטעי מוסיקה רבים, את פס הקול העשיר של הסרט.במעבר מהשחור לבן לצבע, מהצילום לקולנוע, משתנה גם ראיית העולם של הבמאי.

שחר הוא קולנוען מובטל המנהל אורח חיים פרזיטי למורת רוחו של אביו, סליימן. כתמריץ לעתידו המקצועי של שחר מציע לו סליימן לעשות סרט על הבריגדה היהודית בה שירת בתקופת מלחה"ע ה–2. שחר לא מתלהב מנושא ארכאי זה אבל כשהוא מגלה כי יתכן ואביו השאיר "סובנירים" אצל שתי נשים בהולנד שכנראה הכניס להריון, הוא מחליט לעשות את הסרט במגמה למצוא את צאצאיו האבודים של אביו. השניים יוצאים למסע בנתיב הבריגדה שמתחיל בישראל ונמשך דרך איטליה וגרמניה עד להולנד, ופורשים בפני הצופה את סיפורה ההיסטורי של הבריגדה היהודית. במקביל שחר ממשיך לנהל את התחקיר החשאי לאיתור קרוביו עד לתגלית המפתיעה.

כשהוא בן 10 בזמן ארוחה משפחתית במסעדת מקסים בחיפה נפגע אורן אלמוג מפיצוץ שנגרם ע"י מחבלת מתאבדת. הוא מאבד את אביו, אחיו, סבו וסבתו, בן דודו ואת ראיתו בשתי עיניו. כאן מתחילים חייו מחדש כשהוא חייב להסתגל למציאות הנוראה שלקחה ממנו את היקר לו מכל. אורן ירש מסבו את האהבה לים והוא חולם להקים מרכז שייט שינציח אותו, ויאפשר לו להמשיך ולהתפתח כשייט עוור. הרבה קשיים נערמים בדרך לעולם המבוגרים והוא רק חוגג עכשיו את בר המצווה, אבל אורן לא יודע להפסיד. זהו סיפור התבגרות של ילד שחייו הוסטו ממסלולם המנסה למצוא את דרכו להגשים את חלומותיו ולתפקד כמו כולם. הסרט מתאר את חיי היום יום של אורן וימחיש את האופן בו הוא מתמודד עם העולם שמקיף אותו מבלי לראות, עם חצי משפחה שבונה את עצמה מחדש.

שבת בבוקר, השעה עשר. קבוצה של אנשים מבוגרים, פולנים, עם כסאות מתקפלים וצידניות עמוסות, חוצה את בית הקברות של הר הרצל. בצלו של עץ אורן ענק הם מתיישבים במעגל, ודנים בעניינים שברומו של עולם.למעלה משני עשורים, חברי "האקדמיה של הר הרצל" מתכנסים שם. בין הקברים של גדולי האומה הם מתווכחים על תולדות הפילוסופיה המודרנית, קוראים שירה, אוכלים ארוחת צהריים מלאה וחורצים את גורלו של העם היהודי. במשך חמש שנים תיעדה הבמאית טלי שמש את הקבוצה המיוחדת הזו, ובתוכה את מיניה, סבתא שלה, ואת לנה, דודה שלה.הסרט חושף את מערכת היחסים האינטנסיבית והבלתי אפשרית בין שתי הנשים השונות האלה, שנשארו לבד, בלי הגברים שאהבו, אך עם אותה תשוקה לחיים ולהט של נערות מתבגרות. שתי חברות שמגשימות בחייהן תכליות הפוכות, אבל מחוברות לנצח על-ידי היסטוריה וגורל משותפים. בתקופה דרמטית זו, כשחברי הקבוצה נפגשים עם המוות, ונאלצים להתמודד עם התפוררותו של המוסד החשוב בחייהם, מתעוררים גם אצל לנה ומיניה שדים רדומים. חשבונות משפחתיים וסודות מן העבר, צפים ועולים. התוצאה היא דיוקן אינטימי ומרגש, מצחיק ונוגע ללב, של דור השואה, כפי שלא נראה מעולם.

סיפורה של ישראל האחרת. דרך מותחן דוקומנטרי, נחשפת לאיטה מדינה של פשע ועוני, הנחבאת תחת פניה המחויכות של מרכז תל-אביב. משפחת יאיר חיה את תל-אביב של מטה: חובות עתק, פשעים קלים, מוסדות אטומים, טיפוסים מפוקפקים ומאבק מתמיד הם חלק בלתי נפרד מחייהם. ולמרות הכל המשפחה אופטימית; קומבינה שמצליחה מובילה לאחרת, ובינתיים הם מצליחים לשמור את הראש מעל המים. גיורי הוא האח הבוגר והגיבור האמיתי של משפחתו (ושל הסרט), אך לא לגמרי ברור מדוע. הוא מוביל את המשפחה דרך קומבינות ועבירות קטנות, אך נראה כי בכל פעם שהוא מנסה לעזור הוא רק מסבך את העניינים עוד יותר.

אב ובנו הדוקומנטריסט, מספרים את הסיפור שלא סופר על אלף יהודים מוינה, התקועים על הדנובה הקפואה בחורף 1941, כשהם ממתינים להחלטה של חיים או מוות שאמורה להתקבל ע"י סוכני המוסד לעליה ב". הכוונה המקורית של האב, נחום לאופר, היתה לספר את סיפור בריחתו עם אמו מאירופה. אלא שאז, תוך כדי חיטוט ארכיוני הוא נתקל בסיפורה של אישה אחרת, רות קליגר, "הגברת הראשונה של המוסד". התחקיר שלו בעקבות סיפורה של רות לוקח אותנו למסע אל פרשה כואבת ומסובכת בתולדות הישוב היהודי. הסרט הוא סיפור בתוך סיפור האורג בתוכו את המסע של האב לספר את סיפורה של רות, עם הדילמה המוסרית שעומדת בפניה, משוחק על ידי שחקנים בתסריט שהוא כתב. הסרט נע בין דוקומנטרי ועלילתי, בין הניצולים בני השמונים והשחקנים, בין העובדות ליצוגן על המסך, בניסיון של האב להבין גיבורה אחת –על רקע פרשה כאובה.

מסע מפגשים אישי בנוף ילדות שהפך לזירת פשע וללוע של הר געש. במהלך ביקור משפחתי מגלה הבמאי אידו סלע כי האלימות של האינתיפאדה הגיעה עד לכפר הנשיא שבגליל, הקיבוץ בו נולד ומאיימת על היחסים הידידותיים עם היישוב הבדואי השכן. חגיגת יום ההולדת ה-50 של בני קבוצתו של הבמאי מעלה זיכרונות ילדות מאושרים מהשנים שלפני מלחמת 67, אבל היעדרה של חברת ילדות מובילה למפגש מחודש בגוש קטיף: דריכותה של המתנחלת לקראת ההתפנות בשלהי ימי שלטונו של אריאל שרון עומדת מול עדותו הקשה של הבמאי מהאינתיפאדה הראשונה.

ב-1990 עזבה מריסה בת ה-22 את בנה בן השלוש וילדתה הפעוטה בבית הוריה בבוליביה ויצאה לחפש פרנסה מעבר לים. 15 שנים מפרכות עברו עליה בעבודות שחורות בישראל, בעוד את הכסף היקר שהיא מרוויחה היא שולחת להוריה מבוליביה כדי שידאגו לעתיד ילדיה. מהילדים עצמם, היא שומעת לעיתים רחוקות בשיחות טלפון קצובות ומעטות. בפברואר 2005 חזרה לבוליביה, כדי לנסות ולהתאחד מחדש עם ילדיה ומשפחתה, מקווה לכפר על השנים הארוכות מחוץ לבית ולשוב להיות אמא אמיתית. החזרה לבוליביה מתגלה כאמוציונאלית וכואבת כאחת. ילדיה שגדלו בינתיים להיות נערים בני 16 ו- 18 מקבלים את פני אמם באדישות מאופקת שלא לומר בעוינות. שניהם מתעקשים להמשיך ולקרוא לה דודה ולא אמא, ומתחמקים מלבלות זמן בחברתה. בית, שהיה אמור להיבנות עבורה, בכסף ששלחה מדי חודש מישראל, מתגלה כשלד בטון, לא גמור ולא ראוי למגורים. עם דמעות בעיניים מבינה מריסה שהולכה שולל על ידי משפחתה, ושהכסף ששלחה עבור ביתה העתידי, בוזבז ונעלם. סיפור חייה של מריסה מביא את הדילמה בה ניצבים העובדים הזרים, ומשקף נושאים אוניברסלים קשים ובוערים של עוני, זרות וניכור תרבותי בשוק העבודה הגלובלי. ומעל לכל הסיפור מראה עד היכן מוכנה ללכת, אישה אמיצה אחת, למען הצלת משפחה – לעיתים מאבדת ומצילה אותם באותו מעשה עצמו. הצהרת הבמאים: הכרנו את מריסה על תכונותיה השקטות והנעימות לפני יותר מעשר שנים. שמענו שמועות שהיא אמא ושהיא שולחת את מרבית הכנסותיה למשפחתה בבוליביה. אולם מעולם לא התעמקנו או ניסינו לברר מעבר לכך. אולי לא רצינו לדעת. בתחילת 2005 מריסה הודיעה לנו שזמנה בישראל תם. הגעגועים לביתה ולילדיה היו גדולים מנשוא והיא חשפה בפנינו מעט מסיפור חייה. כיוצרי סרטים, הבנו כיצד הסיפור המרגש שלה, יכול להשפיע ולגעת בלבבות רבים, ובאותה מידה גם לחשוף את הדילמה המוסרית העצומה בה ניצבים אלו הבוחרים לבחיי "העובדים הזרים", שמקריבים את הזכות להיות הורים, בניסיון להבטיח את עתידם של ילדיהם.

גבר תל אביבי איש "מחנה השמאל", משתמש בעצרות התמיכה בתהליך השלום כאליבי לרומן שהוא מנהל עם אשה מ"מחנה הימין". רצח רבין משבש את תוכניותיו.

תוך כדי ביקור אצל אביו בבית אבות, מגולל אלי את סיפור ילדותו בדימונה, על רקע יחסיו עם משפחת אביו החיה בצרפת. שיאו של הסיפור הוא הביקור אצל שארי המשפחה בפריס סביב הירושה שמוריש אביהם, דוד, אח של אבא של אלי, בעל "אופנת דוד", לקרוביו בישראל.

אריאל אור ג'ורדן, ישראלי בן 51, נע במשך שנים בעולם, חסר מנוחה, מבלי לדעת למה. בגיל 37 ,בניו יורק, לאחר עשרות סדנאות השתחרר בתוכו הזיכרון מהחור השחור בו היה קבור. אז גילה לתדהמתו, כי היה קורבן להתעללות מינית בילדותו. עכשיו הוא מנסה לברוא לעצמו עולם חדש – בחיי הזוגיות, ביחסיו עם חבריו, בעבודתו כמטפל בקורבנות גילוי עריות וביצירות האומנות שלו. לראשונה, אחרי 30 שנה, הוא עושה צעד נועז וחוזר למחוזות ילדותו – אל זירת הפשע …

"החיים נגמרו ולא הספקנו שום דבר", אומרת אסתר, האחות הצעירה (70). קרולה, הבכורה (78), שותקת. פרומה (75) מנסה לכתוב את הזיכרון. שלוש אחיות ניצולות שואה. יותר מחמישים שנה חלפו והן עדיין לא יכולות לספר את סיפורן. מערכת היחסים ביניהן עוצבה אחרי מלחמת העולם השנייה, כששלושתן אהבו גבר אחד, אבל רק אחת, פרומה, אמה של הבמאית, זכתה בו, למרות שאהב את אסתר, הצעירה מכולן. שלוש אחיות שמדברות מדי פעם בטלפון, אבל אף פעם לא נפגשות. שלוש נשים, המנסות לחיות את הזקנה, כל אחת בדרכה המיוחדת. "רציתי לספר על אהבה אבודה ונעורים אבודים, על זקנה, על אמי ואחיותיה החיות בצל הטראומה של השואה ובכל זאת לצייר תמונה שיש בה הומור" (ציפי רייבנבך).

ילדים בגיל העשרה מתרחקים מהוריהם ויוצאים אל עצמאותם. אחרי השרות הצבאי הם יוצאים לטייל, לגלות עולם וחוזרים לחיק משפחתם. את החזרה הזו הלן קרא, במאית הסרט, פספסה. בנה, אמיר קרא, היה בן 20 כשנהרג בהתקפה על מוצב דלעת ברצועת הביטחון בלבנון. הלן יצאה לחפש את בנה אמיר שלא זכה לשוב ושהיא לא זכתה להכיר. הניסיון להתחקות אחריו מעורר דילמות מוסריות, לאומיות ואישיות הנוגעות לא רק למשפחתו.

עם הרבה הומור, כאב ויכולת דרמטית מקצועית ואותנטית מועלית ההצגה "מחבואים", על ידי קבוצת נשים מהתאטרון הקהילתי ביפו ג', ומשקפת את תרבות השכונה, תוך התמקדות בבעיית הזוגיות. מעקב אחר שלבי העבודה על ההצגה, עד הבכורה, מגלה שלוש נשים חזקות, המניחות לגילוי העצמי שלהן לנתב להן דרך חיים חדשה. השינוי שהן עוברות כולל מאבקים עם הבעלים שנאלצים להתמודד עם נשים שונות ועצמאיות המזעזעות את המנטליות המסורתית הקיימת בבית.

יסמין המואשמת בסיוע לאחיה ברציחת אחותם בגלל אהבה אסורה ונזאר, במאי הסרט, יוצאים לחפש את קברה של האחות הנרצחת. חיפוש המתגלה כמטאפורה לסוגיית היחסים הפוליטיים בין גברים ונשים, יחסים שעיקרם מאבקי כוח.

פנחס גורן, חקלאי בן 75 ממושב "רחוב" שבעמק בית שאן, מתעורר בוקר אחד מחלום בו מופיעה אחותו שמחה, הנשואה למוסלמי ומתגוררת בכורדיסטן. בעקבות החלום ולמרות התנגדות בניו, יוצא פנחס למסע מסוכן לכפר הולדתו, בתקווה לגלות מה עלה בגורל אחותו, אותה לא ראה למעלה מחמישים שנה. ואכן בכפר נידח בהרי כורדיסטאן, הוא מוצא את אחותו על משפחתה הענפה שהקימה לבעלה המוסלמי ומחליט להעלות את כולם ארצה. מכאן ואילך נאלץ פנחס להתמודד עם שברו של ה"חלום", הטומן בחובו גילויים מפתיעים… "בקיץ 96 צילמתי כתבה על מוסכניקיות במושב רחוב. בעת הפסקה בצילומים ניגשתי לבית הסמוך לבקש מים. כשנפתחה הדלת נמשך מבטי לתמונה, תמונה של בעלי הבית, פנחס ואסתר. כששאלתי מה הסיפור מאחורי התמונה, אמר לי פנחס : 'נתתי זאת לבני למזכרת. חשבתי שלא אחזור חי מכורדיסטאן'. כך התוודעתי לחלום של פנחס" (רות ולק).

מסע של שלוש נשים מזרחיות בתחנות הזיכרון האישי שלהן – מסע בזמן ובמרחב הנפרש בין כפר קטן ועני ביוון של תחילת המאה לבין שכונת עג'מי ביפו ותל כביר בדרום ת"א. מסע שנע בין ילדותה של האחת (אלינור, נערה בת 15) לזיקנתה של האחרת (אידה, סבתה בת ה- 88 של הבימאית). מסע המתאר את הקונפליקט האתני בתוך החברה הישראלית. באמצעות קולות הנשים עולה ומצטיירת תמונת עולם של שכונות העוני שעוברות תהליך מתמשך של הזנחה וניכור פוליטי וחברתי."המסע הזה החל כמו מסעה של "עליסה בארץ הפלאות" ונישא הרחק אל עולמות אחרים, עולמות שיצרתי כדי שיתנו לי כוח להתמודד עם המציאות של יפו המתפוררת והדחויה של ילדותי" (סיני בר דוד).

סיוון, קיבוצניקית בת 22, חיה בתל אביב ועובדת במכבסה קטנה. לכאורה חיים רגילים … אלא שחייה נעים בין המציאות היומיומית לבין עברה, עבר שיש בו אהבה, בלבול ובעיקר כאב – כאב קשה מנשוא לאביה שפגע בה מינית. ומנגד -המציאות הטופחת על פניה שוב ושוב: המוסדות שאינם רגישים דיים, שתיקת הקיבוץ ואטימותו, אדישות המשטרה והפרקליטות וכן המשפחה שאינה יודעת כיצד להתמודד. באומץ נדיר, מפרים סיוון ומשפחתה את השתיקה, נלחמים ומתמודדים.

משפחה פלסטינית שבניה התפזרו בארצות שונות, נאבקת מאבק מר לאיחודה מחדש, נוכח אובדן מולדתה. סיפורה חושף את הגורמים לגלות הפלסטינית ומשקף את הקטסטרופה של עם אשר מולדתו נלקחה ממנו. "אוסטורה" (אגדה בערבית) מטפל בסוגיית זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים באמצעות מציאות קולנועית שבה מיטשטשים הזמן והמקום, הפסיכולוגי והפוליטי. סיפור אישי ההופך לאגדה לאומית.

אחרי שלושים שנות נישואין עוזבת אישה את בעלה כדי לחדש את אהבת נעוריה מבגדד. שובה הבלתי צפוי של בתה מטיול בהודו משנה את תוכניתה של האם.

מערכת יחסים בין אב (75) ובנו (43) משתקפת במפגש אינטימי במקלחת, כאשר הבן נאלץ לרחוץ את אביו בגלל מחלתו. החרדה מפני הבדידות והמוות, חוסר האונים של בני המשפחה והיחסים הבלתי פתורים ביניהם – כל אלה נעלמים ברגעי החסד במקלחת.

אריק בר אדון (65) ,משורר תל אביבי הפסיק לכתוב חודשים ספורים לפני הולדת בנו – אדם (17), ילד גבולי הלוקה בתסמונת דאון. כשהיה בן שש מתה האם. האב, אדם רב כוח, מנהל המכון הישראלי לאומנויות, נותר לבד בבית עם ילדו החריג. הילד חי בבדידות בתוך עולמו המוזר עד ליום בו הוא מגלה שאביו היה פעם יוצר. מרגע זה חל שינוי קיצוני בחייהם, בעקבות החלטתו של האב לשוב ולכתוב. "מבחינתי, התנהגותו של הבן החריג, נתפסת כהתרסה גנטית נגד התפשרותו הבלתי נסלחת של אביו, שבגד בכושר יצירתו למען משרה ניהולית בטוחה" (ניצן אבירם).
– (על פי "שתיקה הולכת ונמשכת של משורר" מאת א.ב. יהושע)

בשבת ה – 18 למאי 1996 היה אמור זיאד (ממשפחת ווחש) לענוד טבעת על אצבעה של מנאל (ממשפחת נימר), לעיני מאות חוגגים מהכפר כעביה, אלא שמסיבת האירוסין העליזה הפכה למרחץ דמים.בין שתי המשפחות החזקות בכפר, ווחש ונימר, היו קשרי נישואין אך היתה גם שנאה מתמדת שבבסיסה מאבקים על שליטה בכפר.זהו סיפור אנושי מזעזע שבמרכזו עימות בין עוצמת הכבוד של גברים ועוצמת הייאוש של נשים שאיבדו את בניהם.על הכאב, רגשות הנקם, חוסר הטעם של מנהגי נקמת הדם, התקווה לשינוי והפחד מכך שהכפר לא יתאחד לעולם – על כל זאת מדברים בפתיחות יוצאת דופן בני הכפר.

אב ובנו יוצאים לגרמניה במטרה לפגוש את משפחתם הקרובה ולברר האם יתכן שהייתה שותפה לזוועות הנאצים.האב שנולד כנוצרי גרמני בשלהי מלחמת העולם השניה, גילה בנערותו את העבר הקשה של עמו, ערק מהצבא הגרמני וברח לישראל. כאן, בקיבוץ, התחתן עם בת לניצולי שואה והקים משפחה חרף הקשיים. הבן שבילדותו כונה ע"י הילדים בקיבוץ "חצי" – חצי גרמני וחצי יהודי, הוא כיום צלם טלוויזיה. יחד הם יוצאים לבדוק האם נכונה השמועה שדוד וולפגנג היה צלם בסרטי תעמולה של הנאצים.

תמי, אמו של רן, בימאי הסרט, איבדה את ראייתה בגיל 40. תהליך ההתעוורות נמשך קרוב לעשר שנים, במהלכו עשתה תמי מאמצים עילאיים כדי שהילדים לא ירגישו שינוי בשגרת חיי המשפחה. רק כשהחלה תמי לשחק כדורת דשא לעיוורים, המילה "עיוור" נאמרה לראשונה. שיאה של ההתמודדות המשותפת עם העיוורון מתועד, ברגישות רבה, מנקודת מבטו של רן, הבן, המלווה את אימו במרוצה השאפתני אחר המדליה, באולימפיאדת הנכים באטלנטה.

לפני חמישים שנה בסקופיה, הושלכו, על ידי האיטלקים והבולגרים, למחנה ריכוז, סולומון אדיז'ס ובנו הפרופ' יצחק. משם, כשהם מתחזים למוסלמים ברחו לאלבניה והתחבאו אצל כפריים מוסלמים.סולומון האב, התחזה גם לרופא והפך מפורסם בכל הסביבה. בתום המלחמה חזרו ליגוסלביה ומשם עלו לארץ. חמישים שנה אחרי, חוזרים השניים למחנה הריכוז בלב העיר סקופיה ומשם לאלבניה, לפגישה עם המשפחה שהצילה אותם מידי הנאצים.

בבית משותף ביפו חיים בצפיפות ערבים ויהודים, ימנים ושמאלנים. חסקי – ועד הבית הנצחי, עומר – מוסלמי מריר המקווה לטוב, צ'רלי וסמיה – ערבים נוצרים המנסים להנחיל לבניהם את ערכי הכנסייה, איציק – יו"ר מועדון מעריצי אלוויס פרסלי, שהיה אחד המתנגדים לכניסת ערבים לבניין, מזל – בולשת אחרי בתה אותה תפסה פעם יוצאת עם ערבים, עודד – חובב כלבים ושונא ערבים מוצהר ואילנה – חברה ב"נשים בשחור" המפגינה כל שבוע למען הפלסטינים, אך מנותקת לחלוטין משכניה. דו-קיום עדין, שבו מפגש הפסגה החשוב ביותר הוא אספת הדיירים בליל ירח חורפי בחצר, כשעל הפרק איומי ההתפטרות הנצחיים של ראש הועד. "הבית המשותף ב'אלברט קיוסו 3' היה עבורנו מעין 'מעבדה של חדר מדרגות' בה הדו קיום המיוחל נבחן בפן אנושי, יומיומי, מרגש ורחוק מסיסמאות" (תמי גרוס ויובל כהן).

יוסי חנקין, בנו של מייסד ארגון "השומר", יחזקאל חנקין, נולד ב- 1913 וגדל בנופי הגליל בתקופה שהתורכים ואחריהם הבריטים שלטו בארץ. בגיל 80 יוצא יוסי, סבו של הבמאי, לפגוש את הנופים שעיצבו את חייו – החל מילדותו בצל האגדות על אביו הצייד, דרך חייו כלוחם וכעובד אדמה ויערות וכלה בגינתו הקטנה בפתח תקווה שם הוא מארח את נכדיו ומגיש להם סלט ישראלי קצוץ ולחם המרוח בשמן, לימון ושום.

מאבקה של אישה בת 52 מיבנה, היוצאת לגלות את עקבותיו של בעלה, דני סעיל, איש "הפנתרים השחורים" שנעלם לפני 20 שנה בנסיבות פוליטיות. האישה, מזל סעיל, עגונה ואינה יכולה להינשא מחדש, מתגלה כלוחמת והופכת לגיבורה כשהיא נאלצת להתמודד מול הממסד הדתי והבטחוני בישראל, המנסה לטענתה, למנוע ממנה מידע אודות בעלה."היה לי חשוב להעמיד את המצלמה שלי לרשותו של הפרט במלחמה מול הממסד. לבסוף, בעקבות הסרט התקבל המידע שדני סעיל קבור בבגדד ומזל שוחררה מעגינותה. סרטים כן יכולים להשפיע" (דוד פישר).

באמצעות שלושה שחקנים, המאמן ובנו העוזר, מתועדת ההוויה של קבוצת כדורגל צעירה במהלך העונה. יעקב המאמן רואה עצמו כמחנך ומעניק לקבוצתו יחס אבהי ומקצועי שמזכה אותו בהערצת הילדים. גיא בנו, בן ה- 15, רצה להיות שחקן ונכשל. מאז הוא ליד אבא, נושא כליו ועוזרו, ובמחיצתם של שחקנים-ילדים בני עשר. אלעד, קפטן הקבוצה, נתקל בקשיים בבית הספר עקב בעיות ריכוז. עידן אינטלגנטי אבל לא זוכה לתמיכת המאמן. עידו משיכון ל', מקווה שיעקוב ישים לב אליו וייתן לו יותר דקות משחק. לאורך העונה, דרך משחקים, אימונים, ראיונות אישיים, ביקורים בבית ואירועים חברתיים הם נצפים, מדברים ומשחקים את הסרט הזה.

אמו הקשישה של הבמאי סובלת מהפרעה קיצונית של אספנות ואגרנות כפייתית. נגר פלשתינאי מבית חנניה, שמגיח בצורה מפוקפקת לתוך חיי האם, מכניס את המשפחה המפוררת לסחרור וגורם לה להתלכד בנסיון להגן על האם מפני עצמה.
"איפה הדברים שלי" מתעד מציאות ווכחנית אובססיבית ועקשנית לצד חום, קרבה, פיוס, והיפוך תפקידים בין הבמאי לבין אמו. הסרט האמיץ מעורר שאלות הנוגעות בזקנה, כבוד ומציצנות כשהוא מתגרה בגבולות החשיפה האישית, במרחב שבין האינטימי למשפחתי, בין האישי לציבורי, ומתעכב על בדידותו הפנימית של היחיד בחיק המשפחה.

כשבנו הרביעי ג'יבריל נולד, עימאד, פלאח פלסטיני, מקבל את המצלמה הראשונה שלו. בכפר שלו – בילעין, מתחילה בניית גדר ההפרדה על אדמות תושבי הכפר ולכן הם מתחילים להתנגד נגד החלטה זו. במשך יותר משש שנים עימאד מתעד את המאבק המונהג על ידי שנים מחבריו הטובים ובו בעת מצלם את בנו הולך וגודל. במהרה משפיע המאבק על משפחתו ועל חייו שלו. מעצרים יומיים ופלישות ליליות מעוררות פחד במשפחה, חבריו ואחיו נעצרים, נפגעים מירי או נעצרים ונשלחים לכלא. מצלמה אחר מצלמה מרוסקת או נורית , כל מצלמה היא פרק בחייו.

אף אחד לא רצה לפתוח את היומן של אבא אחרי מותו, כנראה משום ששתק כל חייו. לך תדע איזה שדים יקפצו ממקום שהיה נעול כל כך הרבה זמן. אני פתחתי. מטהאוזן, גוזן, קונצקריכן, מכות, רעב, קניבליזם, הומוסקסוליאזם. השדים חגגו. כמה מקומות היו מוכרים לי מלקסיקון השואה הישראלי, אבל היו כאלה שלא שמעתי עליהם מימיי, וכמו נלקחו משר הטבעות. הזויים, דמיוניים, חסרי ממשות. נסעתי לשם עם מצלמה כדי לשנות את גורלם. חצי דרך עשיתי לבד. את החצי השני כפיתי על אחיי, שלא הסכימו להשתתף בו גם כשזחלו במערות, יערות וצריפים הרוסים, שהיו קיימים רק בתוך יומן. זה לא סרט על השואה, כי רוב הזמן צחקנו. זה סרט על אינטימיות נדירה, שהחליפה כאב בהומור מתוק ומר.

עולמו המושלם של אבשלום, אלוף פארקור, מתחיל להיסדק לקראת שובו הקרב של אביו מהכלא. מעצרו של האב לפני שלוש שנים הותיר את אשתו, ריקי, לפרנס לבדה שישה ילדים. הסרט מלווה את הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים עימם מתמודדים אבשלום וריקי. כיצד יתמודדו עם שובו של האב?

שמות המשפחה שלהם מעוררים אימה ופלצות… גרינג, הימלר, הס."ילדי היטלר" מביא, לראשונה אל המסך, את צאצאיהם של אלו שלחשו על אוזנו של היטלר – הקצינים המשפיעים ביותר במשטר הנאצי, שהשאירו אחריהם מורשת מפלצתית אשר תקשור אותם לצמיתות לאחד הפשעים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית. ב"ילדי היטלר" הם חושפים אל מול המצלמה את הקונפליקט בו מתנהלים חייהם עת מצד אחד הם חשים את הקשר הטבעי למולידיהם ומצד שני התמודדותם עם תחושת האשם והאחריות למעשיהם הנפשעים של הוריהם.לאורך הסרט יתברר שהחיים הולידו מפגשים טעונים ובלתי צפויים בין "ילדי היטלר" ומשפחות קורבנות השואה. במהלך למעלה משישים השנים שחלפו הצטלבה, מסתבר, דרכם של בני המחוללים עם בני הניצולים והולידה דיאלוג חדש, חריף ומרתק.
בין המצולמים ב"ילדי היטלר": בנו של האנס פרנק, מושל פולין, אשר נוסע ברחבי גרמניה להיפגש עם בני נוער, לספר על הזוועות שחולל אביו ולהזהירם ממפלגות הימין הקיצוני, בתו של אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב הזכור לשמצה מהסרט "רשימת שינדלר", אחייניתו של היינריך הימלר שנישאה לבחור יהודי-ישראלי בן לניצולי שואה, בטינה גרינג אחייניתו של הרמן הרינג שבמסגרת הניסיון להתנתק מהעבר האפל של משפחתה עשתה, ביחד עם אחיה, ניתוח עיקור כדי "לעצור את שרשרת "גרינג"" וריינר הס, נכדו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, המגיע לראשונה לבקר במחנה ובוילה בה התגוררה המשפחה במהלך המלחמה וגידלה את ילדיה כשזוועות המחנה והקרמטוריום במרחק מטרים ספורים מהם. "ילדי היטלר" הינו סרטו של הבמאי והמפיק חנוך זאבי, יוצר ותיק שמאחוריו סרטים רבים שעסקו בנושא השואה בדור השני והשלישי ובין סרטיו גם: "צילו של הפיהרר", "שואה – הדור הבא".

פרק ראשון מתוך הפרויקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.

ההורים של ניר חיים יחד בקיבוץ ארבעים שנה. בשלוש שנים האחרונות ניר מצלם את מערכת היחסים בינהם. תמי מטפלת ביעקב שחולה בפרקינסון מתקדם. הוא מצלם את אבא שלו במקלחת, בשרותים ומיטה, נתמך ותלוי לגמרי באישתו. הוא מצלם את אמא שלו מאבדת את מידת הרחמים, צועקת ומשתוללת מול גבר חסר אונים. ניר מתסכל עליהם ורואה גיהנום. בשיא של הגהנום משהו נרגע, הרגעים מתחלפים והקירבה בינהם פיזית וחזקה. הוא מצלם רגעים של חסד. אמא שלו לא ויתרה, היא הולכת עם הגבר שלה עד הסוף, היא נשארת ומטפלת בו. הוא מצלם אהבה. הסרט הוא חלק מפרויקט "ההורים שלי" בעריכתה של טלי שמש, ומורכב מסרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של הוריהם.

פרק שלישי מתוך הפרויקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם. 

ציפורה ויעקב, ההורים של גיתית, נשואים כבר 50 שנים. ציפורה הייתה מורה מחנכת בבית ספר יסודי, יעקב עבד בתפקיד בכיר במשרד האוצר. אנשים רגילים. גרים בבית הכרם בירושלים, שלושה ילדים, אחד עשר נכדים. במשך שנה וחצי צילמה גיתית את הוריה מתמודדים עם פחדים ותסכולים מודחקים, שמתפוצצים ברגע שהגורל טורף עבורם את הקלפים. יעקב עובר אירוע מוחי ואחרי חודשים ארוכים של שיקום חוזר הביתה בכיסא גלגלים ועם מטפל פיליפיני צמוד. ציפורה שנאלצת לקבל את השינויים שחלים בגבר שלה בבית וביחסים, מרגישה אבודה ורוצה לעזוב.

צלילה עמוקה אל תוך משבר קשה בזוגיות מצולמת דרך עיניה של הבת.

פרק שני מתוך הפרויקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.

אמא של ג'ייסון עזבה את אביו אחרי 22 שנות נישואין. כשהיא עזבה את הבית ג'ייסון ואחותו ניתקו איתה קשר, כי הם הרגישו נטושים. עכשיו, שלוש שנים אחרי פרוק התא המשפחתי, ג'ייסון יוצא לראשונה לבקר את אמו, שחיה מאז בחושה באחד החופים בסיני. שנטי חושפת לראשונה בפני בנה, את הסיפור שלה ושל מרטין, אביו. היא מקריאה לו מהיומנים שכתבה לאורך השנים והתמונה הזוגית המושלמת שאחז בה נשברת ומתחלפת באמת חדשה. ג'ייסון מגלה ששנטי היא קודם כל אשה, הרבה לפני שהיא אמא. הסרט הוא חלק מפרויקט "ההורים שלי" בעריכתה של טלי שמש, ומורכב מסרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים א ת מערכת היחסים האינטימית של הוריהם.

פרק רביעי מתוך הפרויקט "ההורים שלי" המורכב מסדרת סרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.

אוהב נולד לפני 40 שנה בקומונה בראש פינה. קומונה של היפים אנרכיסטיים שהוקמה על ידי הוריו. פעם בשנה הוא נוסע לביקור אצל ההורים שלו שחיים באוסטרליה בבית מקסים ומבודד. ההורים של אוהב, ניצה ודיק חיים יחד תחת אותה קורת גג, אבל ישנים בחדרים ובמיטות נפרדות. אוהב מצלם שני אנשים שחיים יחד באותו חלל אבל מרגישים לגמרי לבד. התמונה המתעתעת של זוג היפים משוחררים ופתוחים שמזדקנים בכיף ומעשנים את החומר הטוב ביותר, מתחלפת ותחתיה מתגלה מערכת יחסים מלאה בכעסים על פגיעות ישנות. ניצה לא מצליחה לסלוח לדיק על עשורים של בגידות והשפלות והוא מתמודד עם החיים במחיצת אישה שהחליטה להפסיק לעשות איתו סקס לפני 15 שנה. הביקור של אוהב מטלטל את השקט התעשייתי של ניצה ודיק.

פרויקט "ההורים שלי" מורכב מסדרת סרטים תיעודיים בהם במאים מצלמים את מערכת היחסים האינטימית של ההורים שלהם.

פרק ראשון – "תמי ויעקב"
פרק שני – "שאנטי ומרטין"
פרק שלישי – "ציפורה ויעקב"
פרק רביעי – "ניצה ודיק"

כל סרט הוא יצירה תיעודית עצמאית עם שפה קולנועית משלה, אך לכולם יחד יש כח, כי הם קשורים בכוונה מהותית משותפת: הם מספרים סיפור חשוף של מערכת יחסים אינטימית בין גבר לאישה, בלי להסתיר ובלי לפחד לגעת בכאבים ובחולשות של הדמויות שהתחילו את דרכן המשותפת באהבה ומתישהו בדרך, התרסקו אל המציאות.
יוצרת הפרויקט ועורכת ראשית: טלי שמש.

"עיראק'נרול", סיפורו של דודו טסה, נכדו של דאוד אל כווייתי, במסעו בעקבות השורשים המוזיקליים של משפחתו – האחים דאוד וסלאח אל כווייתי, מגדולי המוזיקאים העיראקיים וממייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית. דאוד וסאלח אל כווייתי נחשבים לגדולי המוזיקאים העיראקיים וממייסדי המוזיקה העיראקית המודרנית. הם נחשבו למוזיקאים החביבים על המלך ראזי, בפניו הרבו להופיע ובארמונו התארחו בקביעות ונבחרו לאחרונה בתוכנית טלוויזיה בעירק למוזיקאים החשובים שפעלו במדינה בשנות ה 30. בשנות ה-50 עם עלייתם ארצה התקשו האחים לשחזר את התהילה לה זכו בארץ מולדתם. הם סירבו לאפשר לאיש מבני המשפחה להפוך למוזיקאי ולחוות את אותו כאב. על אף האיסור החמור שהוטל על המשפחה, שני דורות אחרי מות הסב דאוד, נכדו – דודו טסה, שנקרא על שמו, מאמני הרוק'נרול העכשוויים המובילים בישראל, מחליט לצאת למסע לגילוי שורשיו המשפחתיים.  הסרט מתעד את מסעו של דודו בהקלטות האלבום "דודו טסה והכוויתים", בו הוא לוקח את השירים המקוריים של האחים ונותן להם פרשנות אישית חדשה. מלווה במוזיקאי יאיר דלאל, באלברט אליאס (נגן החליל בן ה-92 שהספיק לנגן בישראל עם האחים אל כווייתי) ובאמו כרמלה שמסכימה לראשונה להיכנס לאולפן ההקלטות ולשיר יוצא דודו למסע שורשים מוזיקלי.  בעזרת המוזיקה, השירים והעיבודים החדשים שהוא יוצר הוא מנסה לגשר על פערי הזמן, התרבות והכאב המשפחתי.

ג'יפסי דיווי מגולל את סיפורו של דיוויד ג'ונס, בחור לבן מאלבמה שהפך לנגן פלמנקו צועני באנדלוסיה, דרך עיניהם של חמש נשותיו וחמשת ילדיו – ביניהם הבמאית – שאותם הרג ברכות בשירה ואת כאבם פרט על הגיטרה. זהו דיוקן של אדם שהמציא את עצמו מחדש תוך כדי חיפוש אחרי האושר, יהא המחיר אשר יהא, באותה המידה שזהו סיפור על משפחה ועל רוח הזמן שבו היא נוצרה.

זהו סיפור על משפחה.
משפחה קטנה ופשוטה החיה בצילו של העולם המערבי המודרני והמתועש, ההיפך הגמור מעולמם שלהם.
במשך 13 שנה הם מקיימים שגרת חיים נינוחה ובלתי תלויה הם מצליחים להתעלם כמעט לגמרי מהמציאות הפוליטית והחברתית הגועשת סביבם. אין ביניהם קשר דם, הם אינם בני אותה דת וגם פער הגילאים ביניהם גדול.
הגורל, או או אלי הצורך הקיומי בפרנסה, הפגיש אותם ברפת קטנה וישנה במושב ניר ישראל. בפאתי הנגב המערבי, שם הם מנהלים משק המהווה מיקרו קוסמוס לעולם שבחוץ ומפגיש שלושה סיפורים אנושיים, של שלושה אנשים כל כך שונים, אבל כל כך דומים.
בכל בוקר מחדש נראה כי האהבה המשותפת שלהם לאדמה ולבעלי החיים מצליחה לנצח הכל. הטיפול המסור בפרות, בברווזים, בעצי הפרי ובכלבים, מעלה חיוך רחב על פניהם ומשכיח את כל איומי היום יום שמרחפים מעליהם. אולם למרבה הצער, יודעים שלושתם כי ימיה של הרפת ספורים. כתוצאה מהגלובליזציה והפיכת החקלאות ל"חקלאות מאסיבית", הרפתות הקטנות והפרטיות הולכות ונעלמות מהנוף.

מורד, נער ערבי־ישראלי בן 17, נחטף ומוכה באכזריות על ידי צעירים מהכפר, החושדים בו כי ניהל מערכת יחסים רומנטית עם בת משפחתם המאורסת. הוא מאושפז בביה"ח עם חבלות קשות ובמצב של דיסוציאציה פוסט טראומתית. כשהשבועות חולפים ולא חל שיפור במצבו הנפשי, מעלה הפסיכיאטר המטפל במורד אפשרות לשלוח אותו לטיפול בריף הדולפינים באילת, בתקווה שתקשורת לא מילולית עם דולפינים תועיל לו. אביו של מורד נפרד ממשפחתו, מוכר אדמות ורכוש, עובר עם בנו לאילת ונשבע לחזור לכפר עם בן בריא. מורד מתחיל טיפול במסגרת תכנית בריף הדולפינים, ולמרות שהוא מנותק לחלוטין מבני אדם, נוצר בינו לבין הדולפינים קשר לא מילולי יוצא דופן בעוצמתו. הוא הופך לצולל מעולה ומגיע בצלילה חופשית לשלושים מטר. מורד מתחיל לדבר לאחר שלושה חודשים אבל אז מתברר כי הוא יצר לעצמו זהות חדשה המנותקת מזהותו הקודמת. הוא אינו זוכר את עברו, מתכחש למוצאו ואפילו מסרב לראות את אימו שהייתה בעבר האדם הקרוב אליו ביותר. הוא אינו רוצה לחזור לכפר כפי שאביו תכנן. לעומת זאת הוא מפתח מערכת יחסים עם צעירה יהודייה המשרתת בצה"ל. זהו סיפור על האופן שבו יכולים הדולפינים, הים ואהבה חסרת תנאים לרפא פצעים בנפש האדם ולמוטט חומות של שפה, לאום ומוסכמות חברתיות.עים בנפש האדם ולמוטט חומות של שפה, לאום ומוסכמות חברתיות.

הדירה, בקומה השלישית של בניין באוהאוס ברחוב גורדון בתל אביב, היא המקום בו סבא וסבתא שלי גרו מאז שהיגרו לפלשתינה. לולא הנוף המציץ מבעד לחלונות, אפשר היה לטעות ולחשוב לרגע שאנחנו נמצאים בלב ברלין. כך, היא עמדה שם, מרוהטת בכבדות אירופאית, עמוסה במיטב הספרות הגרמנית, וטבולה בשכבות אבק והיסטוריה. ואז, בגיל 98, סבתא נפטרה וכולנו נקראנו לדירה, בכדי לפנות את מה שנותר. כשהגענו ערימות של חפצים, תמונות, מכתבים ומסמכים חיכו לנו, חושפים את חייהם המורכבים של גרדה וקורט טוכלר, סבי וסבתי, וגם עקבות של עבר מטריד, מבלבל וכואב. לפתע, בלא יכולת התנגדות, נעלמו ממני כללי הנימוס הבסיסיים, ומצאתי את עצמי, מחטט בכל מגירה, פותח כל מעטפה, והולך ומסתבך בפענוח הרמזים. ונשאלת השאלה האם בכלל ישנה משמעות לידיעת ההיסטוריה המשפחתית שלך, או שמא מדובר בנטל כבד ומיותר? התשובה כנראה תלויה באדם אותו אתה שואל. במשפחה שלי, מכל מקום, השאלה אף פעם לא עלתה. למען האמת, אצלנו, לא נהוג לדבר על מה שכבר עבר. עד שנפתחו הארונות… הסרט, שמתחיל בפינויה של דירה, מתפתח לכדי עלילה מותחת, המערבת אינטרסים לאומיים בלתי צפויים, חברות החוצה קווי אויב, ועומק של רגשות משפחתיים מודחקים היטב. ואפילו נחשפים בו סודות שיתכן והיה מוטב שלא לספר…

בגיל 96 , מרים ויסנשטין לא חשבה שהיא עומדת מול פרק חדש בחייה. אבל כש"הצלמניה" — מפעל החיים שלה ושל רודי, בעלה המנוח — עומדת בפני סכנת הריסה, אפילו האישה הדעתנית וחסרת הפשרות הזו מבינה שהיא צריכה עזרה. בצל טרגדיה משפחתית משותפת, נרקמת מערכת יחסים מיוחדת בין מרים ובין נכדה, בן, אשר ביחד מנסים להציל את חנות הצילום שבתוכה כמיליון נגטיבים המתעדים את הרגעים המכוננים של המדינה. למרות פערי הדורות וקונפליקטים רבים, יוצאים בן ומרים למסע מטלטל שמורכב משלל רגעים מצחיקים ונוגעים ללב.

מבט אל הזהות הבוכרית של שלושה גברים במשפחתו של הבמאי. בניסיון להבין מדוע התבייש בעדתו עד כה, עוקב הבמאי אחר אביו, המהגר, המרגיש מבודד בתוך משפחתו. החיפוש אחר מקור – אותנטי, גאה יותר – מוביל אותו להצטרף לסבו, שמבקר באוזבקיסטן אולי בפעם האחרונה בחייו. שלושת הגברים מייצרים גרסאות שונות לחוסר השתלבותם בחברה הישראלית לאורך הדורות, בין תל אביב, אור יהודה ואוזבקיסטן.

הקהל מדיר את רגליו מהצגת תיאטרון הבובות 'דומא' (בובות בערבית), העוסקת בפגיעה מינית בילדות. עביר, יוצרת ההצגה, מחליטה לקחת מצלמה ולצאת למסע מצפון הארץ עד לדרומה ולתעד נשים שעברו אלימות מינית. במסעה היא פוגשת ארבע גיבורות המעיזות לחשוף את הפגיעה שחוו במעגל המוכר של משפחותיהן ומכריהן. כולן מחפשות את הדרך לבטא ולנפץ את מערכות ההשתקה שהופעלו עליהן מצד בני משפחותיהן והחברה כולה. מטרתן היא להישמע, אם בחדרי חדרים ואם לעין כל. שאיפתן היא להפוך את הקערה על פיה ולהוביל נשים נפגעות מתוך מעגלי ההשתקה, הבושה והחנק אל עבר הקבלה העצמית והתחושה שמותר להמשיך לחיות.

בסרטו הדוקומנטרי "פעם נכנסתי לגן" מתעד אבי מוגרבי סדרת מפגשים עם עלי אל-אזהרי, המורה שלו לערבית.

מוגרבי חולק עם אל-אזהרי חלומות ופרטים ביוגרפיים על משפחתו היהודית-לבנונית, והם מדמיינים תסריטים אפשריים של שיבה והצטלבות בין ההיסטוריות שלהם. בסרט שלובים מכתבי אהבה בצרפתית בקולה של אישה מביירות הכותבת למאהבה היהודי, שהיגר לתל אביב.

מדען בן תשעים מחליט לנסות ולשכלל שיטה לייצור אנרגיה ששימשה את המשטר הנאצי. יחד עם בנו, שמגיע מעולם התיאטרון, הם מקימים סטארט אפ שאפתני.  מטרתם: לשנות את חוקי המשחק בשוק המזון והאנרגיה בעולם. סרט זה עוקב אחר התהליך רווי הקשיים והמכשולים  – הטכניים, הכספיים והאישיים – של אב ובנו בדרך לחלומם הגדול. סיפור שמתחיל עם שבבי עץ ורעיון מבריק במעבדה קטנה בהרצליה ומתגלגל במהירות אל ענקי תעשייה עולמית שמריחים דלק וכסף גדול.

הופק במסגרת פרויקט ע"ש בני גאון ז"ל

לא זוכר את המצלמות הקטנות ללא הסאונד עם הסלילים הצהובים הקטנים? טרטור המקרנה מלווה תמונות קסומות של סבא, חלוץ משופם וחייכני והנה הילדים שנולדו פה. אבא מנפח בריכה בחצר ויש תינוק חדש בבטן של אימא והנה בר מצווה של מיכאל והופ, הוא כבר חייל ונפרדים ממנו בנשיקה והנה הוא מסתובב אחורה ומנפנף לשלום ועולה על הג'יפ אל המלחמה ממנה לא יחזור ואחר כך תהיה עוד מלחמה ועוד אחת. והפרדסן מצלם את שכניו הפלסטינים בורחים מבתיהם ב- 48, והעולים החדשים במעברות, והנה אנחנו צועדים בירושלים, בסיני ובעזה ואבא הוא כבר סבא והקרובים מרוסיה עושים עליה ונשיא מצרים אנוואר סאדאת מגיע לירושלים. תיעוד חיים שלמים של משפחות לצד תיעוד חייה של מדינה. במהלך עשר השנים האחרונות, אספנו והצלנו מאות אוספים של סרטים ביתיים (8 מ"מ), מה שנקרא בשפה המקצועית HOME MOVIES. סרטים שצולמו על ידי צלמים חובבים ונעשה בהם שימוש ביתי בלבד. ממרתפים שכוחי אל, מגירות נעולות, ארגזים טחובים ובוידמים קבצנו מאות קופסאות של גלילי סרטים, ובהם מאות שעות המספרות את סיפורה של ארץ ישראל, מראשית המאה והעליות הראשונות ועד סוף שנות השבעים. תיעוד משפחתי ותיעוד אירועים היסטוריים מרכזיים בתולדות המדינה מצטרפים לפסיפס בן אלפי פיסות, שיהפוך לנרטיב האלטרנטיבי של ארץ ישראל במאה העשרים, כפי שלא סופר עדיין.

אתר המזבלה בהר חברון משרת את ההתנחלויות בסביבה ומהווה מקור מחייה ל-200 משפחות פלשתיניות מכפר יטא וסביבותיה. סיפוריהם של הרון, בן 11, איבראהים, בן 17, יוסף בן 40, ובדאווי, בן 60, חושפים שגרה של מלחמת קיום במציאות של כיבוש, שאיש אינו מאמין יותר בסיכוי להיחלץ ממנו. אלה הם ילידי הכיבוש, שנולדו אחרי 1967, ואינם מכירים מציאות אחרת. המאבק האלים היומיומי על כל חתיכת ברזל במזבלה מכסה על כאבים שגרתיים לא פחות: בן שמכר אדמות ליהודים, אישה שאינה יכולה להתאחד עם משפחתה בירדן, אב המרצה מאסר עולם בכלא הישראלי, והורים אנאלפביתיים הדוחפים את ילדיהם לעבוד במזבלה, ובו בזמן החלום הגדול הבלתי מושג שלהם הוא לראותם פורצים את המעגל הסגור וזוכים לתעודת בגרות. בשביל האדם הפשוט ביטא, שאיבד כל אמון בפוליטיקה, הצלחה אישית והשכלה הפכו לנשק אישי נגד הכיבוש, שישלוף אותו מהמלכוד המחניק של המזבלה, תרתי משמע.

הסרט חושף קורבנות בלתי מוכרים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני – גייז פלסטינים, הסובלים מאיומים על חייהם בשטחים ונאלצים להתחבא בתל אביב, שגם בה הם נרדפים על ידי החוק. במשך שנתיים עוקב הסרט אחר גיבוריו: לואי, 32, המתחבא בתל אביב למעלה משמונה שנים; עבדו, 24, שעבר עינויים בשירות החשאי הפלסטיני, רק בגלל העדפתו המינית ; ופארס, 23, שברח מביתו לאחר שמשפחתו איימה על חייו. לשלושתם סיכוי אחד ויחיד להינצל – לקבל מקלט מדיני חשאי במדינה זרה.

'Home Movie' – תיעוד השלב האחרון בהתפרקות משפחתו של הבמאי – מבין רבות שלא שרדו את מבחן ההגירה לישראל. הדבר האחרון שמונע את ההתפרקות הסופית היא דירת קרקע ירושלמית בה הספיקה המשפחה לטעת שורשים. כאשר גם האב עוזב את הדירה, הם ניצבים בפני דילמה – להשכיר את הדירה, או – כנגד כל השיקולים המעשיים – להשאיר אותה כעוגן אחרון של בית ושייכות? ההחלטה נדחית עד תום השיפוצים.

על רקע מלחמת לבנון השנייה מתארחים מוטי וקרן, זוג צעיר שומרי מסורת, מקרית שמונה, בדירה הבורגנית של בועז וילי בתל אביב. מהרגע הראשון עולים חיכוכים ומתחים שנובעים מפערים תרבותיים ומהעולמות השונים שמהם הם באים. בנוסף, העובדה שקרן נמצאת בהריון מתקדם היא תזכורת מכאיבה לחיים שלעולם לא יהיו לילי ובועז. הדירה, שלפתע מרגישה צפופה ורווית מתחים, מתפקדת כמעין מטאפורה לחברה הישראלית, ודרך הקונפליקטים ומערכות היחסים שנרקמות בין הדמויות, בוחנת את הסיפור של החברה הישראלית על המתחים והפערים שקיימים בה.

"זה סיפור שמתחיל לפני שלוש שנים", אומרת רונית איפרגן. "אני אמא לשני ילדים, תחקירנית עצמאית בתוכניות טלוויזיה ובעל צלם, דירה שכורה בחולון, שקועים בשגרה רעה של לחץ כלכלי קשה מאד שהוביל לחרדה קיומית. ידעתי שחייבים לעשות מעשה קיצוני". הלחץ הכלכלי דחק את רונית ומשפחתה לעבור לגור על גבול ישראל-עזה, בקיבוץ "כפר עזה" – פריפריה דרומית, שכוללת הקלות מס משמעותיות שהפכו את החיים לאפשריים כלכלית. "הטילים שראיתי בטלוויזיה הפחידו אותי פחות מהמעקלים שדפקו בדלת." בכנות ובאינטימיות עמוקה, מביאה רונית יומן אישי של משפחה שנעה בין ההקלה הכלכלית שמביאים החיים בקיבוץ, השלווה ותחושת השייכות לבין הרבה רגעי "צבע אדום" מבעיתים, כשברקע, כל העת, לחצים כבדים מההורים לשוב ולגור במרכז הארץ.

הזיכרון של הנשיקה הראשונה נתפס בדרך כלל כזיכרון נוסטלגי, מתוק, והוא מעורר אצלנו, המבוגרים, איזה חיוך ואולי גם געגוע לגיל שבו הכל היה תמים וקסום. אבל כשאתה ילד בן 13 זה סיפור אחר לגמרי. הנשיקה הראשונה היא הדבר הנחשק ביותר והמפחיד ביותר, הדבר הכי מסקרן, אבל גם הכי מגעיל. הרגע שעליו מדברים שוב ושוב עם החברים, אבל בסופו של דבר נשארים לבד. כשאתה בן 13 הנשיקה הראשונה זה מרוץ. ואין לך שום כוונה להגיע אחרון. לקורלי יש כבר חבר. היא ממש אוהבת אותו אבל היא לא בטוחה שכדאי לה להתנשק איתו. שירה, החברה הכי טובה שלה, מזהירה אותה שוב ושוב שלא תתנשק. "הוא ינצל אותך, קורלי, את תראי. אל תגידי שלא אמרתי לך".

שלוש שנים עברו מאז התגרשו הוריו של שי בן העשר וכמעט שאף אחד לא דיבר איתו על הנושא, לא הוריו ולא אחיו הגדולים. שי נפתח ומספר בגלוי לב על כאבו האישי והאהבה שחסרה לו. במהלך הסרט מתאהב שי בילדה ודרכה מקווה למצוא את אותה אהבה חסרה.
הופק במסגרת סיפורי ילדים סרטים דוקומנטרים לילדים.

שלוש שנים עברו מאז התגרשו הוריו של שי בן העשר וכמעט שאף אחד לא דיבר איתו על הנושא, לא הוריו ולא אחיו הגדולים. שי נפתח ומספר בגלוי לב על כאבו האישי והאהבה שחסרה לו. במהלך הסרט מתאהב שי בילדה ודרכה מקווה למצוא את אותה אהבה חסרה.
הופק במסגרת סיפורי ילדים סרטים דוקומנטרים לילדים.

הסרט החבר הדמיוני שלי מתעד את מערכות היחסים הנרקמות בין ילדים בני חמש לבין חבריהם הדמיוניים. את החברים האלו רק הם יכולים לראות אבל עבורם הם קיימים באמת. רגע לפני כניסתם לעולם הרציונאלי של בית- הספר, הם משתפים אותנו בעולם הדמיון האינסופי שבראשם, שבו ישנן רוחות רפאים, בו אפשר לטוס לחלל ולפגוש יצורים שונים ומשונים.באמצעות קטעי אנימציה קסומים מאפשר הסרט הצצה אל תוך עולם פנימי וכמוס זה וחושף את מורכבותם הרגשית של הילדים.

קצכן הוא ילד בן שמונה ממוצא ייקי המחפש אחר אביו, וסיפורו ממחיש את קשיי ההתערות של יהדות גרמניה בישראל של שנות החמישים. לאחר מות אימו, עובר קצכן לגור אצל דודתו השבויה בעברה. כיוון שמסתבר שהיא, ולאחר מכן גם דודו המיואש ארתור לא יכולים לגדל אותו כראוי, מוחלט להעביר לקיבוץ. קצכן בורח, ובמסעו הוא פוגש את העולם שבחוץ. בין היתר את רועה הצאן אחמד והתימנים שבמעברה. לאחר שהוא נתפס, מתברר לקצכן שדודו התאבד ודודתו חזרה לוינה. כדי שלא לחזור לקיבוץ, הוא משכנע את השוטר לקחתו לאביו. האיחוד בין השניים נראה כהרמוניה מושלמת, עד שמתברר כי האב, ארנסט הוא משוגע, ונוצר היפוך תפקידים טרגי בין האב החולה לבנו שהתבגר במהלך מסעו.

ענת חשפנית במועדון לילה, אם חד הורית, מגוללת את קורותיה בשנה אחת רבת תהפוכות הכוללת מעורבות בפרשת רצח בלתי מפוענח שהסעיר את בורסת היהלומים. ברקע – מסיבת רווקים שעורכת יחידת משמר הגבול. סוחר היהלומים, יעקב שולף אותה ממועדון החשפנות והופך אותה לפקידתו. העניינים מסתבכים כשהוא מכניס שותף, מוטי. ענת שמתעבת אותו במבט ראשון, נופלת עד מהרה בקסמיו. לענת יחסים קשים עם בתה המתבגרת נטלי, המבקשת לעזוב את הבית ולעבור לפנימייה. בעקבות מיתון קשה בבורסת היהלומים, השותפים, יעקב ומוטי, אינם מסתדרים.ענת מתקשה לתמרן בין נאמנויות סותרות ובסופו של דבר, מתרסקת ומוצאת עצמה מעורבת ברצח. היא חוזרת מובסת אל מועדון החשפניות. באופן פרדוקסלי פרידתה של ענת מבתה נטלי היא קרן האור היחידה המחממת מעט את סיומו של הסרט.

תומי וליה, רוני ודנה הם שני זוגות נשואים תל אביביים שנפגשים לחגוג את יום הולדתה ה-29 של דנה ואת יציאתה של סדרת דרמה חדשה בכיכובה. מערכת היחסים בין הארבעה הדוקה ונמשכת שנים,מאז שתומי, רוני ודנה למדו יחד בחוג לקולנוע. ליה, עולה מרוסיה, הצטרפה לחבורה לאחר שנישאה לתומי. במהלך הערב אמורה דנה לקבל מכל אחד מהאחרים מתנה מפתיעה. כמה מהמשתתפים מתכנניםגם משחקי חברה פרובוקטיביים.הערב מתחיל על מי מנוחות, אבל עם הרבה אלכוהול. ההפתעות האישיות מתחילות להגיע ולאט לאט מתגלים סימני מתח בין הארבעה. המתח גובר כשמגיע פרק המשחקים. כבר במשחק הראשון, אמת או חובה, נחשפים קרעים לא צפויים ברביעייה. אבל העניינים מסתבכים באמת כשתומי מציע לשחק את משחק האמת והשקר: כל אחד אמור להגיד על עצמו שני משפטים מהתחום האינטימי, אחד שקרי ואחד נכון. האחרים צריכים לנחש מה האמת. לכולם ברור שהולכים לצאת סודות אישיים. רוני חושב שזה מסוכן מדי אבל נשאר במיעוט. המשחק יוצא לדרך . מה שנראה בתחילת הערב כשעשוע חברתי תמים עולה במהרה על פסים הרסניים. המשחק מספק למשתתפים הזדמנות ראשונה לחשוף מטעני עוינות ולסגור חשבונות. כל משפט הוא מעין וידוי על בגידה, אמיתית או שקרית, וכל משתתף מנצל את המשחק לצרכיו המניפולטיביים. בהדרגה מתפתחים בחדר מאבקי כוח, רצופי השפלות הדדיות, שחוצים את כל הגבולות המקובלים ביחסים המרובעים.בסופו של הערב נופלת הפצצה האחרונה שאחריה שום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה. הערב ישנה את חיי כל הנוכחים, אבל גם בסופו הם לא יידעו בדיוק מה בו היה אמת ומה שקר.

מאי 99'. תמי לא במיטבה בחודשים האחרונים. אפילו הניצחון של אהוד ברק בבחירות לא משפר את מצב רוחה, וממש אין לה כוח להגיע לברביקיו עם כל החברים שרק יגידו לה כמה שהיא קווצ'ית. רוני, בעלה, לא מוותר. הוא רוצה לחגוג את הניצחון בבחירות, את זה ש"המדינה חוזרת לידיים הנכונות", ונמאס לו שאשתו מזניחה את עצמה ושאין לה כוח לשום דבר. היא לא תמיד הייתה ככה, והוא ממש לא מבין מה יש לה. במסיבת הברביקיו, בחצר של חבריהם הטובים שירה ויונתן, עולה האמת. השקרים ש"הזוגות המושלמים" משקרים לעצמם ולאחרים, מציפים את תמי עד שהיא לא יכולה להבליג יותר. כאקט של ייאוש, שהוא גם אקט של גילוי מחדש – אות חיים מאישה שמשהו בה מת – היא זורקת לחלל האוויר פצצה שחושפת את האשליה שהחיים שלהם בסדר, שהחלומות שלהם או-טו-טו יתגשמו ושהאושר מחכה להם במרחק נסיעה לחומוס בדמשק.

שולמית ודני שכלו את בנם איתן. דני מנסה להתמודד עם האבל והולך לקבוצת תמיכה להורים שכולים, ושולמית, לעומתו, מסתגרת בביתה זעופה וקודרת ומטפחת באובססיביות את ערוגות הפרחים בחצר. לחיי הזוג נכנסת דיאנה, מתנדבת צעירה מאירלנד, הנושאת ברחמה את ילדו של איתן. דני מגיב בהתרגשות ומקווה לגדל את נכדו לכשייוולד, בעוד שולמית מפתחת כעסים כלפי דיאנה ומקנאה בקשר החם שנוצר בינה לבין דני. כששתי הנשים מתוודעות זו לזו, השנאה והחשדנות מפנות מקומן לידידות, שמביאה לשינויים בתפישת עולמן. ספרות היתה ונשארה עבורי חוויה עמוקה ומשמעותית ביותר. "הילד של דיאנה", הפגיש אותי עם שתי אהבות חיי, הספרות והקולנוע והטלויזיה. מפגש מרגש ובעיקר מפחיד. וההבדל ביצירת ספרות וקולנוע – הסופר יוצר לבדו, מנהל דיאלוג עם עצמו ולעיתים עם אלוהים. הבמאי מוקף אנשים מוכשרים, נפלאים, מקצועיים בלעדיהם הוא אינו יכול ליצור כלום, ממש כלום. ולאנשים הנפלאים האלה אני מודה מעומק ליבי. (אורי ברבש)

שאדיה זועבי [17], אלופת עולם בקרטה ונערה ערבייה ישראלית מכפר תמרה שבגליל, לא רוצה להיות כמו כל בנות גילה המוסלמיות. אחיה של שאדיה מתנגדים בתוקף לעיסוקה בקרטה, בעיניהם לאישה המוסלמית יש מסלול קבוע שאסור לשנות. למרות שאביה דוחף אותה קדימה, המציאות חזקה מכל והדרך לחיים מסורתיים נראית קרובה כאשר היא מתחתנת. סיפור התבגרותה של שאדיה ובחירותיה הופכים קשים יותר והגבול בין נערה לאישה נפרץ עיי עובדות החיים. האם עליה להמשיך ולהיאבק? האם שאדיה תנצח בקרב ותישאר אלופת עולם?

מרים פוקס, זמרת יידיש באירופה וכוכבת סדרת התשדירים הנוסטלגית "אדון צ'יבוטרו" יוצאת במסע לחקר העבר של אמה. מרים, בת לניצולי שואה, מגלה כי סיפור השואה של אמה הוא שקר מוחלט, וכי אחותה לא נולדה בהסגר במחנה ריכוז כפי שאמה סיפרה לה, אלא היא פרי אהבתם הסודית של אמה וגרמני מכפר מסוים בגרמניה.

מה מרגישה אשה ש-25 שנים מתוך 26 שנות נישואיה היתה בהריון או הניקה?לשאלה זו מצטרפות שאלות נוספות שמעולם לא נוסחו באופן גלוי והן נוגעות בסיפור החושף את ההשלכות של מצוות פרו ורבו על האשה החרדית. מצווה זו נתפסת בחברה החרדית כאם המצוות. הגבר מצווה על פריה ורביה אך האשה נדרשת לשרת את ההגשמה הדתית שלו. הסרט פותח אשנב להתבוננות מעמיקה ובאמפטיה רגישה להיבטי חייה של האשה החרדית. מרכז חייה הם הריון, לידה, הנקה ללא הפסקה. היא אינה אוטונומית לקבוע את מסלול חייה. עבודת השם מבחינתה נעשית דרך הרחם. ייעודה היחיד הוא האמהות. הסרט יעקוב אחרי סיפורן של 4 נשים חרדיות. ינטל מ"מאה שערים" היא הדמות המרכזית בסרט ובתוך ספור חייה ישולבו סיפוריהן האישיים של 3 הנשים האחרות. ינטל זועקת את זעקתן של חברותיה המדוכאות, השבויות בתוך ציוויים חברתיים ושקולן מושתק. היא חושפת את האמת העירומה. ינטל היא הדמות הדרמטית בסרט ההופכת מאשה צייתנית שהפנימה את הצופן החברתי הנוקשה לאשה עצמאית המורדת במוסכמות החברה. הסרט ישפוך אור על התהליך שעברה.זהו סיפור של דיכוי האשה בחברה החרדית, המתעלמת מרוחניותה, צרכיה הרגשיים ומעולמה הפנימי. כל זהויותיהן מטושטשות ומצטמצמות להיותן אמהות בלבד. האשה היא ראי לחברה החרדית שהיא חברה מסורתית פטריארכלית, המשעבדת את נשותיה שעבוד חברתי-תודעתי, ללא יכולת לפתח חירות פנימית ושלילה מוחלטת לכל זכות של חשיבה ביקורתית.

משבר זהות עובר על העדה הצ'רקסית הקטנה (4000 נפש) שהגיעה לכאן לפני 140 שנה, והתיישבה בשני כפרים בגליל. המאמץ הסיזיפי לשמר את המורשת שהביאו מהרי הקווקז, בנוסף להקפדה על דת האיסלאם – מובילים להתנגשות יומיומית עם החיים המערביים הפתוחים. הסרט עוקב אחר הניסיון לשמור בקנאות על הקודים החברתיים הנוקשים, באמצעות בחור מכפר קמא ובחורה מריחאנייה שמוטל עליהם למצוא בני זוג ולהתחתן תוך שנתיים; אחר הדיאלוג עם החברה הישראלית: הצ'רקסים, שכבוד וגאווה הם מרכיבים מרכזיים ביחסם לעולם, נושאים בשקט את אכזבתם הקשה מהיחס לו הם זוכים, למרות שירותם המסור בצבא; ואחר הקונפליקט התמידי לגבי המולדת שמחכה להם: לחזור לקווקז או להישאר כאן, ולצפות מקרוב בשיבת העם היהודי לארצו.הסרט הזה הוא ניסיון לספר את הסיפור של העדה הצ'רקסית בישראל מנקודת ראות מעורבת (בניגוד לאנתרופולוגית). (חנה קלדרון)

מגדי הוא שם הבמה של יצחק בסון, זמר ומשורר שעלה ארצה מעיראק בשנות החמישים והיה לסמל תרבות ומושא הערצה בין שומעי המוסיקה בקול ישראל בערבית. מעריציו הרבים לא ידעו כי לצד היותו אמן מחונן, היה הזמר מגדי, איש מוסד שנדרש להימנע מהופעה בפני קהל.
"מכתוב עלייכ" (נכתב לך בגורל) הוא תיעוד החיפוש של הבמאי אסף בסון, בנו של מגדי, שיוצא למסע חקרני ונוקב בעקבות החידה שהותירה אחריה דמותו רבת הפנים של האב לאחר שהלך לעולמו: מה גורם לאדם לבטל את עצמו ולוותר על אומנותו? מה היה תפקידו במוסד? מי דרש ממנו להפסיק לשיר? מיהו בעצם אביו האמיתי – בוהמיין מתהולל, איש משפחה מסור שדואג לפרנסה, או סוכן מוסד נועז?

האחד בספטמבר, יום ראשון ללימודים, אוטובוס, פרידה מאבא, תיק גדול, ילדה קטנה. שער נפתח, כיתה חדשה, 250 ילדות, 6 בנות בחדר, תפילה אחת ביום. שני טלפונים ציבוריים, אמא ואבא רחוקים. "ביום אני לא מתגעגעת, רק בלילה".

הסרט עוקב אחר ילדה חדשה ביומה הראשון בפנימייה, ובמקביל מלווה "ילדת פנימייה" לשעבר, החוזרת לראשונה, לאחר 35 שנה, למקום ילדותה.

חומרי ארכיון נדירים מספרים את סיפורו של "בית היתומות ע"ש ויינגרטן" שנוסד בירושלים בשנת 1902 ופועל כיום כפנימייה חרדית לבנות. את המקום מנהל מזה 60 שנה הרב פישל וייגרטן, דור שלישי למייסדים. אדם חרדי שבחר ביאנוש קורצ'אק כמורה דרך ובכבוד לילד כקו מנחה.

הסרט מתבונן בעולם של בנות, עולם סגור עם חוקים משלו, עולם של ילדות בלי הורים.

סיפורן של שמונה אלמנות ערביות ישראליות, מוסלמיות דתיות, אשר יום אחד החליטו ליצור "סטרט אפ" בתחום שהן בקיאות בו – חמוצים. כאלמנות, הן נידונות להישאר בבית, בודדות, לגדל את הילדים ולהתפרנס מקצבה דלה. אפשרות אחרת, להינשא בשנית, יש בו גזירה אחרת – פרידה מהילדים הנלקחים לחיות עם משפחתו של הבעל המנוח. הסרט עוקב במשך שנתיים אחר שמונה הנשים הנאבקות במכשולים רציניים המאיימים על הצלחת המפעל ותוך כדי כך מגלות תמיכה נפשית וידידות זו אצל זו. האם תצלחנה לשנות את גורלן?

צפייה בסרט המלא:

מיכאל נתנזון, הידוע בכינוי פלאפל, היה שחקן שחמט בינוני שהפך תוך שנתיים לשחקן שש-בש מקצועי הנחשב לטוב בעולם. כולם בעולם השש בש המקצועי מכירים את פלאפל ומחזיקים ממנו גורו, והוא לא מכיר שום דבר אחר חוץ, אבל שום דבר אחר, חוץ משש בש. כמו הדיפ בלו לשחמט, יש לשש בש תוכנה מקבילה הנקראת סנואי. סנואי היא האלוהים של השש בש וסנואי קבעה שפלאפל הוא נומרו אונו, כי בכל "הטלה" הוא יבחר ב"מסע" הנכון ומכאן נולד אצל מעריציו הכינוי "קומפיוטר בריין" זה שזוכר כל מהלך במשחק. פלאפל: "שש בש הוא בדיוק כמו שח מט, צריך תמיד לעשות את המסע הכי נכון". פלאפל נולד ברוסיה לאם חד הורית ועלה בגיל שלוש לישראל. בגיל 10 עבר עם אמו לבפאלו, העיר אולי הכי משעממת באמריקה. את שנות ילדותו העביר בחוגי שח מט מקומיים, בלית ברירה. לפלאפל אף פעם לא היתה לו חברה, בעצם עד עצם היום הזה. כששאלתי אם היה מאוהב אי פעם אמר שכן, הוא לא בטוח, הוא לא מבין ברגשות, אבל בטח אף אחת לא היתה מאוהבת בו. זהו סרט על החיים דרך משחק השש בש. כשם שהמשחק הוא הפכפך כך גם חייו של גיבור הסרט. האמונה שבעתיד יהיה טוב יותר והמזל יאיר פנים היא זו שמניעה את פלאפל בדרך מטה.

הסרט "בית חלומותיי" נפתח בשיר מפורסם של נעמי שמר: "בבית חלומותיי אשר בראש גבעה תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער…" דרך סיפורן של ארבע משפחות מקצווי הארץ המנסות להקים לעצמן את ה"בית" שלהן מנסה הסרט לדון במושג הכה חמקמק וכה משמעותי לכל כך הרבה אנשים. דווקא דרך ארבע משפחות, ארבעה סיפורים וארבעה בתים ממשיים ניתנת האפשרות לדון בבית האידאי, הבית כמושג, כזיכרון ואולי כסוג של פתרון. בניית הבית מחייבת את הבונים שלנו להתמודד עם הזהות שלהם, עם העבר הקשה שתמיד ניתן למצוא בו בית הרוס, ועם התקווה המשונה שבעזרת הבית הכל יהיה יפה, חמים ובטוח הרבה יותר.

קיץ 2005. במוזיאון תל אביב מתקיימת תערוכה בשם ה"לינה המשותפת", בה לוקחים חלק אמנים יוצאי קבוץ המתארים דרך יצירתם את חווית הלינה המשותפת בילדותם.."בית הילדים" הוא סרט על חוויות ילדות, תחושות, כאבים וזיכרונות סביב החוויה הייחודית של הלינה המשותפת. חשבון הנפש של כל אחד מן היוצרים עם ההורות, העבר, מוסדות הקיבוץ – רלוונטי גם היום כהורים, כבעלי משפחות, כבודדים וכמובן כאמנים יוצרים. בסרט משולבים קטעי ארכיון מתוך סרטים שהופקו בשנות החמישים בתנועה הקיבוצית . הסרטים "מטעם" יוצרים ניגוד חריף לכאב העכשווי האותנטי של אותם אמנים. לאורך כל הסרט נשמע קולם של המטפלות והאימהות הקשישות שמסתכלות על החינוך המשותף במרחק של עשרות שנים – מצדיקות אותו, מבינות אותו ולפעמים גם עושות חשבון נפש מחודש…

אבי אליעזר לחם בחיל הפרשים של צה"ל במלחמת השחרור, 1948. הוא היה צעיר הלוחמים והם קראו לו בובל'ה. אחת המשימות המרכזיות שלהם היתה למנוע בכל מחיר את חזרת הפליטים הערבים לבתיהם. יותר מחמישים שנה אחר כך, ערב גיוסו של בני הבכור, אני יוצאת למסע בעברו של אבי ושואלת אותו בפעם הראשונה את השאלות הקשות על דברים שעשה ואירועים שהשתתף בהם.

סבתא סוזי מתה משבץ במח באמצע הבריכה השכונתית, כשהיא מותירה אחריה בת יחידה וצוואה בה היא מורישה את כל כספה, נכסיה והונה לבתה, בתנאי שהבת תתגבר על הפחד שלה ממים ותלמד לשחות. אם לא כל הכסף יועבר במלואו לבניית לונה גל במקום הבריכה השכונתית. הבת, שהפחד ממים ומאמא שלה מלווה אותה כל חייה מסרבת בתוקף להיכנע לצוואה. אבל הבנות שלה לא מוכנות לוותר ומסוגלות לעשות הכל, אבל הכל כדי שאמא שלהן תלמד לשחות ותקבל את הכסף. סיפור מצחיק, עצוב ומריר על יחסים, משפחה וכסף.

שני גברים, אשה אחת, ותינוק – זאת הנוסחה למשפחה האלטרנטיבית המתועדת בסרט "משפוחה". לדפנה, מוסיקאית סטרייטית ורווקה, נמאס לחכות לנסיך… היא חוברת לאיתמר, עורך דין ושחקן הומוסקסואל, כדי להביא לעולם ילד משותף. הצלע השלישית בסיפור הוא קאי, כלכל תעופה גרמני ובן זוגו של איתמר מזה 10 שנים. לאחר מספר ניסיונות הם מצליחים להיכנס להריון, שבמהלכו עוברים היחסים בין השלושה עליות ומורדות. לקראת סוף ההריון נסעו קאי ואיתמר להתחתן בגרמניה, זמן קצר לאחר מכן ילדה דפנה בארץ בן. המשקעים שגעשו משך חודשים מתחת לפני השטח, החלו מתפרצים החוצה והביאו לעימות ונתק.הסרט עוקב משך שנתיים אחרי סיפור אנושי מרגש, ומציג משולש דרמטי מרתק ורווי מתחים הנוגעים לזוגיות, זהות, משפחה והורות.

בקיץ 2000 קרס תהליך השלום, והאינתיפאדה פרצה. במשך שנתיים תועדה רקמת חייה של משפחת אלון, משפחת מתנחלים מעפרה הסמוכה לרמאללה. האירועים האלימים והתפניות הפוליטיות השתקפו מנקודת מבטם, כפי שהם נראים מהסלון המשפחתי שלהם. בין המחלוקות המשפחתיות והשמחות הקטנות, הלכה וגברה תחושת המתח, דומה שטבעת הולכת ומתהדקת, שסכנה הולכת ומתקרבת. ב – 19/06/2002 המעקב אחר שגרת יומה וחייה של משפחת אלון מקבל תפנית מחרידה. בפיגוע בגבעה הצרפתית בירושלים נרצחות נעה אלון ונכדתה גל.

אלו הם ימיה האחרונים של שכונת הארגזים בתל-אביב שכונה מוזנחת, וענייה שלתושביה שם של עבריינים ופולשים ,שכונה שהעירייה ניסתה מאז ומתמיד למחוק מן המפה. אדמת השכונה נמכרה לקבלן וכל מה שנותר לו לעשות הוא לפנות את האנשים מאדמתם ולשכן אותם בכמה מגדלים בני שבע עשרה קומות שיבנה על אותה אדמה עצמה.

הסרט מלווה את אורלי, אחותה של הבמאית החיה בשכונה, בבית קטן שהוריש הסבא ומנסה לברר מה יעלה בגורל ביתה ; את יצחק, הדוד שלהן, (שבשכונה מכנים "פופאי") אשר בנה במו ידיו את בתיה המאולתרים של השכונה ואת מאבקו העיקש להתעלם מרוחות השינוי; את אושרי, הדוור של השכונה, במסעו האין סופי ברחובותיה המשתנים חדשות לבקרים ואת עו"ד עובדיה שקורא לתושבי השכונה להתאגד ולהלחם יחד.

במשך שלוש שנים נלחמים עובדיה והתושבים בעירייה ובקבלן במאבק ציבורי ומשפטי שהפך לקרב של חייהם. הם נלחמים על הזכות הבסיסית לבחור האם להתפנות או לא ותוך כדי כך מגלים את הכוח שיש בחתירה למטרה משותפת. במהלך המאבק מגלות האחיות את הקשר שלהן לשכונה ולאדמתה דרך היומנים הישנים שכתב אביהם ז"ל ודרך החצר של פופאי, אשר בה הזמן עומד מלכת.
"חיים בארגזים" מלווה את האנשים שמרכיבים את הריקמה האנושית של אחת השכונות האמיתיות האחרונות בארץ. הכפר הקטן הקיים כבר ששים שנה ומפרפר את פרפורי הגסיסה האחרונים שלו בתוך מלתעות מפלצות הנדל"ן ומעמיד מראה המשקפת את יחסה של מדינת ישראל למי שגר במקום הלא נכון.

רונית, בת 42, היא מורה למוסיקה, חיה בדירתה עם אריה בעלה ועם סנדי הכלבה. אל הכלבה מתייחסת רונית כאל בתם התינוקת, היות וב-7 השנים האחרונות היא ניסתה להיכנס להיריון בכל דרך אפשרית ולא הצליחה. הסרט עוקב אחרי רונית לאורך 3 שנים מייגעות שבהם היא מנסה להרות, הן דרך טיפול רפואי רגיל והן דרך טיפול אלטרנטיבי-הוליסטי. אך ככל שעובר הזמן ורונית לא הצליחה להרות מתעוררת בה השאלה לגביי רצונה האמיתי להיות אימא. היא חושבת שאולי יותר נוח לה במבנה המשפחתי הקיים: היא, אריה והכלבה. האומנם רונית לא רוצה תינוק? או אולי מפחי הנפש הרבים הם שגורמים לה לעטוף את עצמה בחומת הגנה על מנת לא להתאכזב ולהרגיש כישלון.הסרט גם מנסה לברר – מהי מהות האישה ומהי נשיות? האם אישה תהיה שלמה רק כאשר תביא ילד לעולם ותענה על הצורך הטבעי של הטבע ושל החברה ללדת ילדים? או אולי היום, במאה ה-21, אישה יכולה לראות את עצמה כשלמה גם בלי ללדת ילדים.

בגיל 76,לאחר שביימה מספר סרטים קצרים במסגרת הטלוויזיה הקהילתית, מחליטה מנוחה לעשות את סרט חייה, הסרט שינציח את אחותה מינדל שהושארה מאחור בתחנת הרכבת בוורשה ובסופו של דבר נספתה בשואה.

הסרט הדוקומנטרי מלווה את ניסיונותיה של מנוחה לשחזר את אותו רגע מכריע בילדותה בפולין. תיעוד מהלך העבודה חושף את סיפור חייה של מנוחה, את האובססיה שלה להנצחה, את השאלות הלא פתורות שיש לה כלפי הוריה וגם את הקשיים וההתלבטויות שאותן היא חווה במאמציה להפוך תמונת זיכרון מעורפלת לאימאג' קולנועי מדוייק. פרטי סיפורה הנורא של מינדל, אחותה, נחשפים בהדרגה מתוך תהליך החיפוש של אתרי הצילום, האודישנים, הדרכת השחקנים ועבודת הצילום והבימוי.

בחורף 1992 בודדה המדענית הניו-יורקית הלן פישר את החומר שממנו עשויה האהבה. פישר, ביוכמיאית שהוגדרה כעילוי, חקרה ומצאה שהאהבה היא כולה חומר, חומר הורמונלי לא נורמלי שמורכב משלשה יסודות כימיים. עשר שנים אחרי הגילוי של פישר, יוצא הבמאי ארי פולמן למסע של שנתיים בנסיון להתחקות אחרי החומר שממנו עשויה האהבה, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשמונה סיפורי אהבה ישראלים ייחודיים ומלאי קסם. החל בטוני קרבונידיס, ילד בן עשר מכפר יונה, שגדל על אי יווני, היגר לפני ארבע שנים לישראל ומאז הוא קורבן לאהבתו הרומנטית להאני, ילדה קטנה שהשאיר מאחוריו על האי ביוון. אלכס רודיקוב, שהתאהב בזונה, ושדד בנק על מנת לפדות אותה מהסרסור שלה. והמסע יסתיים אצל בני הזוג אברהמי, שבחרו להתאבד ביחד, חבוקים במיטה, מבוסמים משמפניה, העיקר לא לחוות את הזיקנה ולהשאר לבד. במקביל לסיפורי האהבה, יתארחו בסדרה אנשי מדע, גנטיקאים ופסיכולוגים, כולם אמיתיים, אבל מצויירים באנימצית רוטוסקופ גדושה בפנטזיה צבע ודמיון.

כולם ביקשו שלא ניסע לחומש אחרי החתונה. אני התלבטתי כי לא רציתי שידאגו לנו. אבל כשהכל נגמר והאורחים הלכו משהו משך אותנו לשם, לבית שלנו בחומש, על ההר.
זהו סרט אישי על החיים של זוג צעיר בישוב מבודד על הר בצפון השומרון בתקופה בה החיים ביש"ע הם מבחן של הישרדות.

לבניין מפואר בשכונת שיך ג'ראח במזרח ירושלים פלשו משפחות שמצאו עצמם בלא קורת גג. בניהם ילידי העיר שאיבדו את זכויותיהם, אזרחים ירדנים שנישאו לנשים ירושלמיות ולא קיבלו מעמד של איחוד משפחות, עניים שבתיהם נהרסו על ידי העירייה ועוד.הבניין אליו פלשו, אמור היה לשמש מרכז תרבות ויש בו תיאטרון. כל חלק ממנו משמש בית למשפחה. כולל הבמה עצמה. סיפורם העצוב הוא מראה של המציאות האכזרית של ערביי מזרח ירושלים.

סיפורם של שני אסירים אתיופים- האחד רצח את חברתו לחיים, השני דקר את אשתו 12 פעמים- הוא ראשיתו של מסע במשך שנה בעקבות קורבנותיהם ובני משפחותיהם. כך נחשפת אט אט החוליה החלשה ביותר של משבר ההגירה של הקהילה האתיופית בישראל: אלימות המשפחה. 80% מהאסירים האתיופים בבתי הכלא בארץ הורשעו בעבירות אלימות נגד נשים. במציאות של האבטלה, עוני, ניכור, זרות וגזענות, שקיעת כוחו המסורתי של הגבר כראש המשפחה, היא עבורו מכה אחת יותר מדי. ככל שהאישה האתיופית נכבשת על ידי טעם החופש של החברה הישראלית, נצמד הגבר לפריבילגיות שמעניקה לו המסורת ומסרב להרפות מאחיזתו בחלקת אלוהים הקטנה והיחידה שנותרה לו: אשתו. התוצאה של התמוטטות עולם מושגים שלם במחי יד היא לעיתים אובדנית: רצח והתאבדות.

במהלך מרדף אחרי סוחרי סמים, מגיע צוות חוקרי משטרה אל מטע זיתים בפאתי שפרעם.
עטאף, קצין החקירות, מועד בפתח המטע ללא סיבה נראית לעין ומאותו רגע הוא מתחיל לסבול מכאבי ראש בלתי נסבלים והבזקים הפוקדים ומשבשים את מהלך חייו.
חקירת מקרה רצח של גילה שרוני בשכונה שלווה גורמת לו לשתף פעולה עם מיכל חוקרת הנוער שאיתה קיים פרשת אהבים ממושכת. החקירה מקרבת בין השניים מחדש, מהלך המקשה על עטאף עוד יותר את התמודדותו עם כאבי הראש וההבזקים.
עד מהרה מסתבר ששגיא, נער שנתפס כשהוא פורץ למכונית, הוא החשוד העיקרי בפרשת הרצח. הנער אשר ניסה לביים התאבדות (ושלא מרצונו כמעט הצליח בכך) ניצל על ידי עטאף ועקב כך החלה להיווצר ביניהם מערכת יחסים מיוחדת, שבסופו של דבר מביאה את הנער להודות בפשע שביצע.
במקביל לחקירת רצח גילה שרוני, מתחיל עטאף לחקור את מה שאירע במטע בשפרעם ומחפש אישה בשם עאמל שאת שמה הוא צועק בלי להכירה כלל וכלל. הוא ממשיך לחקור וכאשר מצליח להבקיע את חומת השתיקה, הדברים מתחילים להתבהר.

"אני נולדתי פה, אז אם יתפסו אותי, אז אני אחזור?" שואל ריאן, ילד פיליפיני בן 10 לאחר שאביו נכלא בגין שהות בלתי חוקית בישראל. נטו הוא בן דודו וחבר הנפש שלו. אביו עובד חוקי. הילדים חיים את חיי היום יום הנורמלים לכאורה בצד הפחד המתמיד מפני גירוש.הסרט מתמקד בעולמם של ילדי מהגרי העבודה. מעבר לחוויות המאפיינות ילדים, מתמודדים ילדי העובדים הזרים עם מציאות מורכבת, במעמד ארעי ועם שאלות של זהות. הסרט עוקב אחרי החלומות של הילדים, הפחדים הכמיהות מנקודת מבטם.

"ג'יהאד", "שוהאדה" ו"שאהידים" הם מושגים דתיים שהפכו לחומרי חדשות. הסרט "בשם האלוהים" יוצא לברר אותם בפקיסטן בין הלוחמים, במאדרסות (אולפנות) לנשים ובתוך המשפחות. אנשים ונשים מוכנים לתת את היקר להם למען האל. יש להם פנים, רגשות ואמונות. אם מגדלי התאומים היו קצה של קרחון, הם הבסיס שלו. בדרום לבנון השאהידים הם גיבורי תרבות . טקסי ה"אשורה" השיעית שצולמו שם הם ביטוי מדמם וקשה לצפייה של שבועת נאמנות דתית.
המסע אל האמונה הקיצונית הוא מסע אל מעבר לקו האדום של הצופה. יש בו יופי מהפנט, אמפטיה, דחיה ופחד.

בשם האלוהים אנשים הולכים עד הקצה. הפרשנות לכוונתו קובעת את הדרך. אך בסרט נשמעת גם פרשנות אחרת המצביעה על כיוון שונה.

במאי צעיר (מאוד) יוצא בעקבות אחיו הגדולים (והנערצים) כדי לתעד את פריצת הדרך העולמית של להקת ההיפ-הופ שלהם. פריצה שכזו אמנם לא מתרחשת, אבל האח הקטן משיג הרבה יותר מזה: את קרבתם של אחיו שתמיד טרקו בפניו את הדלת ("יוני, לך מפה, אתה ילד קטן"). על רקע סצינת המוסיקה הגועשת בניו-יורק, מועדונים עם חמישה אנשים וחלומות על אצטדיונים מלאים, מצליח הסרט להעביר תהליך התבגרות מסויים ומאוד אישי של היוצר.

הסרט מביא את סיפורה האמיתי של אישה ישראלית שעזבה את הארץ לאחר שבנסיבות טראגיות מסרה את בתה היחידה – פרי אהבה לבדואי, מוסלמי – לאימוץ. כאשר היא חוזרת לאחר שנים רבות לישראל במטרה למצוא את בתה האבודה, היא מוצאת את עצמה ביחד עם ידידה הבמאי, בתוך מסע שחזור קולנועי בלתי שיגרתי של חייה בצל המעשה לאורך שלושה עשורים ועל פני מספר ארצות, מסע בריחה בלתי נגמר אל השכחה, ההישרדות והאבדון. אהבותיה בריחותיה והגברים בחייה – כל אלה משמשים כהד וכמקהלה למעשה הגורלי. שוב – באפון בלתי שיגרתי בסרט זה: לאחר שובה עמדת הגיבורה, כמו במקהלה יוונית בדיון חוזר על מעשיה – וכאילו לא השתנה דבר אחרי כל השנים…

רפי הוא מהמר כפייתי הנמצא על פרשת דרכים בה הוא אמור לבחור בין אשתו ובתו האהובות לבין הימורי הטוטו הממלאים באובססיביות את חייו. על חייו משתלטות הפנטזיות שכולנו מכירים: מה היה קורה אילו רק היה לנו קצת כסף, אילו רק לא היו מנהלים לנו את החיים, אילו רק היו מתייחסים אלינו בקצת יותר כבוד…

נעמי גולן, בתו של במאי ויוצר הקולנוע מנחם גולן, נוסעת להודו בעקבות אביה, שם הוא עסוק בצילומי הסרט " השיבה מהודו". נעמי מגיעה לסט הצילומים כדי לפתור את מערכת היחסים הבלתי אפשרית שנוצרה בניהם. לאחר שנים של ניסיונות כושלים להדברות אמיתית, בוחרת נעמי לדבר עם אביה בשפה שהוא מכיר – שפת הקולנוע, ומציבה מולו את המצלמה, אותה מצלמה שגזלה אותו ממנה כל השנים. במפגשים בין השניים שמתרחשים על רקע אתרי הצילום השונים, מנסה נעמי להבין את הגורמים שהביאו למערכת היחסים הכל-כך טעונה בניהם ופותחת פצעים מן העבר. מנחם מצדו עסוק בצילומי הסרט וחושף את עשייתו הייחודית, החלומות והקשיים הכרוכים בעשיית הקולנוע. היחסים בין השניים מקבלים פן נוסף במפגשים עם דמויות המשנה: בנה בן ה- 9 של נעמי, מנהל האולפנים ואשתו ואפילו ראש ממשלת הודו.המחויבות הטוטאלית של מנחם לסרט נוכח כמיהתה של נעמי לזכות באהבתו של אביה חושף את הקונפליקט בין הקריירה לחיי המשפחה, ויותר מכל בין החיים לקולנוע.

במאי הסרט חי כהן נפצע ב 1986 במהלך קפיצת ראש חדה לבריכת שחייה. לאחר זמן הסתגלות מסוים, מצא אדם שהסכים, תמורת קורת גג ומשכורת חודשית, להעמיד עצמו לעזור לו בכל אותן פעולות יומיומיות שכעת לא עלה בידו לבצען, פעולות כמו מקלחת, לבישת מכנסיים, סחיטת מיץ אשכוליות, פתיחת מתנות.שמו של אדם זה הוא סמואל מוקנדה והוא חי בבית של חי במשך עשר השנים האחרונות. מערכת היחסים שנתפתחה בניהם נתפסת באופן כה ברור וכמעט מובן מאיליו, בדומה אולי, ליחסים שאדם מנהל עם כפות ידיו. אך יחד עם זאת, באותה נשימה, היא מהווה תעלומה גדולה.סמואל נולד, גדל והקים משפחה בכפר קטן בצפון קניה. אישתו וילדיו מתגוררים כעת בבית אבן גדול – פרי שכר עבודתו. הוא מבקר אותם פעם בשנה למשך חודש אחד. בהיעדר חיבור לחשמל ומים זורמים החיים שם סובבים סביב הקיום הבסיסי. גידול תירס, אגירת מי גשם לרחצה וכביסה, בישול על אש, אור עששית.דרך חייו של סמואל מכילה שני עולמות שונים כל כך, כמו מעבר חוזר ונשנה בזמן חדור בתחושת חובה.

את המסע לארץ ישראל עשה גרישא סטרוסטה פעמיים.בפעם הראשונה היה חלוץ צעיר, אידיאליסט נלהב שיצא להגשים חלום.בפעם השניה, איש משפחה בורגני שהיה נחוש בדעתו להציל את אשתו ושתי בנותיו מאימת הנאצים.הבמאי, רון גולדמן, שהחל לעשות סרט בעקבות ידיעה קטנה בעיתון על ספינת פליטים שהוטבעה ב-1942, מצא עצמו חושף את ההיסטוריה של משפחה אחת שלא הכיר, המשפחה שלו.בסרטו, נפרשת בפנינו המאה העשרים כאריג עדין וסבוך של סיפורים. אהבה גדולה מול חלום שהוחמץ, קנאה ובגידות, תופת בוערת מול נשפים עליזים, ובעיקר, סיפור על עקשן אחד גדול, הסבא רבא שלו, גרישא.

מבט נדיר וייחודי אל עולם של זוגיות ומיניות דתית שזכה עד היום לתיעוד מינימלי: סיפור טהרת המשפחה. מסלול מאבק סמוי של נשים דתיות במסגרת הלכה גברית נוקשה שמעצבת את הזוגיות והמיניות שלהן. הסיפור הנוגע במרי נשי מאופק מתוך העולם הדתי, הוא נקודת מבט אישית של הבמאית ענת צוריה ושאר הנשים בסרט שהינן חברותיה: נטלי, קטי ושירה. פתיחותן למצלמה שוברת טאבו שתיקה עמוק שמושתת על חוקים בני אלפיים שנה ולחץ חברתי עכשווי.

"התקשיתי להבין מושגי יסוד כמו טמאה וטהורה. לא האמנתי שאני טמאה בזמן הדימום ולא האמנתי שאני טהורה כשאני יוצרת מהמקווה, ספוגה בכלור. אבל החיים עם בן זוג דתי אורתודוקסי העניקו לי חוויה עשירה של עשרים שנות טבילה במקווה ושל עשרים שנה מחזור ההרחקה הזוגי. המטען של עשרים שנה של קיום הטהרה הוא זה שהצמיח את הסרט הזה."

העם הקטן והעתיק ביותר בעולם – השומרונים, חצוי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינאית.זוהי קהילה דתית, המונה פחות מ – 700 נפש, והיא מקיימת באדיקות וברציפות, מאז ימי התנ"ך, טקסים כמו זבח הפסח. הסרט עוקב אחרי שני זוגות שומרונים המתמודדים עם הקשיים שמציבים בפניהם העולם המודרני והסכסוך הישראלי-פלשתינאי.

שנת 1990. בכל יום מאות רבים של עולים מבריה"מ מגיעים במטוסי הסוכנות. ב – 26 באוקטובר 1990, הגיעו לארץ 750 עולים. לכל אחד מהם היה דימוי משלו על הארץ ואנשיה, מלווה בחששות ובתקוות, כפי שטבעי לצפות בנקודה כה מכרעת בחיים. אליס ניימן, במאית הסרט, עלתה ארצה באותו היום, בת 20. כעבור עשור אליס בוחנת עד כמה התממשו תקוותיהם או חששותיהם של כמה מהאנשים שהגיעו אתה לארץ באותו יום. ביניהם ישנן דמויות מרתקות במיוחד, לא בהכרח "מייצגות", אלא אולי מהוות פתח הצצה לטווח האפשרויות הרחב שהיה גלום בגל עלייה זה. באותה מידה שהתמונה הרחבה של העלייה מורכבת מאינספור מקרים פרטיים, כאשר סיפורה האישי של שאליס הוא נקודת העוגן ממה מופנה המבט לשאר הדמויות. כך גם ההגירה גדולה ההיקף הינה בתורה חלק מהסיפור הגדול יותר של מפת ההתרחשויות הישראלית. סיפוריהם המצחיקים, המרגשים והעצובים גם יחד של גיבורי הסרט נוגעים עמוק לב\היסטוריה של הארץ בעשור האחרון החל ממלחמת המפרץ ועד האירועים המסעירים של האינתיפדה האחרונה.

לפני שנים רבות עמדה אווה, גיבורת מלחמה יוגוסלבית ולוחמת זכויות אדם, בפני רגע קריטי בחייה הסוערים, בו נאלצה לבחור בין בתה היחידה לגבר שאהבה. היא העדיפה לא לבגוד באהובה ובאידיאלים שלה ונזרקה לכלא הנשים הנורא 'גולי אוטוק'. בתה טיאנה בת השש נזרקה לרחובות. בסרט היא יוצאת לבקש מבתה מחילה והמפגש מתאפשר דרך אמילי הנכדה. אווה יוצאת מהקיבוץ, טיאנה מגיעה מארה"ב ואמילי מחכה להן. יחד נוסעות שלוש הנשים ליוגוסלביה, לנסות ולהשתחרר מהעול הכבד בצלו חיו במשך שנים. סבתא אם ונכדה יוצאות למסע משותף ביוגוסלביה במטרה להגיע להשלמה עם עברן.

תמי, עיתונאית ישראלית היוצאת לגרמניה לראיין ישראלים שבחרו לחיות שם: ד"ר רות הרץ, שופטת בקלן, ד"ר יום לוי, מנתח פלסטי בגארמיש, נעמי תרזה סלומון, צלמת בויימר ופרופ' מיכאל וולפסון, מרצה להיסטוריה במכללה לקצינים של הצבא הגרמני במינכן. תמי שהתעלמה מגורל משפחתה בשואה ומעולם לא טרחה לקרוא את המכתבים של הסבא והסבתא הדודים והדודה שלה שנשלחו משם לפני שנספו, תובעת מהמרואיינים שלה תשובה לשאלה איך הם מסוגלים לחיות בגרמניה. אבל בהדרגה, מתמוססת מסיכת העיתונאי שלה, ולראשונה בחייה היא מתעמתת עם תחושת אשמה שמלוות אותה עשרות שנים.במהלך המסע, היא מוצפת בזיכרונות ילדותה בתל אביב, הספוגים באימת השתיקה שאפפה את קורות משפחתה ובהתרפקות על התרבות הגרמנית שהביאו הוריה, ודווקא בגרמניה, היא זוכה לתובנה עמוקה יותר של משמעות ההכחשה והזיכרון.

משפחת מיכאל עוזבת את ביתה שבדרום תל אביב ועוברת לנצרת עילית בעקבות עבודתו של אבי המשפחה, חיים. בני המשפחה, יואב בן ה – 11, ענת בת – 16, ומלכה האם, מוצאים עצמם נקרעים בין הרצון לשמור על הקשר עם עברם וזהותם לבין השאיפה להתפתח ולהיפתח לחוויות חדשות. בנצרת מתחילה מלכה לעבוד במלון "מריוט" ומגלה בעצמה בטחון עצמי ואסרטיביות חדשה. ענת מתאהבת ביואל, מוסיקאי מרדן ורומנטיקן, וטווה חברות הדוקה גם עם אחותו מור. יואב מתיידד עם ניר ילד רגיש ותמהוני. הוא מארגן לחבריו החדשים מסע מנצרת עלית לתל אביב, והדרך חזרה הביתה תלמד אותו ש"אין דבר העומד מעבר ליכולתו" גבעת הירח, מסביר ניר, היא המקום הכי טוב לראות ממנו את הירח. הגבעה שמשקיפה על כל העיר, משמשת כצומת דרכים לסיפורים השונים של הדמויות.

מוטי בן 51 קבלן גדול לשעבר, שפשט את הרגל וגם ישב בכלא, איש של כבוד. גילה בת 39 גרושה + 2, ג'ינג'ית עוקצנית וורקהולית בלי שיניים, אם יעשו הרבה כסף בחג (פסח 2001) אולי יוכלו להרשות לעצמם טיפול שיחזיר לגילה את השיניים החסרות. הם מפעילים שש באסטות של פרחים במתחם שבין צומת בית ליד לפרדסיה. לשרוד בעסקי הבאסטות זה עניין של מאבקים עם המשטרה, הרשויות, המאפיה של כפר יונה, בעלי חנויות ועם ציבור הקונים, שבבאסטה מרשה לעצמו להתנהג כמו בבאסטה. הסרט מתמקד בשבוע שלפני ערב פסח, במוטי וגילה ובנו, שעוצרים בצד הדרך, להספיק להביא זר אחרון לסדר."אצלנו תמיד עסוקים בדברים הגדולים, במלחמות, במאבקים בפוליטיקה, בעולים, במקופחים, במיעוטים, באפליה ובבעיות גדולות כל כך שבברן, שוויצריה, אף אחד לא שמע עליהם. רציתי לעצור לרגע ולהתבונן ולהכיר זוג אחד, ואת המציאות הבוערת שלו, את המאבק האישי שלהם שהוא בעצם המאבק האוניברסלי ביותר, הרצון להתפרנס בכבוד".

יואב, סוכן נדל"ן כושל, לא מצליח לישון היטב כבר מספר ימים. קול בכי שמקורו אינו ברור טורד את שנתו לילה לאחר לילה. את אשתו לעומת זאת נראה כאילו דבר אינו מטריד, היא ישנה הרבה ועמוק מאד, ובין יציאתו המוקדמת לעבודה וחזרתו המאוחרת, יואב כמעט ואינו פוגש בה. כל ניסיונותיו להתעלם, לישון או לגרום לבכי להפסיק, נכשלים ויואב מרגיש שהוא מתחיל לאבד את זה…

באמצע שנות ה80, בתקופה בה שכנים עוד אהבו להתאסף בחצרות, דוד נתן נהג לעלות כל קיץ את מופעי הצלליות המפורסמים שלו. בחצר או במקלט, בעזרת אלומה של אור ושתי ידיו מתעוררים אז לתחיה: פילים וג'ירפות, מטוסים ואריות, לעיניהם המרותקות של כל השכונה. המעריץ מספר אחד של דוד נתן הוא אחיינו, ילד שקט ומופנם, בן יחיד לאמו החד-הורית. כאשר הדוד מתחיל להראות סימנים של התדרדרות והמשפחה בוחרת להתרחק, נותר האחיין לבד במערכה עם הדוד ועם אותן צלליות על הקיר.

עד היום 16 אנשים בלבד זכו בתואר אלוף העולם בשחמט. בוריס גלפנד מראשון לציון היה לישראלי הראשון שמתמודד על התואר. כל חייו התכוונן בוריס למעמד הזה, הוא גודל וחונך להיות אלוף מאז שהיה בן 6, אביו הקדיש את מירב זמנו לטיפוח כישורי השח מט של בנו, הוא הקנה לו סדר יום אמביציוזי ותובעני ותיעד באופן יומיומי ואובססיבי כל אירוע בחייו של הילד.

זהו סרט על דו קרב בין שני המוחות החזקים בעולם, אבל זהו גם סרט על הבחירה ההורית, הדילמה האם לבחור ולהכתיב לילד דרך להגשמה עצמית או להיות ליברלי סלחן וותרן.

חליל אפרת שחקן שח בינוני יוצא למסע בעקבות דמותו המרתקת של בוריס גלפנד, ובעקבות השאלה, האם כל אחד מילדינו יכול להפוך, עם קצת חינוך סובייטי טוב,לגאון.

לפני ארבעים שנה בחיפוש אחר מקומו בעולם, קבע לו ניסים קחלון (67) את מושבו בתוך מצוק כורכר מתחת לגן הלאומי -אפולוניה, צפונית לחופי הרצליה. בין רחש הגלים להר הכורכר השברירי חצב מערה בכדי שיוכל ללון בה ואשר תגן עליו מפני החום והקור. שנים חי בלי חשמל ומים. כיום ״הבית״ אשר נבנה מכל הבא ליד: אבנים, פסולת וחול הים, מכיל יותר מערות ומחילות משניתן למנות, ובכל זאת מתעקש ניסים להמשיך ולעמול בו יום יום. עבודתו לעולם אינה נגמרת. הים שאותו הוא כל כך אוהב, נוגס בעיקשות בביתו ומסכן את מפעל חייו. הבניה הבלתי פוסקת גובה את מחירה, גופו כואב ובוגד בו. לאחר נתק של שנים, ניסים מציע לבנו, משה (18) שנולד במערה ועומד לפני גיוס לצה"ל לבוא לגור עמו בכוונה שיירש את מקומו בבוא העת. משה נכנס מחדש לחייו וביחד הם עמלים לבניית מערה שתשמש את משה למגורים. דרך עבודה סזיפית נחשפת מערכת יחסים מורכבת בין אב ובנו

סימה ואורלי, סווטלאנה וג'יהד, כולן חיות בעיר רמלה. סימה ואורלי בחרו בחזרה בתשובה ובש"ס. הן השאירו את עברן מאחור ויצאו לדרך חדשה. סווטלאנה הגיעה מאוזבקיסטאן עם שתי בנותיה לפני 5 שנים, וברמלה היא מנסה לבנות חיים עצמאיים. ג'יהד, בת למשפחת פליטים, סיימה את לימודי המשפטים והיא נעה בין השכלה ועבודה לבין מסורת שלא מאפשרת לה את החרות שהיא מחפשת. עולמן של הנשים נפרש על רקע העיר רמלה בה חיים יהודים וערבים, מהגרים ובני מהגרים, דתיים ומסורתיים. בין הבחירות בישראל ב 1999 לבין בחירות 2001, גיבורות הסרט חיות בקהילות נפרדות ובמעגלים שאינם נפגשים.

סבטלנה בת ה 27 היא אישה נשואה, אם לילדה ואחות מוסמכת. ואדים הוא נער בן 17 שעובד באיסוף זבל. לשניים יש עניין משותף בחיים: שניהם נוטלים חלק במשחק תאטרלי אינטראקטיבי רב משתתפים, שאת עלילתו הם ממציאים. המשחק מתרחש ביער. המשתתפים לבושים בתחפושות שנוסכות קסם בעולם אגדי של קוסמים, מכשפים, נסיכות, אבירים, מחזירי נשמות, וכולם עסוקים בתככים ומזימות, בבריתות וקסמים כדי למנוע את אבדנה של הממלכה. במקביל מתגלה לצופה סיפור לידתה האמיתי של ביתו של ואדים בן ה 17.

"אביב טלמור, מורה לספרות ומשורר, מקבל לירה בירושה מאביו שהתכחש לו. בחיפוש אמיץ וכואב אחר אב שלא היה לו מעולם, הוא מגלה במפתיע שהוא הנין של ביאליק, המשורר הלאומי, מרומן סודי עם אירה יאן, הציירת העבריה הראשונה. הקהילה הספרותית מזדעזעת מהטענה של אביב. ומנהל ארכיון ביאליק יוצא נגדו למלחמת חורמה לטיהור שמו של המשורר הלאומי, שהיה כידוע חשוך בנים. מצבו של אביב הולך ומדרדר. הוא מאבד את האחיזה במציאות.
האם לביאליק היה בן? האם אביב הוא אכן הנין של ביאליק? האם הגילוי ישנה את התפיסה שלנו לגבי ביאליק?"

יוחנן ולר, עולה ותיק מארגנטינה, לוקח אותנו למסע אישי ביותר שהופך בכוח הקולות והמראות למסע אוניברסלי. יוחנן בנה לעצמו חיים מלאים ועשירים בבירת הקונצנזוס החמים של ישראל, רעננה. אך בתוך השגרה הנוחה יחסית, הוא נקרע על ידי רגשות מעורבים של געגועים ואשמה כלפי המשפחה שהותיר מאחור: אביו הקשיש, המאבד את מאור עיניו, אחותו הבכורה גרסיאלה שלא נישאה מעולם, ואחותו הצעירה קלריסה, אישה צעירה ותוססת עם פיגור שכלי קל. באופן מפתיע, אולי, הכוכבת האמיתית של הטלנובלה היא דווקא קלריסה. חכמתה הטבעית קורנת וקורצת אלינו מבעד להגדרה הקלינית של "פיגור קל" כי בניגוד לה, מתברר שמנת האינטליגנציה הרגשית של קלריסה עולה בהרבה על הממוצע.

ילדות קטנות, נשים צעירות ונשים מבוגרות הבאות מרקע אתני, תרבותי וחברתי שונה מבטאות את הנושאים המרכזיים של החיים כפי שמשתקפים בעיניהן. במהלך הראיונות, נותנות הנשים ביטוי לנושאים כמו זוגיות ומשפחה, אמהות, זקנה, אמונה ומוות. התייחסותן מושפעת מגילן, מהמקום והמצב בה כל אחת נמצאת וחיה. מהפסיפס הזה מצטיירת, בסופו של דבר, תמונה אולי עגומה במקצת של החיים.

סיפורו של הזמר והאייקון התרבותי אביב גפן שהשפיע על דור שלם של בני נוער.הבמאי ליווה עם מצלמתו את גפן בהופעותיו ומאחורי הקלעים במהלך מספר שנים ויצר דיוקן עמוק של אחד האמנים המצליחים והנערצים ביותר בארץ. הסרט כולל צילומים פרטיים של אביב בילדותו ושל משפחתו וכן קטעים שלא נראו מעולם מאחורי הקלעים של הופעתו של אביב בערב בו נרצח יצחק רבין, רגעים אינטימיים נדירים בחייו של אביב ועוד. הסרט מתעד את השלבים השונים בקריירה של האמן, החל מהופעות נסיוניות ואינטימיות מול קהל מוזמנים ועד הופעות ענק מול מעריצים היסטריים , ועוסק ביחסים בין אביב הפרטי למיתוס שנוצר סביבו.